|
; ח
[[קובץ:PikiWiki Israel 2197 Passover 2009 in Israel ליל הסדר - פסח 2009.jpg|270px|ממוזער|הגדות מודרניות על שולחן הסדר.]]
[[קובץ:The Rabbis of Bene Brak - Passover Haggadah (1740), f.6v - BL Add MS 18724.jpg|230px|ממוזער|קיום מצוות [[סיפור יציאת מצרים]] על ידי הרבנים בבני ברק, מתוך הגדה שנדפסה בברלין בשנת 1740]]
'''הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח'''{{הערה|ניתן גם לומר "'''אגדה''' של פסח", כדברי ד"ר גבריאל בירנבאום: "אין בין אגדה להגדה אלא שינוי צורה בלבד ללא כל הבדל במשמעות. כך במקורו של דבר, אולם ברבות הימים גברה הצורה '''אגדה''' ודחקה את '''הגדה'''". (ד"ר [[גבריאל בירנבאום]], "אגדה והגדה, אגדות ומעשיות", '''[[לשוננו לעם]]''' (מחזור מ"ה חוברת ג') ניסן - סיוון [[ה'תשנ"ד]], [[1994]], [[האקדמיה ללשון העברית]]).}} (נקראת גם '''אגדתא דפסחא''' בפי יהודי תימן) היא קובץ [[מדרש]]ים, מזמורי [[תהילים]], דברי [[חז"ל]], [[ברכה|ברכות]], [[תפילה (יהדות)|תפילות]] ו[[פיוט]]ים, שנוצר כדי לאומרו ב[[ליל הסדר]] - הלילה הראשון של חג ה[[פסח]] מסביב לסעודת החג, לקיים את [[מצווה|מצוות]] "'''והגדת''' לבנך" ו[[סיפור יציאת מצרים]]. הקובץ נקרא "הגדה" על פי לשון הפסוק "'''והגדת''' לבנך".
ההגדה גם מאגדת את שאר מצוות ליל הסדר - כגון [[קידוש]] ושתיית [[ארבע כוסות]] יין, אכילת [[מצה]], [[מרור]], [[כרפס]], [[חרוסת]] ו[[אפיקומן]] כזכר ל[[קרבן פסח]]. נוהל עריכת הסדר מופיע במשנה, ב[[מסכת פסחים]], פרק עשירי.
==סימני ההגדה==
[[קובץ:120 Bombay 1890.png|שמאל|ממוזער|250px|דף מהגדה של פסח מ[[מומבאי]], [[1890]].]]
ההגדה נפתחת ב"סדר ההגדה" - רשימת המעשים שעושים בליל הסדר כתובים בצורת [[סימנים (ש"ס)|סימנים לזכירה]]{{הערה|ר' [[מנחם מנדל כשר]] בספרו "הגדה שלמה" (עמ' 77–82) מנה ארבעה עשר "סימנים"}} בחרוזים. לסימנים הולחנו בקהילות היהודיות מנגינות. הנפוץ מביניהם הוא הסדר הבא{{הערה|יש המייחסים סימן זה ל[[רש"י]], אולם על פי [[כתב יד (מקור)|כתב יד]] של אחד מתלמידי [[מהרי"ל]] שמצא [[שד"ל]], הרי שמחבר הסימן הוא ר' [[שמואל מפלייזא]], מ[[בעלי התוספות]].}}:
* '''קַדֵּשׁ''': [[קידוש]] לכבוד [[יום טוב]].
* '''וּרְחַץ''': [[נטילת ידיים]] לפני אכילת ה[[כרפס]]. נוטלים ידיים מבלי לברך.
* '''כַּרְפַּס''': אכילת ירק טבול במי מלח.
* '''יַחַץ''': חציית המצה האמצעית משלוש מצות המונחות על השולחן, והחבאת אחד מהחצאים כאפיקומן.
* '''מגִּיד''': החלק העיקרי של ליל הסדר, בו קוראים מדרשים על סיפור יציאת מצרים.
* '''רַחְצָה'''{{הערה|1=הגרסה 'רַחְצָה' מצויה בכל כתבי היד (או 'רָחְצָה' ב[[הגייה ספרדית]], הר' ב[[קמץ קטן]]), ואולם [[וולף היידנהיים]] תיקן "רַחַץ", כדי שצורת החריזה תהייה מתאימה יותר, במשקל: חץ - חץ - חץ - צה / רך - רך - רך - צה.}}: נטילת ידיים לפני אכילת המצה.
* '''מוֹצִיא מַצָּה''': קיום מצוות אכילת מצה.
* '''מָרוֹר''': קיום מצוות אכילת מרור.
* '''כּוֹרֵךְ''': אכילת מצה, מרור כרוכים יחד, כזכר למנהגו של הלל בימי בית המקדש.
* '''שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ''': סעודת החג.
* '''צָפוּן''': אכילת האפיקומן.
* '''בָּרֵךְ''': ברכת המזון.
* '''הַלֵּל''': אמירת ה[[קריאת ההלל|הלל]].
* '''נִרְצָה''': סיום הסדר ושירת פיוטים שונים.
יש המקפידים לקרוא בפה כל סימן במקומו, מתוך אמונה שיש בכך סודות עמוקים.
==סדר ההגדה==
[[קובץ:Rylands Hagaddah 19v - 20r.JPG|250px|ממוזער|קידוש, מתוך [[הגדת ריילנדס]], אמצע המאה ה-14]]
===קדש (כוס ראשונה)===
נוהגים לקדש על יין אדום. לפני השתייה אומרים את נוסח ה[[קידוש]] המתאים לפסח ושותים את הכוס הראשונה מארבע הכוסות. כל המשתתפים בסדר אוחזים בידיהם את הכוס הראשונה, מגיד הסדר מברך שלוש ברכות: [[ברכת בורא פרי הגפן]], ברכת קידוש היום ו[[ברכת שהחיינו]]. אם חל ליל הסדר במוצאי שבת, אומרים קידוש בסדר [[יקנה"ז]] הכולל גם [[הבדלה]]. בסיום הקידוש מתיישבים המסובים ושותים בהסבה לצד שמאל. יש לשתות רוב כוס המכילה כ-86 סמ"ק ("רביעית ה[[לוג (יחידת מידה)|לוג]]").
