ג'וזפה לוי – הבדלי גרסאות

== הכשרתולימודיו ופעילותו המחקרית ==

לאחר שסיים ג'וזפה את לימודיו הגבוהים במכון ל[[פתולוגיה]] כללית בשנת 1895, הפך מיד לעוזר בקליניקה הפסיכיאטרית של [[:en:San_Salvi|סאן סאלבי]] ב[[פירנצה]] בראשותו של טנצי (E. tanziTanzi) מ[[טריאסטה]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://media.accademiaxl.it/pubblicazioni/neuroscienzeXL/levi.htm|כותרת=Giuseppe Levi|אתר=media.accademiaxl.it|תאריך_וידוא=2018-03-14}}</ref> במהלך שלוש השנים שהקדיש לוי לשירותלעבודה זהזו, לא הראה עניין מיוחד בפעילות קלינית והקדיש עצמו למחקר המאפיינים המורפולוגיים והביולוגיים של [[תא עצב|תאי עצב]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.treccani.it/enciclopedia/giuseppe-levi_(Dizionario-Biografico)/|כותרת=LEVI, Giuseppe in "Dizionario Biografico"|אתר=www.treccani.it|שפה=it-IT|תאריך_וידוא=2018-03-16}}</ref>

ג'וזפה התעניין עמוקות במחקר [[מורפולוגיה (ביולוגיה)|מורפולוגי]] (ביולוגי), לשםולשם כך נסע למכון לאנטומיה ב[[אוניברסיטת ברלין]] והונחה ע"י פרופסור הרטוויג במשך שנה. בסוף שנת 1899 חזר ל[[פירנצה|פירנצה,]] שם הפך לעוזר במכון לאנטומיה בהנחיית פרופסור קיירוגי. בשנת 1903 החל ללמד אנטומיה, ובשנים 1905-6 הגיע לתחנה ה[[זואולוגיה|זואולוגית]] ב[[נאפולי|נאפולי.]] בשנת 1909 הופקד על לימוד אנטומיה בפקולטה לרפואה וניתוח של אוניברסיטת [[סאסארי|סאסארי.]] שנה לאחר מכן, הפך לפרופסור מן המניין. הוא נשאר ב[[סאסארי]] עד 1914, אז נקרא לכהן בתפקיד זהה באוניברסיטת [[פלרמו|פאלרמו.]]

בתום מלחמת העולם הראשונה, שב לוי להוראה ולמחקר המדעי. ב-1919 הוא מונה לפרופסור לאנטומיה וכיהן כראש המכון של הפקולטה לרפואה וניתוח ב[[:en:University_of_Turin|אוניברסיטתבאוניברסיטת טורינו]] {{אנ|University of Turin}} כ-20 שנה.

ריטה לוי מונטולצינימונטולצ'יני, זוכת פרס נובל שגם הייתה תלמידתו של ג'וזפה לוי, מספרתסיפרה שבמהלך מלחמת העולם השנייה היא הקימה מעבדה ביתית כאשר הייתהבביתה בטורינו. ג'וזפה,לוי שברח מבלגיה בעקבות תקיפת הנאצים, חזר לטורינו והצטרף למחקרים שלה במעבדה שהקימה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nobelprize.org/nobel_prizes/medicine/laureates/1986/levi-montalcini-bio.html|כותרת=Rita Levi-Montalcini - Biographical|אתר=www.nobelprize.org|תאריך_וידוא=2018-03-09}}</ref>

בשנת 1945 חזר לוי ללמד ולעמוד בראש המכוןמכון המחקר בטורינו, ממנו הוא פרש בשנת 1948. עם זאת, הוא המשיך בפעילותו המדעית כמנהל המרכז לחקר וצמיחה של המועצה הלאומית האיטלקית למחקר.

בשנת 1950 עזב ג'וזפה את איטליה ועבר ל[[אמריקה]]. תחילה הגיע ל[[ארצות הברית|ארה"ב]] על מנת לבקרלעבוד במספר מעבדות מחקר, ולאחר מכן הגיע ל[[ברזיל]], לשםשם הוזמן בכדיכדי לארגן מעבדת ביולוגיה לחקר תאים ב[[סאו פאולו]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.treccani.it/enciclopedia/giuseppe-levi_(Dizionario-Biografico)/|כותרת=LEVI, Giuseppe in "Dizionario Biografico"|אתר=www.treccani.it|שפה=it-IT|תאריך_וידוא=2018-02-09}}</ref>

