דינקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Shir Basson (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Shir Basson (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
| שם = דינקה (Dinka)
| תמונה = [[קובץ:Flag of Dinka people.svg|100px]]
[[קובץ:Cattle of the Dinka people, Juba, South Sudan - 20101230-06.jpg|ממוזער]]
| כיתוב = דגל בני הדינקה, גבר מקבוצת הדינקה רועה את בקרו
| אוכלוסייה = 4.5 מיליון
| ריכוזי אוכלוסייה = {{דגל|דרום סודאן||+}}
שורה 8 ⟵ 9:
| קבוצות = [[נילוטים]]
}}
'''
==היסטוריה==
הדינקה הם חלק מקבוצה גדולה יותר של שבטים הנקראים "נילוטיים", כלומר שבטים שסובבים את נהר הנילוס. על פי היסטוריונים, ישנן עדויות לקיומה של קבוצה אתנית זו כבר משנת 3,000 לפני הספירה, כשציידים-לקטים התיישבו בדרום אזור סודאן. מעט ידוע על ההיסטוריה של דרום סודאן בכלל ועל הדינקה בפרט בתקופה הפרה-
▲הדינקה הם חלק מקבוצה גדולה יותר של שבטים הנקראים "נילוטיים", כלומר שבטים שסובבים את נהר הנילוס. על פי היסטוריונים, ישנן עדויות לקיומה של קבוצה אתנית זו כבר משנת 3,000 לפני הספירה, כשציידים-לקטים התיישבו בדרום אזור סודאן. מעט ידוע על ההיסטוריה של דרום סודאן בכלל ועל הדינקה בפרט בתקופה הפרה-[[קולוניאלית]]. יש מעט מאוד ממצאים ארכאולוגיים ולא רבים המחקרים הבלשניים שנעשו על הנושא. יש עדויות לכך שבימי הביניים המאוחרים, עם נפילתה של ממלכת אלווה ([[:en:Alodia|Kingdom of Alwa]]), בני הדינקה היגרו עם הבקר שלהם לדרום סודאן מאזור שנקרא גזירה ([[:en:Gezira_(Cairo)|Gezira]]) עקב פחד מעבדות, שהייתה נפוצה באזור. מספר עשורים לאחר מכן, חברי הקבוצה חצו את נהר הנילוס ועברו לצדו המערבי מכיוון שהאדמה שם הייתה פורייה ומתאימה יותר לגידוליהם החקלאיים. עם הזמן, הם השתקעו בביצות המערביות של דרום סודאן, באזור הנקרא בחר אל-גזל ([[:en:Bahr_el_Ghazal_(region_of_South_Sudan)|Bahr el-Ghazal]]), בו הם רכשו את הכלים והמיומנויות לביות בקר, שעליו התבססה הכלכלה.<ref name=":0" /> בעוד ששבטים נילוטיים אחרים החלו להגר מהאזור במהלך [[המאה ה-15]], בני הדינקה נשארו במקומם, שכן הם חששו מהעברת הבקר הרב שברשותם ממקום למקום.
[[במאה ה-16]], השלטון העות'מאני כבש חלקים נרחבים ביבשת אפריקה, כולל את האזורים בהם קבוצת הדינקה חיה. באמצע [[המאה ה-19]] השלטון הבריטי תפס את מקומם של התורכים והיה בעל השפעה רבה על דרום סודאן ועל הדינקה בפרט. המדיניות של השלטון הבריטי בדרום סודאן הייתה לייצר יחידות שבטיות עצמאיות ומבודדות, בעלות מבנה המבוסס על המסורות הייחודיות לכל שבט. מדיניות זו נבעה מהפחד של השלטון שחשיפתם לתרבויות אחרות ולחינוך מודרני תיצור בקרבם תחושת לאומיות, שעלולה להוביל למרד <ref name=":0" />. הנילוטיים, בעיקר קבוצת הדינקה וקבוצת הנואר ([[:en:Nuer_people|Nuer]]), התנגדו נחרצות לשלטון במשך שני עשורים. ב[[1924]], החל מרד בשלטון הבריטי לאחר שזה ניסה לבודד אותם. המרד הונהג על ידי קצינים בצבא המצרי, בעלי שורשים בקבוצת הדינקה.