===ורחץ===
[[קובץ:Kaufmann Haggadah p 014.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רחץ, כרפס ויחץ, דף מ[[הגדת קאופמן]]]]
לפני אכילת הכרפס [[נטילת ידיים|נוטלים ידיים]]. עדיין אין מדובר בנטילת ידיים שלפני הסעודה - זו תהיה ב"רחצה". בכמה מ[[יהדות אשכנז|קהילות אשכנז]] נוהגים שרק עורך הסדר נוטל ידיו.
המנהג הנפוץ הוא שנוטלים ידיים ולא מברכים ברכת "על נטילת ידיים",{{הערה|בין הפוסקים קיימת מחלוקת האם יש לברך על נטילה זו כמו ב[[נטילת ידיים]] רגילה לפני אכילת לחם. בשל הכלל של [[ספק ברכות להקל]], נוהגים שלא לברך.}} אך [[יהדות תימן|יהודי תימן]] הנוהגים כשיטת ה[[רמב"ם]] נוהגים לברך.
נטילת הידיים היא בהתאם להלכה הקובעת כי אכילת מאכל טבול במשקה, שלא בתוך סעודה (כלומר לפני שנטלו ידיים לסעודה) דורשת נטילת ידיים. ניתן להתייחס להרטבת המאכל על ידי המשקה כפעולה להעברת טומאה. נטילת הידיים מבטלת את העברת הטומאה למאכל.
===כרפס===
{{הפניה לערך מורחב|כרפס}}
ה[[כרפס]] הוא ירק הנכלל ב[[קערת ליל הסדר]], ומוטבל ונאכל ב[[ליל הסדר]]. "כרפס" הוא השם העברי ל[[סלרי]]. ברם, על פי דין התלמוד ניתן לאכול כל ירק שהוא ויש נוהגים לאכול במקומו [[תפוח אדמה]] מבושל, [[צנון]] או כל ירק אחר. עם זאת, היו שכתבו שיש לאכול דווקא כרפס - [[סלרי]], על שם הנוטריקון של "פרך ס", לרמז על שישים ריבוא בני ישראל שיצאו משיעבוד הפרך של המצרים.
המנהג הנפוץ הוא לטבול את ה"כרפס" בחומץ או במי מלח ומנהג נפוץ פחות הוא לטובלו ב[[חרוסת]]. מקור המנהג כנראה במתאבנים שהוגשו לפני הסעודה העיקרית.
לוקחים חתיכה קטנה של ירק, פחות מ"כזית",{{הערה|ה[[רמב"ם]] כתב שיש לאכול מהירק שיעור [[כזית]]. אחרים, כגון רבי [[מאיר הכהן מרוטנבורג]], בעל "הגהות מיימוניות", חלקו עליו, וסברו שמספיקה אכילה מועטה יותר, וכן פסקו ה[[ארבעה טורים|טור]] וה[[שולחן ערוך]]. האחרון פסק שיש לאכול דווקא '''פחות''' מכזית, משום שיש ספק בשאלה אם יש [[ברכה|לברך]] [[ברכה אחרונה]] על הכרפס, מכיוון שהוא נאכל לפני הסעודה, ואם יברך עליו ברכה אחרונה לא יוכל להוציא ידי חובה גם את המרור. בכל אופן, להלכה נפסק שגם אם אוכל כזית, לא יברך לאחריו.}} מברכים את ברכת "בורא פרי האדמה" ואוכלים. בברכה מכוונים גם על אכילת המרור בהמשך.{{הערה|מכיוון שעל המרור ספק אם צריך לברך כיוון שיש אומרים שהוא נפטר בברכת המוציא שמברכים על המצה}}
===יחץ===
בוצעים את ה[[מצה]] האמצעית מבין שלוש המצות לשניים. מחצית אחת מחביאים לשימוש כ[[אפיקומן]] שייאכל בסיום הארוחה, ואת המחצית השנייה מציגים למשתתפי הסדר בשלב זה. לפי מנהג [[יהדות תימן|יהודי תימן]] בוצעים את המצה רק לאחר מכן לפני סדר '''מוציא מצה'''.
לאחר מכן '''מוזגים את כוס היין השנייה''' - מהלך שאמור להפתיע ולעורר שאלות, שכן לאחר כוס הקידוש ולפני הארוחה, אין נוהגים לשתות עוד. זהו הפתיח למצוות המגיד, שעיקרה הוא קושיות הילדים ותשובות עליהם.
===מגיד===
[[קובץ:Barcelona Haggadah 28v29r.l.jpg|250px|ממוזער|"הא לחמא עניא", [[הגדת ברצלונה]], המאה ה-14]]
{{תמונות מרובות
| סיומת = "[[מה נשתנה]]" מתוך [[הגדת רוטשילד]]
| רוחב = 122
| תמונה1 = National Library of Israel, Rothschild Haggadah 2861573 486073 tif jpg.jpg
| חלופי1 =
| תמונה2 = National Library of Israel, Rothschild Haggadah 2861575 486074 tif jpg.jpg
| חלופי2 =
}}
עיקרו של סדר הפסח הוא סיפורו של סיפור [[יציאת מצרים]] כאירוע מכונן של האומה הישראלית - וכן כסמל ליהודים בגולה לשעבוד עתידי ולבניין מחודש של המקדש. סיפור יציאת מצרים - כיציאה מעבדות לחירות מסופר בארבע דרכים:
====[[הא לחמא עניא]]====
כמבוא לחלק המגיד, מזמינים ב[[ארמית]] את כל המעוניין להשתתף בסדר. מצביעים על המצות ואומרים:
:{{ציטוטון|הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם.
:כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל, כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח.
:הָשַׁתָּא הָכָא – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.
:הָשַׁתָּא עַבְדֵּי – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.}}
מדוע "הא לחמא" נאמר בארמית? זוהי תוספת מאוחרת שנוספה בגלות בבל, ואנו פותחים את ההגדה בשפה שתהיה מובנת גם לילדים, וגם כמובן לאורחים המזדמנים. הסיום "לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין" נאמר בעברית כי הוא כבר לא חלק מהפניה לעניים, אלא בקשה, תפילה לה'. רבי נטוראי גאון כותב שכך היה מנהג בבל, שלא היו סוגרים דלתותיהם, אלא מזמינים שכנים עניים לבוא לביתם לאכול יחד. עתה אנו מקדימים ומחלקים לעניים כספים לפני פסח, והם נקראים קמחא דפסחא (ירושלמי בבא בתרא א ד).