ג'וזפהלוי ביצע מחקרים חשובים בתחום ה[[מורפולוגיה של הצמח - מונחים|מורפולוגיה]] ועל אודות התכונות הביולוגיות של תאים ורקמות. הוא פרסם את תוצאות מחקריו בלמעלה מ-200 מאמרים מדעיים, שפורסמו בכתבי עת אקדמיים. בין הנושאים העיקריים שעבד עליהם, היו מספר וגודל התאים. על ידי קביעת גודל המרכיבים התאיים ביונקים בעלי גדלים גופניים שונים, קבע ג'וזפה שהחוק שגובש על ידי H.A.E Driesch על הקביעות של גודל התא ועצמאותו מן המימד הגופני תקף רק עבור רקמות המורכבות מאלמנטים יציבים ועבור אלו העשויים ממרכיבים לא יציבים, אך לא עבור אלו שעשויות ממרכיבים רב שנתיים (תאי עצב וסיבים שריריים).<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.treccani.it/enciclopedia/giuseppe-levi_(Dizionario-Biografico)/|כותרת=LEVI, Giuseppe in "Dizionario Biografico"|אתר=www.treccani.it|שפה=it-IT|תאריך_וידוא=2018-03-14}}</ref>

לוי הביע עניין מיוחד בחקר רקמות עצביות. אחרי מספר התבוננויות במאפיינים מסוימים של [[תא עצב|תאי עצב]], שהוערכו על ידי מדענים זרים, הוא ערך מחקר מקורי על השינויים של המרכיב הכרומופילי ב[[ציטופלזמה]] של תאי עצב של אלמנטים אלו בחיות רדומות. בנוסף לכך , לוי הקדיש תשומת לב רבה לדינימיקה של התפתחות צורות אנטומיות. <ref>{{צ-ספר|שם=http://www.academia.edu/27523648/_An_illustrious_unknown._Giuseppe_Levi_among_science_anti-fascism_and_Nobel_Prizes_|מו"ל=|שנת הוצאה=|עמ=858}}</ref>

[https://www.encyclopedia.com/science/dictionaries-thesauruses-pictures-and-press-releases/levi-giuseppe בשנת] 1927 החל לוי בתכנית מחקרית נרחבת על ההיבטים המורפולוגיים של הזדקנות רקמות ואיברים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.encyclopedia.com/science/dictionaries-thesauruses-pictures-and-press-releases/levi-giuseppe|כותרת=Levi, Giuseppe - Dictionary definition of Levi, Giuseppe {{!}} Encyclopedia.com: FREE online dictionary|אתר=www.encyclopedia.com|שפה=en|תאריך_וידוא=2018-03-14}}</ref>

== עמדתופעילותו האנטי פאשיסטית ==

החללאחר משנתעליית 1922, כשה[[פשיזם|פאשיזם]]הפאשיזם באיטליה התגברב-1922, לוי לא הסתיר את עמדתועמדותיו נגד המשטר, ונמנה על אישיםהאישים שהתנגדו פוליטית למשטר. בדצמבר 1926, הסכים לוי להציע את דירתו כמקום מסתור לחברי הפרלמנטפרלמנט ה[[סוציאליזם|סוציאליסטי]]סוציאליסטיים.

לוי נתקל בקושי רב כאשר בשנת הלימודים 1931-32 החליט המשטר הפאשיסטי להחיל את שבועת הנאמנות של הפשיזםהפאשיזם על הפרופסורים באיטליה. לאחר צרות רבות שנגרמו לו כתוצאה מהתנגדותו לפאשיזם, החליט לוי לחתום על השבועה, כמעט כמו כל הפרופסורים. לוי נשבע לאחר שהשר ג'וליאנו הבטיח לו כי השבועה היא פורמלית בלבד.<ref>{{Cite news|url=http://ricerca.repubblica.it/repubblica/archivio/repubblica/2000/04/16/professori-che-dissero-no-mussolini.html?refresh_ce|title=I professori che dissero no a Mussolini - la Repubblica.it|newspaper=Archivio - la Repubblica.it|language=it|access-date=2018-03-16}}</ref> מאחורי בחירה זו עמד הקשר החזק של לוי לחיי המעבדה והדאגה לעתידם האקדמי של תלמידיה, במיוחד לאלו המבטיחים ביותר. הוא חש חובה זו כחוקר וכמורה, כיוון שברגע שהתקבלה ההחלטה, התקבלה הידיעה בתשואות רמות.<ref>{{קישור כללי|כתובת=Simonetta Fiori, the professors who said "NO" to the Duce . In: The Republic , April 16, 2000|הכותב=|כותרת=|אתר=|תאריך=}}</ref> אף על פי כן, שבועת הנאמנות למשטר הפאשיסטי לא מנעה מלוי '''להפגין את מחלוקותיו,''' מאחר והוא המשיך להשמיע את קולו בציבור במספר הזדמנויות.<ref>{{קישור כללי|כתובת=Ibid. , pp. 878-879.|הכותב=|כותרת=|אתר=|תאריך=}}</ref>

במרץ 1934 נעצר לוי ובילה שבועיים בכלא, למרות '''שמו היוקרתי''' בתחום הרפואה. הפאשיסטים חשדו בו שתרם לפעילות המחתרתית של בנו מריו ותלמידו סיון סגר, שנמצא אשם בניסיון להכניס '''חומרים''' מ[[שווייץ|שוויץ]]. כך, חווה לוי על בשרו את האכזריות של אמצעי הדיכוי של מדיניות [[בניטו מוסוליני|מוסוליני]] נגד המתנגדים למשטר הפאשיסטי.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=^ A. Grignolio, F. De Sio, An illustrious unknown: Giuseppe Levi between science, anti-fascism and Nobel prizes , «Medicine in the Centuries», 2009, vol. 21, n. 3, pp. 880-881.|שם=|כתב עת=}}</ref>