בשנת [[1956]] מדינת סודאן הפכה לעצמאית לאחר שנים של שלטון קולוניאלי בריטי. חברי קבוצת הדינקה הפכו לחלק מהיישות החדשה שנקראת מדינת סודאן העצמאית. מיד לאחר מכן עלה שלטון ערבי מוסלמי. אולם, האמונות ואורח החיים של הדינקה לא התכתבו עם אופי השלטון המוסלמי אשר הזניח את אנשי דרום סודאן, והתמקד בחינוכם של תושבי צפון סודאן. כבר באוגוסט [[1955]], כארבעה חודשים לפני קבלת העצמאות בראשון בינואר [[1956]], החל מרד כתגובה לעלייתו הצפויה של השלטון הערבי. העובדה שבני הדינקה סבלו מתנאים קיצוניים של הזנחה ומחסור הניעה אותם ויצרה בהם רצון עז לשינוי. אולם, מה שהתחיל בתור מרד נקודתי הסלים במהרה למלחמה עקובה מדם שנמשכה כ-17 שנים.
מלחמת האזרחים הסתיימה בשנת 1972 בעקבות [[:en:Addis_Ababa_Agreement_(1972)|הסכם אדיס אבבה]], שהעניק אוטונומיה לסודאן הדרומית. העוינות התחדשה ב[[1983]] ואיתה המלחמה, כאשר הנשיא ג'אפר מוחמד נימרי ([[:en:Gaafar_Nimeiry|Gaafar Muhammad Nimieri]]) הפר את ההסכם וחילק את הדרום לשלושה אזורים וכן השריש את [[שריעה|השריעה]], הדין הדתי האסלאמי, בכל האזור. למרות הדחת הנשיא ב[[1985]], והתחזקותן של מפלגות דמוקרטיות, חוקי השריעה לא הוחלפו, והמלחמה המשיכה. התרחש ניסיון להגיע להסכם שלום בין הממשלה הנבחרת לבין התנועה לשחרור העם הסודני ([[:en:Sudan_People's_Liberation_Movement|Sudan Peoples’ Liberation Movement]]), שכללה חברים מקבוצות אתניות שונות באזור דרום סודאן, שיכול היה להוביל לפשרה בנושא החוקים. אולם, ניסיון זה נכשל כאשר מפלגה אסלאמית קיצונית הצליחה להדיח מהשלטון את המפלגות הדמוקרטיות ב-[[1989]]. מאז, הממשלה מחדירה אג'נדה אסלאמית בצורה נחרצת אך המלחמה פסקה ב-[[2005]] <ref name=":9" />.
ככל הנראה, מלחמת האזרחים שהתרחשה במהלך ארבעה עשורים בין צפון סודאן המוסלמית לבין דרום סודאן האפריקאית-מסורתית היא האירוע המטלטל ביותר בחייהם של בני הדינקה. לפי הערכות שונות המלחמה גבתה את חייהם של מעל 2 מיליון דרום סודנים, כאשר חצי מתוכם הם בני הדינקה. כמו כן, רבים הפכו לנעדרים ולפליטים במדינות שכנות. לאחר המלחמה, אוכלוסיית קבוצת הדינקה עמדה על שלוש מיליון מתוך 26 מיליון סודנים <ref name=":9" />.