יתר על כן, בטרם החורבן, בהיות הבית בנוי, אוכלים את הסעודה אך ורק "בני החבורה" ש"נמנו" על הקורבן קודם שחיטתו. ואת הסעודה עורכים במקום סגור. כלומר, את העניים היה צריך להזמין שעות רבות קודם סעודת החג וממילא נוסח ההזמנה היה שונה, אישי ולא אחיד. (ע"פ הנער אביתר אביבי ז"ל בספר "ימי העומר", מסדרת "יד לאביתר", שהוצא לזכרו.)
====ההגד הראשון: ארבע קושיות ומעשה שהיה בבני ברק====
[[קובץ:Agada pour la Paque- avec traductions Judéo-Arabe et Française 515295 0004.tif|250px|ממוזער|הרבנים בבני ברק וארבעה בנים, מתוך הגדה שיצאה בתוניס בשנת 1920]]
[[קובץ:HVenice6.jpg|250px|ממוזער|"מתחילה עובדי עבודה זרה" וכו', מתוך [[הגדת ונציה]], [[1609]]]]
את החלק הראשון של סיפור יציאת מצרים פותח צעיר מבאי הסדר המדקלם, שר או קורא את [[מה נשתנה|ארבע הקושיות]] - ארבע שאלות (יש נוהגים שכל אחד ואחת מהילדים והילדות קורא בתורו את כל השאלות ויש נוהגים שכל הילדים שואלים אותן במשותף). התשובה להן היא המשך ההגדה - סיפור יציאת מצרים הבא לאחר קטע זה. מטרת שאלת הקושיות היא לעניין את הילדים במוזרויות של הסדר, שמטרתן לגרום לילדים להבין שליל הסדר הוא אירוע מיוחד ולא עוד ארוחה חגיגית. מטרת הסדר היא "לספר ביציאת מצרים" כלומר לתאר ולחוות את שחרור בני ישראל ממצרים. הילד שואל על ארבעה מאפיינים של החג. זוהי שאלה אחת שלה ארבעה סעיפים.
הילד שואל: {{ציטוטון|מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה
מִכָּל הַלֵּילוֹת}} ומתייחס לארבעה מאפיינים:
# ה[[מצה|מצות]]: "שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִים חָמֵץ וּמַצָּה; הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה".
# ה[[מרור]]: "שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִים שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה (כולו) מָרוֹר".
# טבילת הירקות במי מלח או חומץ: "שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אַפִלּוּ פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים".
# ה[[הסיבה|הסבה]]: "שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין". שאלה זו מתייחסת למנהג לאכול את הסדר בשכיבה על כריות (בהסבה) בניגוד לישיבה רגילה על כיסא.
מנהג שאלת הקושיות בליל הסדר נהוג עוד מזמן בית המקדש, אולם אז הקושיה השלישית הייתה שונה ונוסחה היה: "שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל - הלילה הזה כולו צלי",{{הערה|משנה פסחים י, ד}} ואלו הקושיה הרביעית הייתה כקושיה השלישית בנוסח ההגדה שלנו ועל ההסבה לא שאלו בזמן הבית.
לאחר מה נשתנה{{הערה|1=http://www.teman.co.il/?CategoryID=359&ArticleID=1034}} נהוג בקרב יהודי תימן לקרוא את הקטע [[מא כ'בר]] שתוכנו קיצור ההגדה ב[[ערבית תימנית]].
====ההגד השני: ארבעה בנים====
חלק זה של ההגדה מתחיל בסיפור [[ארבעה בנים|ארבעת הבנים]]. הוא מבוסס על ארבעה תיאורים שונים המופיעים בתורה ביחס לשאלות הבנים בעניין מנהגי הפסח להוריהם:
:{{ציטוטון|כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול}}
כל אחד מהבנים שואל גם הוא שאלה על החג, כמו ארבע הקושיות, והמסובים עונים לו:
* הבן ה"חכם" שואל על פרטי ההלכות הנהוגות ונענה על חשיבות המנהגים.
* ה"רשע" שואל "מה העבודה הזאת לכם?" - מאחר שאמר "לכם" והוציא עצמו מהכלל עונים "לו היה שם לא היה נגאל".
* ה"תם" שואל: "מה זאת?" - שאלה פשוטה המתייחסת לסדר ומקבלת בהתאם תשובה פשוטה: "ביד חזקה הוציאנו ה' אלוהינו ממצרים".
* "זה שאינו יודע לשאול": נאמר בהגדה "את פתח לו" - אתה תשאל במקומו ותסביר לו את החג וחשיבותו.
====ההגד השלישי: ארמי אובד אבי ודיינו====
{{תמונות מרובות
| סיומת = מתוך פירוש הפסוקים בקטע "צא ולמד", [[הגדה]] שנשתמרה ב[[גניזת קהיר]], אוסף [[ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה]]
| רוחב = 122
| תמונה1 = Fragment of the Cairo Genizah - The Passover Haggadah, page 1 of 4.png
| חלופי1 =
| תמונה2 = Fragment of the Cairo Genizah - The Passover Haggadah, page 4 of 4.png
| חלופי2 =
}}
[[קובץ:Farhi Haggadah 736745 0013.tif|250px|ממוזער|חישוב מספר המכות, מתוך הגדה שיצאה לאור ב-1922 בקהיר, עם תרגום לערבית מאת הלל פרחי.]]
בשלב זה של ההגדה מספרים את סיפור יציאת מצרים, שהוא לבו של ליל הסדר.
חז"ל הצריכו שהסיפור יתחיל בגנות ויסתיים בשבח. ולכן אנו קוראים את ה[[דרש]]ות מ[[ספרי|הספרי]] של ארבעת הפסוקים בהתחלת [[פרשת כי תבוא]] מספר [[דברים]]. ששם מביא ה[[ביכורים]] מספר על יציאת מצרים וגם מתחיל בגנות ומסיים בשבח.