בשנת 1938, עם החלת [[חוקי הגזע באיטליה|חוקי הגזע]] ב[[איטליה]], הודח לוי ממשרת המרצה באוניברסיטה ועבר למכון לאנטומיה פתולוגית באוניברסיטת [[לייז']] ב[[בלגיה]], שם ארגן מעבדה ופצחוהמשיך במחקרבמחקרו מדעיהמדעי.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://media.accademiaxl.it/pubblicazioni/neuroscienzeXL/levi.htm|כותרת=Giuseppe Levi|אתר=media.accademiaxl.it|תאריך_וידוא=2018-03-14}}</ref>

לאחר הפלישה הגרמנית ל[[בלגיה]] ב-1940, נשאר ב[[לייז']] למשךלעוד שנה, ובשנת 1941 חזר לטורינו, שם חידש את מחקרו בסדנה קטנה שהעמידה לרשותו תלמידתו, [[ריטה לוי-מונטלצ'יני|ריטה לוי מונטלצ'יני]], בחדר בביתה. בזמן הזה, הרדיפות האנטי יהודיות נעשו חריפות יותר ויותר, והימצאותו של לוי בעיר סיכנה אותו מאוד.

בתו של לוי, [[נטליה גינצבורג]], מרואיינת בספר שנקרא "קשה לאדם לדבר על עצמו", בו היא מתארת את התגובה של אביה לאחר ההוצאה לאור של הספר שכתבה: [[לקסיקון משפחתי|"לקסיקון משפחתי]]". לדבריה, ג'וזפה היה מודאג בהתחלה. הוא אמר "אני לא רוצה שנטליה תכתוב ספר שישמיץ את המשפחה שלנו", אך לאחר שקרא אותו, הואהעיד נהנהשנהנה ממנו.<ref>{{צ-ספר|שם=קשה לאדם לדבר על עצמו|מו"ל=הוצאת הכרמל|שנת הוצאה=2005|עמ=118}}</ref> עוד מספרת נטליה על יחסו של אביה לבעלה, [[לאונה גינצבורג]]. היא מספרת כך: " איש לא מצא חן בעיניו, אבל ללאונה הוא באמת התנגד. הוא חשב שהוא מכוער ושאין לו פרוטה ואחר כך גם אמר שנשקפת סכנה לחייו. אחרי שהתחתנו, הוא קיבל אותו והתחיל לחבב אותו. הוא גם נהג להגיד שלאונה הוא אדם מבריק ומשכיל מאוד."<ref>{{צ-ספר|שם=קשה לאדם לדבר על עצמו|מו"ל=הוצאת כרמל|שנת הוצאה=2005|עמ=16}}</ref> בנוסף, מספרת נטליה שאביה היה סוציאליסט מסורתי, אך לא ידע איך להיאבק בפאשיזם. בהתייחס לפאשיזם, אפיינה אותו [[פסימיות]] קבועה: "אין מה לעשות, אנחנו לא יכולים לצאת מזה עכשיו, לעולם לא נצא מזה".<ref>{{צ-ספר|שם=קשה לאדם לדבר על עצמו|מו"ל=הוצאת כרמל|שנת הוצאה=2005|עמ=12}}</ref>

בספרה של נטליה "לקסיקון משפחתי" היא מדברת על האווירה בבית ילדותה: "בבית חיינו תמיד תחת הסיוט של פרצי הזעם של אבי, שהיו תוקפים אותו במפתיע, ופעמים רבות בגלל ספר שאינו במקום, בגלל זוג נעליים שלא מצא", כך היא מספרת.<ref>{{צ-ספר|מחבר=נטליה גינצבורג|שם=אמרות משפחה|מו"ל=|שנת הוצאה=1963|עמ=42}}</ref>

בשנת 1901 נישא ג'וזפה ללידיה טנצי, שהגיעה ממשפחה לא יהודייה. היא הייתה סטודנטית לרפואה ונכדתו של הפסיכיאטר של המכון הגבוה של [[פירנצה]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.treccani.it/enciclopedia/giuseppe-levi_(Dizionario-Biografico)/|כותרת=LEVI, Giuseppe in "Dizionario Biografico"|אתר=www.treccani.it|שפה=it-IT|תאריך_וידוא=2018-03-14}}</ref> לזוג נולדו חמישה ילדים, ביניהם נטליה גינצבורג.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.treccani.it/enciclopedia/giuseppe-levi_(Dizionario-Biografico)/|כותרת=LEVI, Giuseppe in "Dizionario Biografico"|אתר=www.treccani.it|שפה=it-IT|תאריך_וידוא=2018-03-16}}</ref>