שורה 34:
משקי בית רבים מגדלים עדר פרות ושותלים גידולים חקלאיים על שטח של שני דונם בממוצע, שמרביתו מוקדש לגידול דגן הדורה. לצד העובדה שהחקלאות מהווה מקור מזון משמעותי, היא גם מאפשרת את גידול הבקר, שהוא כאמור התחום המרכזי בכלכלת הקבוצה. החקלאות דומה במאפייניה לעבודת גננות, ונעשית בעיקר על ידי עבודת כפיים. הכלים העיקריים בהם הם משתמשים הם מעדר וגרזן, ומספר כלים נוספים שהכירו להם מתנדבים מערביים <ref name=":6" />. חלק מהגידולים משמשים לסחר חליפין בעבור בעלי חיים, תרופות, ביגוד, מלח וסוכר. בעבר, לא היה נהוג למכור בקר, אך הממשלה בסודאן הפעילה לחץ על חברי הדינקה לעשות זאת מכיוון שהדבר תורם לכלכלה המדינית.
חלוקת העבודה בקבוצת הדינקה דומה לזו שבשבטים מזרח אפריקאים נוספים. נשים מנהלות את משק הבית, מכינות אוכל וכן אחראיות על הגידולים הביתיים. הנשים אף אחראיות על חליבת הפרות ועל גידול וחינוך הילדים. גברים עובדים רחוק יותר מהבית, מכיוון שרוב עבודתם כוללת רעיית בקר. חלוקת העבודה גמישה יחסית, וכל אחד מהצדדים עוזר לשני במטלות המוגדרות שלו, למעט בבישול ובחליבת הפרות, בהם הגברים לעולם לא לוקחים חלק. הפרדה זו כה נוקשה כך שבמידה וגבר נאלץ לחלוב פרה, אסור לו לשתות את החלב שלה. בני הקבוצה מאמינים ששתיית החלב על ידי הגבר תגרום לאסון להתרחש בקהילתו <ref name=":9" />.
שורה 58:
=== '''אמנות''' ===
בעוד שהגברים מגלפים חכות דיג וחניתות, הנשים טוות סלים וכן מכינות מחצלות לשינה, אשר עשויות מ[[:en:Papyrus|צמח הפפירוס]]. כמו כן, הנשים יוצרות סירי חרס עבור נשיאת מים ובישול. בנוסף על כך, בני הקבוצה עוסקים גם בעיצוב תכשיטי חרוזים וכן ביצירת פריטים דקורטיביים העשויים מעצמות, ניבים וקרניים של פגרים. עורן של החיות המתות גם כן משמש את בני הדינקה ליצירת חגורות, עורות לתופים, חבלים ובגדים <ref name=":4" />.
=== '''חשיבותה של הפרה''' ===
לפרה תפקיד חשוב בתרבות הדינקה. בני הקבוצה מתחילים כל בוקר בחליבת הפרות. עושרו של כל חבר בקהילה נמדד במונחים של כמות הבקר שיש ברשותו. מתוך כבוד לבעלי החיים, בני הקבוצה אינם הורגים אותם במכוון על מנת שישמשו כמזון. עם זאת, הם כן אוכלים חיות במידה ואלו הוקרבו או מתו בצורה טבעית. לקבוצה מספר מנהגים נוספים העוסקים בפרה: הם נוהגים לשרוף את צואת הפרות לכדי אפר, ולמרוח אותו על גופם על מנת שיגן עליהם מפני חרקים. הם נוהגים להשתמש בשתן הפרה בכדי להלבין את שיערם. במסגרת תהליך הנישואין, אב הכלה מקבל מהבעל המיועד נדוניה בצורת בקר<ref name=":0" />.
=== '''ביגוד''' ===
בני הדינקה מעדיפים בגדים מינימליים והולכים יחפים. בתקופות עברו הגברים הסתובבו בעיקר בעירום והנשים לבשו חצאיות העשויות מעור של עזים. כיום, הגברים מכסים את איברי מינם באמצעות כיסויים המיוצרים מעור של חיות. לעיתים ניתן לראות אותם לובשים מעיל קצר, ואף בגדים מערביים כמו חולצת טריקו עם מכנסיים קצרים, שהם מקבלים כתרומה מאנשים מהתרבות המערבית.<ref name=":7" />.
| |||