{{ציטוט|אנגלית=|תוכן=[ה] ...'אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. [ו] וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. [ז] וַנִּצְעַק, אֶל-ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה' אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. [ח] וַיּוֹצִאֵנוּ ה', מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. ...|מקור=}}
בדרש על הפסוק האחרון מובא פירוט של [[עשר מכות מצרים]]:
# [[מכת דם|דם]] - כל המים במצרים הפכו לדם
# [[מכת צפרדע|צפרדע]] - בכל מקום במצרים היו צפרדעים.
# [[מכת כינים|כינים]] - כל אדמת מצרים הפך לכינים.
# [[מכת ערוב|ערוב]] - חיות טורפות.
# [[מכת דבר|דבר]] - אשר המית את כל הבהמות.
# [[מכת שחין|שחין]] - מחלות עור.
# [[מכת ברד|ברד]] - גשם של אש ומים מעורב גם יחד, שהרג אנשים והשחית את היבול.
# [[מכת ארבה|ארבה]] - חגבי הארבה שמילאו את הארץ.
# [[מכת חושך|חושך]] - כל ארץ מצרים הייתה שרויה בעלטה מוחלטת מלבד מ"ארץ גושן" בה גרו בני ישראל.
# [[מכת בכורות]] - כל הבנים הבכורים מתו.
רבי יהודה היה מכנה אותם בקיצור בראשי-תיבות (נתן בהם סימנים): '''"דְצַ"ךְ, עַדַ"שׁ, בְּאַחַ"ב'''"{{ש}}ראשי תיבות: '''ד<sub>ם </sub>צ<sub>פרדע </sub>ך<sub>(כ)ינים</sub> | ע<sub>רוב </sub>ד<sub>בר </sub>ש<sub>חין</sub> | ב<sub>רד </sub>א<sub>רבה </sub>ח<sub>ושך </sub>ב<sub>בכורות</sub>"'''{{ש}}על פי הקבלה: באמירת כל אחת ואחת מהמכות וכל אחד מהסימנים נהוג שכל אחד שופך מעט מהיין בכוסו לתוך כלי חרס שבור .
[[קובץ:Printers- Giovanni di Gara, Publisher and proofreader- Israel ben Daniel ha-Zifroni - The Venice Haggadah - Google Art Project.jpg|250px|ממוזער|קריאת "דיינו", הגדת ונציה, 1609]]
לאחר מכן נוהגים לשיר את הפיוט [[דיינו]] - שיר בו מודים על כל אחד מה[[נס]]ים שעשה ה[[אל]] בעת יציאת מצרים.
====ההגד הרביעי: פסח מצה ומרור====
{{תמונות מרובות
| סיומת = "פסח מצה ומרור" ב[[הגדת רוטשילד]]
| רוחב = 122
| תמונה1 = National Library of Israel, Rothschild Haggadah 2862019 486111 tif jpg.jpg
| חלופי1 =
| תמונה2 = National Library of Israel, Rothschild Haggadah 2861758 486110 tif jpg.jpg
| חלופי2 =
}}
בשלב זה של ההגדה קוראים [[מדרש|דרשות]] קצרות על פסוקים מן התורה הקשורים ליציאת מצרים ומצוות הפסח, וההגדה '''דורשת''' שכל אחד מהנוכחים בסדר יראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ("בכל דור ודור '''חייב''' אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים").
====פרקי הלל====
[[קובץ:בצאת-ישראל-ממצרים.jpg|250px|ממוזער|[[בצאת ישראל]], מתוך [[הגדת מנטובה]], [[1560]]]]
בסיום המגיד אומרים את תחילת ה[[קריאת ההלל|הלל]] - מזמורים - {{תנ"ך|תהלים|קיג}} {{תנ"ך|תהלים|קיד|ללא=ספר}} ([[בצאת ישראל]]), ומסיימים בברכת "אשר גאלנו".{{הערה|ב[[משנה]] ב[[מסכת פסחים]] פרק י משנה ו' נחלקו [[בית הלל]] ו[[בית שמאי]] איזה חלק של ההלל נאמר בשלב זה של קריאת ההגדה (יתר ההלל נאמר לאחר הסעודה; ראו [[הגדה של פסח#הלל|לקמן]]). לדעת בית שמאי אומרים רק את הפרק הראשון של ההלל - [[תהלים]] מזמור קי"ג, ולדעת בית הלל אומרים את שני המזמורים - קיג, קיד, וכשיטת בית הלל נפסק להלכה.}}
====ברכת אשר גאלנו====
לאחר אמירת ההלל ובסיום המגיד נאמרת [[ברכה|ברכת]] "אשר גאלנו". לדעת התנא [[רבי טרפון]] כוללת הברכה הודאה על נס גאולת מצרים ואילו התנא [[רבי עקיבא]] מוסיף עליה גם תפילה לגאולה ולאכילת קרבן הפסח בבית המקדש, וכשיטתו נפסק להלכה.
נוסח הברכה משתנה בין ההגדות השונות ובמהלך הדורות ערכו בו הפוסקים הגהות שונות. אחת מן ההגהות הנפוצות נסובה על המלים "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים". בעלי ה[[תוספות]]{{הערה|1=פסחים קט"ז עמוד ב'}} וראשונים נוספים{{הערה|1=למשל ר' [[דוד אבודרהם]]}} מציינים כי יש לגרוס קודם זבחים ולאחר מכן פסחים, שכן זבח הוא [[קרבן חגיגה]] שאף הוא היה נאכל בליל הסדר בזמן בית המקדש, וכיוון שקרבן החגיגה נאכל לפני [[קרבן הפסח]] יש להזכירו קודם. ברם בהגדות השונות היו גם שגרסו "מן הפסחים ומן הזבחים" (למשל [[רס"ג]]{{הערה|1=מהדורת יואל-אסף-דוידזון עמוד ק"מ. לפי שיטתו גרסה זו היא בכל השנים ולא רק כשחל פסח במוצאי שבת כפי שיפורט בהמשך.}}) והיו שנימקו גרסה זו בשל העובדה שכאשר חל פסח במוצאי שבת לא היו מביאים קרבן חגיגה, ולכן כיוון שהפסח נאכל תמיד - יש להקדימו. בשו"ת [[מהר"י וייל]]{{הערה|1=סימן קצג}} פוסק לפי שיטה זו שרק כאשר פסח חל במוצאי שבת יש להפוך את הסדר ולומר "מן הפסחים ומן הזבחים" וביתר השנים יש לומר "מן הזבחים ומן הפסחים", אך שיטה זו נתקבלה רק בחלק מן ההגדות והיו שהשיגו עליה.{{הערה|1=להרחבה בסוגיה זו ראו הגדה שלמה, עמודים 142-143}}
====כוס שנייה====
לאחר סיום סיפור יציאת מצרים שותים את כוס היין השנייה. למנהג הספרדים אין מברכים "ברוך... בורא פרי הגפן" על כוס זו (וכן על כוס רביעית להלן), ולמנהג האשכנזים מברכים על כל כוס וכוס "ברוך... בורא פרי הגפן".
===רחצה===
לפני הברכה על המצה [[נטילת ידיים|נוטלים ידיים]], ומברכים על נטילת ידיים.
===מוציא מצה===
מוציאים שלוש מצות: העליונה והתחתונה שלימות, והאמצעית פרוסה, ו[[ברכה|מברכים]] עליהם שתי ברכות. ברכה ראשונה: "בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ", וברכה שנייה על ה[[מצווה]] של אכילת מצה: "בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה". אוחזים את שתי המצות ובוצעים משתיהן,{{הערה|ישנם פוסקים שעל הפרוסה מברך המוציא ועל השלימה "על אכילת מצה" (הובאו בטור או"ח תעה). והמנהג הוא כדי לצאת ידי חובת כולם.}} ואוכלים כמחצית מהמצה האמצעית בהסיבה על צד שמאל.
===מרור===
[[קובץ:Scribe- Menahem - The Birds' Head Haggadah - Google Art Project.jpg|250px|ממוזער|אכילת מרור, [[הגדת ראשי הציפורים]]]]
{{הפניה לערך מורחב|מרור}}
ה[[מרור]] - ירקות מרים (לרוב חסה) - נאכל לזכר השיעבוד. מטבילים את המרור ב[[חרוסת]], מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר" ואוכלים ממנו [[כזית]] בלא הסבה.
===כורך===
אוכלים שוב מרור כשהוא כרוך במצה, כזכר למנהגו של [[הלל הזקן]] בזמן [[בית המקדש]] לכרוך את המצה עם המרור ועם קורבן הפסח. כיום, רוב המצות הן קשות, והכריכה נעשית בכמעין כריך, כאשר המרור מונח בין שני שברי מצה.
===שולחן עורך===
עורכים את השולחן לאכילת ארוחת החג. יש נוהגים לפתוח את הארוחה באכילת [[ביצה (מזון)|ביצה]] טבולה במי מלח.
בעדות השונות נהגו לאכול מאכלים מיוחדים בליל הסדר. בעדות [[אשכנז]] נהוג לאכול [[מרק עוף]] עם כופתאות העשויות מקמח מצה או מקמח תפוחי אדמה ([[קניידלאך]]) ודג ממולא - גפילטע פיש, המוכן מקמח מצה או תפוחי אדמה.
ב[[עדות המזרח]] נהגו לאכול אורז (שאשכנזים נמנעים מלאוכלו בשל איסור [[קטניות]]) ומאכלים שאמורים לציין את [[המן]] שעל פי המסורת הטיל את הגורל שלו בחג הראשון של פסח.
===צפון===
{{הפניה לערך מורחב|אפיקומן}}
בסיום הסעודה, אוכלים מצה, זכר לקורבן הפסח שהיה נאכל בסוף הסעודה, ולאחריו אסור היה לאכול דבר. כך גם לאחר אכילת מצה זו, אין לאכול דבר. המצה הנאכלת היא המחצית השנייה של המצה האמצעית אשר נחציתה ב[[#יחץ|יחץ]], ואוכלים בהסבה.
לאחר אכילת האפיקמון מברכים את [[ברכת המזון]].
===ברך===
בתום הסעודה, מוזגים את כוס היין השלישית ומברכים את [[ברכת המזון]] ובה מודים על המזון ועל הארץ המובטחת, על חג הפסח, ועל ירושלים, ועל הטובות הכלליות אשר גמלנו.
====כוס שלישית====
[[קובץ:Haggadah 15th cent.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"שפוך חמתך", מתוך [[הגדת דרמשטט]], [[גרמניה]], [[המאה ה-14]].]]
בסיום הברכה שותים [[כוס יין]] שלישית.
'''כוס של אליהו'''
ה[[יהדות אשכנז|אשכנזים]] נוהגים למזוג כוס יין מיוחדת ("[[כוס של אליהו]]") ופותחים את דלת הבית להראות שמצפים לבואו של אליהו שיבוא ובשר על ביאת ה[[משיח]]. כאשר הדלת פתוחה אומרים פסוקים מן התהלים המתחילים במילים "שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך", [[תפילה (יהדות)|תפילה]] ל[[נקמה]] בשונאי ישראל. מקור המנהג [[עלילת דם|בעלילות הדם]] שהיו נהוגות באירופה בתקופת חג הפסח. ההנחה הייתה שאליהו הנביא (הקשור בתנ"ך לנקמה והרג רבים) יגן על יהודי הבית מפני בני המקום [[אנטישמיות|האנטישמיים]].
===הלל וברכת השיר===
{{הפניה לערך מורחב|קריאת ההלל}}
==== הלל ====
מוזגים את הכוס הרביעית ומסיימים את קריאת פרקי [[תהילים]] המודים לאל על הישועה של עם ישראל. אנו ממשיכים מהיכן שהפסקנו לפני הסעודה.
====ברכת השיר====
{{ערך מורחב|ברכת השיר}}
ה[[משנה]] ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|1=פרק י' משנה ז'}} מציינת כי "כוס רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר".{{הערה|בתלמוד במסכת פסחים דף קי"ח עמוד א נחלקו [[אמורא]]ים מה היא "ברכת השיר"; [[רב יהודה]] סבר שהיא ברכת "יהללוך" (ברכה הנאמרת באופן רגיל אחרי [[קריאת ההלל]]) ו[[רבי יוחנן]] סובר שהיא תפילת [[נשמת כל חי]]. ה[[ראשונים]] נחלקו הן בפירוש דברי האמוראים והן כיצד יש להכריע ביניהם. קיימות ארבע שיטות עיקריות באשר לזהות הברכה.}} כיום נהוג ב[[נוסח אשכנז]] לומר "יהללוך" לאחר "הלל המצרי" בלי חתימת הברכה, "הלל הגדול" ולבסוף "נשמת כל חי" עם חתימה. ביתר הנוסחים נהוג לומר לאחר הלל המצרי את הלל הגדול, לאחריו נשמת כל חי בלי חתימה ולבסוף את ברכת יהללוך עם חתימה. מנהגים אחרים היו נפוצים בעבר אך אינם קיימים כיום.
לאחר ההלל וברכת השיר שותים את הכוס הרביעית.
===נרצה===
[[קובץ:The National Library of Israel - Chasal Sidur Pesach 931078 662274 yc-01324-rel a 01.ogg|ממוזער|חסל סידור פסח, נוסח אשכנז, שרים בנימין הרטמן ויצחק אונגר, הוקלט בבני ברק בבית משפחת אונגר, ב-25 באפריל 1978]]
סיום הסדר בשירה ובפיוטים, ותקווה לעשות את הסדר ב[[ירושלים]] בשנה הבאה, יחד עם ההכרזה "[[לשנה הבאה בירושלים]]".
==קריאת ההגדה==
יש נוהגים שעורך הסדר קורא את כל הטקסטים, ויש נוהגים שכל משתתף בסדר קורא קטע בתורו, וחלק מהקטעים אף מושרים במנגינה.
על פי ההלכה, בזמן אכילת המצה ושתיית ארבע כוסות של יין יש להסב על צד שמאל כמנהג בני החורין בתקופה הרומית, אך אין להסב בזמן קריאת ההגדה עצמה. גם שתיית ארבע כוסות נתקנה משום 'דרך חירות', ומספרן מרמז גם ל[[ארבע לשונות של גאולה]] - "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי" "ולקחתי" ({{תנ"ך|שמות|ו|ו}}-ז).
ההגדה מיועדת לכל הגילאים, אולם מפני הדגש המיוחד שיש בחינוך הילדים ובמיוחד במצווה זו, מכוונת היא במידה רבה לילדים. רבים מהמעשים הנהוגים בליל הסדר נועדו לעורר עניין וערנות אצלם, כדי שישאלו במה שונה הלילה משאר הלילות. כגון: אכילת [[כרפס]] בתחילת הסדר וסילוק המאכלים מהשולחן בטרם האכילה. נהוג שהילד הקטן קורא את נוסח ה"[[מה נשתנה]]", שבו ארבע שאלות על השינויים שבין ליל הסדר ללילות רגילים. גם מנהג גניבת ה[[אפיקומן]] הונהג כדי להשאיר את הילדים ערים. יש הנוהגים להציג את עצמם כבאים מארץ רחוקה, וגם המנהג להשאיר כיסא ל[[אליהו הנביא]], כמו המנהג לפתוח לו את הדלת, מיועד לגרום להתעוררות אצל הילדים. בנוסף נוהגים לחלק לילדים אגוזים, על-מנת לגרום לילדים להישאר ערים עד סוף הסדר.
==התפתחות ההגדה==
{{להשלים|נושא=יהדות}}
[[קובץ:Sarajevo Haggadah.jpg|270px|ממוזער|עמודים מתוך [[הגדת סראייבו]]]]
רבים מהרכיבים שאוגדו מאוחר יותר בהגדה נזכרים עוד ב[[תקופת בית שני]], אך לא ידוע מתי התגבש נוסח ההגדה: נראה שסדר פסח, שנועד להחליף את קרבן הפסח של ימי המקדש החרב, נחגג בצורה דומה למדי עוד במאה השנייה, כבר בעת עריכת המשנה. כמו כן, חלקים מהטקסט התגבשו בעקבות [[הפולמוס היהודי-נוצרי]] וקטעים מסוימים בהגדה נועדו לבטל את ההשקפה הנוצרית. הנוסח הקדום ביותר של "הגדה של פסח" מופיע בחיבורו של הרב [[סעדיה גאון]], [[סידור רב סעדיה גאון]], מ[[המאה העשירית]]. הפיוטים והפזמונים צורפו ב[[ימי הביניים]]. ההגדה זכתה למהדורות רבות מספור, ונכתבו אודותיה פירושים רבים החל בתקופת [[הראשונים]] ועד לזמננו. בביבליוגרפיה של [[אברהם יערי]], המונה הגדות מראשית הדפוס ועד 1960, נכללות 2,717 הגדות. בביבליוגרפיה מאוחרת יותר, שיצאה על ידי [[מפעל הביבליוגרפיה העברית|מפעל הביבליוגרפיה]], בעריכת [[יצחק יודלוב]], נמנו 4,730 הגדות שנדפסו עד שנת 1960.
ליל הסדר הוא טקס מרכזי ב[[יהדות]] לכל המשפחה למבוגרים ולילדים, וההגדה התפתחה בשתי סוגות המשקפים זאת:
* הגדה מעוטרת, מצוירת ומהודרת.
* הגדה משולבת בפירושים לטקסט.
בקרב [[יהודי תימן]] נהוג להוסיף את ה[[מא כ'בר]], קטע הנאמר על ידי ילד שתוכנו קיצור ההגדה בשפה [[ערבית תימנית]], על מנת שמשתתפי הסדר שאינם דוברי עברית יוכלו להבין ולקיים את מצוות ההגדה.
בנוסף לנוסחים המסורתיים של ההגדה, התפתחו ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] נוסחים שונים של הגדות: ה[[קיבוץ|קיבוצים]] נהגו להכין הגדות משלהם, "[[הגדה קיבוצית לפסח]]", שסטו מעט או הרבה מהנוסח המסורתי, ושיקפו את האידאולוגיה של הקיבוץ. גורמים ב[[התנועה הרפורמית|תנועה הרפורמית]] הציעו אף הם הגדות בנוסח מותאם לאידאות העדכניות של היהדות לפי תפיסת התנועה.
==פירושים על ההגדה==
[[קובץ:Jewish Seder.jpg|שמאל|ממוזער|250px|משפחה יהודית סביב שולחן הסדר. לונדון, 1899]]
[[קובץ:Tinuk shaarei zedek.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ליל הסדר ב[[אוקראינה]], [[שנות השלושים]] שצולמה על ידי חברה לא יהודיה של המשפחה. ניתן לראות את הגבר מימין לבוש ב[[קיטל]], ואת כוסות היין בקדמת התמונה.]]
פירושים על ההגדה נכתבו לאורך הדורות. ה[[ראשונים]] כבר כתבו פירושים ביניהם ידוע לנו על: [[רש"י]], [[רשב"ם]], [[אליעזר בן נתן|ראב"ן]], רבי [[יהודה בר יקר]], רבי [[ישעיה די טראני]], [[שבלי הלקט]] לרבי צדקיה ב"ר אברהם הרופא וממנו ב[[תניא רבתי]], [[ריטב"א]], ארחות חיים לרבי [[אהרון הכהן מלוניל]] וממנו ב[[כלבו (ספר)|כלבו]], [[אבודרהם]], [[רשב"ץ]], רבנו [[דוד מימוני|דוד הנגיד]], רבנו [[יצחק ב"ר ישראל]], רבנו [[אברהם חדידה]], רבנו [[נתן ב"ר יוסף מקלמרון]], רבנו [[יצחק ב"ר שלמה אלאחדב]], רבנו [[שם טוב אבן שם טוב (הראשון)]], רבי [[יצחק אברבנאל]] ועוד.
גם [[אחרונים]] רבים כתבו לה פירושים, והבולטים שביניהם: [[מהר"ל]] בתוך ספרו "גבורות ה'", "חוקת הפסח" לרבי [[משה ב"ר חיים פיזאנטי]] ורבי [[שלמה ב"ר ברוך]], [[הגר"א]], "בנין אריאל" לרבי [[שאול לוונשטאם]] מ[[אמסטרדם]], כמה פירושים של רבי [[חיים יוסף דוד אזולאי]], "מעשי ה'" לרבי [[אליעזר אשכנזי]], "מעשה ניסים" לרבי [[יעקב מליסא]], [[חתם סופר]], רבי [[יעקב עמדין]], "פרי עץ חיים" לרב [[יחיא צאלח]], "[[הגדת הרבי מחב"ד|לקוטי טעמים ומנהגים]]" ל[[מנחם מנדל שניאורסון|רבי מליובאוויטש]], "מאיר עין" ל[[מאיר איש שלום]], "מגדל עדר" - ליקוט ממאות מפרשים, הגדה שלמה בהוצאת הרב [[מנחם מנדל כשר]], הסדר הערוך, "קובץ חכמים" של הרב [[עבדאללה סומך]] ועוד.
כמו כן נדפס חיבור על ההגדה בשם '[[אוצר פירושים וציורים להגדה של פסח]]', שערך רבי [[יהודה דוד איזנשטיין]], יצא לאור בשנת [[תרע"ז]] ([[1917]]) וב[[תשל"ו]] ([[1975]]) ב[[תל אביב]].
בשנת תשס"ח יצאה בירושלים, על ידי [[מכון ירושלים]], הגדה בשם '''אוצר מפרשי ההגדה''' - ליקוט מכל ספרות חז"ל והמפרשים אודות ההגדה.
בשנת תשע"ג יצאה הגדה מבוארת "מתיבתא" על ידי מכון [[עוז והדר]], ובה אוצר ענק של כל פירושי הראשונים והאחרונים, פסקי הלכות ושינויי נוסחאות מהגדות הגאונים והראשונים, כולל מבוא נרחב על סדר ליל פסח.
== ההגדה בראי הקבלה ==
לפי ה[[קבלה]], ההגדה אוצרת בתוכה סודות ורמזים לתהליכים רוחניים עמוקים שעובר האדם בדרכו לדבקות באל. ניתן לראות זאת בבירור בקטע: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים... לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה, אלא אף אותנו גאל עמהם" לפי זה אין לראות ב[[יציאת מצרים]] אירוע חד פעמי אלא אירוע מתמשך אשר הפרט או הכלל חווה בכניסתו לעולם הרוחני.{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="כמו שאמרו חז"ל 'ויוציאנו ה' ממצרים, לא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף, ולא על ידי שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו' אולם מתי האדם מקבל את העזרה, שה' יוציא אותו משליטת מצרים, שהוא הרצון לקבל לעצמו. זהו דווקא בזמן שיש להאדם חסרון אמיתי כנ"ל, ולא מותרות".|מקור=הרב [[ברוך שלום אשלג]], שלבי הסולם, מהו מסרת גבורים ביד חלשים בעבודה}}
[[קובץ:Scribe and illustrator- Joel ben Simeon - First Nuremberg Haggadah - Google Art Project.jpg|270px|ממוזער|ימין|חצי הלל, [[הגדת נירנברג]], [[1449]]]]
מבנה ההגדה, המתחילה בגנות ומסיימת בשבח, מייצג את השלבים אותם עובר האדם בדרכו הרוחנית, כאשר נקודת ההתחלה היא תחושת ה[[ריקנות]] והאפסיות:{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="...הנה הטעם של 'להתחיל בגנות ולסיים בשבח' הוא עד"ה 'כיתרון האור מן החושך' וע"כ צריך לזכור עניין הגנות שמתוכו יוכר לנו ביותר שיעור חסדיו ית' שעשה עמנו, ונודע אשר כל ההתחלה שלנו הוא רק עניין הגנות, משום שההעדר קודם להויה"|מקור=[[יהודה לייב הלוי אשלג]] "וזאת ליהודה"}}
תחושת ההעדר הקודמת להויה, קרי לגילוי העולם הנסתר, מתבטאת בשיר הפותח את [[ליל הסדר]] [[מה נשתנה]]. ארבע הקושיות מייצגות את הקשיים והשאלות, אותם מעלה האדם בדרכו הרוחנית, ובלעדיהם אינו יכול להשתחרר מכבלי האגו ולהגיע לחירות אמיתית.
התהליך הרוחני ב[[קבלה]] מורכב מארבעה שלבים, הנקראים: עשייה, יצירה, בריאה ואצילות. המספר ארבע הוא מוטיב מרכזי בהגדה, למשל שתיית ארבע כוסות יין, המקבילות לארבע לשונות [[גאולה]], ועל כך אומר [[האר"י]]: "ולזה צריך לכוין בד' כוסות, כי כל כוס גי' אלהים, של ד' עולמות. כוס א' של קידוש נגד אצילות...כוס ב' סיפור הגדה, שאנו אומרים מתחלה היו עובדי ע"ז, לכן אמר רשע נגד עשיה,.. כוס ג' בברכת המזון בבריאה... כוס ד' ביצירה שיש שם קליפות... ולכן בכוס זה אומרים שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך, כמו פרעה שאמר לא ידעתי את ה'".{{הערה|1=האר"י, פרי עץ חיים, שער חג המצות פרק ז}}
פירושים רבים נכתבו בידי המקובלים על ההגדה, וזאת מאחר שראו ביציאת מצרים יסוד ועיקר בעבודה הרוחנית, כדברי הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]]: {{ציטוטון|יסוד יציאת מצרים: להלחם בטבע הגס של החיים כדי שיחול בקרבו אותו מאור של טבע הקודש|}}.{{הערה|1=[[אברהם יצחק הכהן קוק]], '''עולת ראיה''' חלק א, ל"ו-מ"ב}}
== הגדות חילוניות והגדות קיבוציות ==
{{ערך מורחב|הגדה קיבוצית לפסח}}
{{ערך מורחב|הגדות לא-מסורתיות}}
בקרב אנשי ה[[היישוב|יישוב החדש]] בארץ ישראל, בעיקר מתקופת [[העלייה השנייה]] ואילך, היו רבים שהגיעו באו מבתים [[תנועת ההשכלה היהודית|משכילים]] ו[[ציונות|ציונים]], ואחרים שהיו בעלי אורייטציה [[חלוציות|חלוצית]]. אצל חלק גדול מהם גברה הזהות כיהודים וכציונים לאומיים על זיקתם ל[[יהדות אורתודוקסית|דת היהודית]], ורובם לא שמרו מצוות ונהגו כ[[חילונים]]. עם זאת, היוו [[ליל הסדר]] וההגדה של פסח, מרכיב בעל משמעות אף בזהות הציונית החילונית.
ציון "[[הגדה קיבוצית לפסח|ההגדה הקיבוצית לפסח]]" החל ב[[התנועה הקיבוצית|תנועה הקיבוצית]], והמשיך לחוגים נוספים. נכתבו מספר "הגדות קיבוציות", בעלות הבדלים פנימיים. לכולן הייתה אוריינטציה [[ציונות|ציונית]] ו[[חקלאות|חקלאית]], ובמקביל הייתה [[חילונים|חילונית]]. הגדות אלו אמנם מבוססות בחלקן על ההגדה המסורתית, אך מופיעים בהם גם טקסטים ואיורים חדשים, ובראשם אזכורים לאירועים מן האקטואליה של היהדות והציונות ב[[המאה ה-20|מאה העשרים]], ראיית היציאה "מעבדות לחירות" באור הציונות המתחדשת, וכן הדגשת חג הפסח כחג חקלאי המסמל את ה[[אביב]].
הגדת מעפילי עתלית - "עבדים היינו לפרעה בגרמניה"{{הערה|[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3866332,00.html הגדת מעפילי עתלית]}} היא אחת ההגדות שהיו המשך למסורת ההגדות הקיבוציות המהוות פירוש חילוני אקטואלי להגדה המסורתית.{{הערה|[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/gallery/yearly_cycle/pesach/non_traditional_haggadot/Pages/non-traditional-haggadot1.aspx הגדות לא-מסורתיות], באתר [[הספרייה הלאומית]]}} בשנת 1940 נכלאה ב[[מחנה המעצר בעתלית]] קבוצת צעירים שברחו מ[[גרמניה הנאצית]] על סיפונה של האוניה "[[הילדה (אוניית מעפילים)|הילדה]]" ונתפסו על ידי הבריטים. עם התקרב חג הפסח החל מנחם רביב, לימים חבר קיבוץ [[הזורע]], לכתוב מחדש את ההגדה בגרמנית, תוך פירוש מחדש של הטקסט המסורתי והתאמתו לאירועי הבריחה מגרמניה, העלייה לארץ, השבי בידי הבריטים והחלום הציוני. רודא ריילינגר, צייר ואמן, ולימים גם הוא חבר קיבוץ [[הזורע]], אייר את ההגדה שתורגמה מגרמנית לעברית. לערב הסדר התאספו כ-40 חברי ה[[ורקלויטה]] ו[[השומר הצעיר]] שהיו במחנה, וקראו את ההגדה שחוברה, חלקה בעברית וחלקה בגרמנית, לתדהמתם של שומרי המחנה הערבים והבריטים.
==לקריאה נוספת==
* [[דניאל גולדשמידט]], '''הגדה של פסח ותולדותיה''', ירושלים: [[מוסד ביאליק]], תש"ך-1960.{{הערה|{{דבר|חיים לשם|מחקר חדש בהגדת פסח|1960/05/06|00801}}.}}
* [[שמואל ספראי]] ו[[זאב ספראי]], '''הגדת חז"ל''', [[הוצאת כרטא|כרטא]], ירושלים תשנ"ח-1998.
* [[מוקי צור]] ויובל דניאלי (עורכים), '''יוצאים בחודש האביב: פסח ארץ-ישראלי בהגדות מן הקיבוץ''', ירושלים: הוצאת [[יד בן צבי]], מכון בן-גוריון, [[יד טבנקין]], [[יד יערי]], תשס"ד-2004. - אלבום המאגד פרקים מ-500 הגדות [[קיבוץ|קיבוציות]] שראו אור בין השנים 1930 ל-1960.
* [[יוסף תבורי]], '''פסח דורות''', תל אביב, [[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], 1996.
* [[דוד הנשקה]], '''מה נשתנה? ליל הפסח בתלמודם של חכמים''', הוצאת מאגנס, תשע"ו 2016 ({{ISBN|9789654938709}}) - החלק השני של הספר מוקדש כולו להגדה והתפתחותה
; ביבליוגרפיה של הגדות־של־פסח
* [[אברהם יערי]], '''ביבליוגרפיה של הגדות פסח: מראשית הדפוס ועד היום''', הוצאת במברגר את ואהרמן, תשכ"א-1960.
* '''אוצר ההגדות : ביבליוגרפיה של הגדות פסח מראשית הדפוס העברי עד שנת תש"ך''', ירושלים: [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס]], תשנ"ז-1987.
| 