מצה שמורה – הבדלי גרסאות

המקור לצורך במצה שמורה הוא ב[[תלמוד{{הערה|{{תלמוד בבלי|פסחים|לח|ב}}.}}, שלומד שיש מצווה לשמור את המצות לפסח - מהפסוק {{הדגשה|ושמרתם את המצות.|{{תנ"ך|שמות|יב|יז|קצר=כן}}}} עם זאת התלמוד מתלבט בשאלה האם הצורך בשימור הוא מזמן האפייה או שמא כבר מזמן הקציר. ל[[הלכה]] נפסק שטוב להחמיר שיהיה שימור משעת הקצירה, אך די גם בשימור משעת הטחינה, ובשעת הדחק ניתן אף לסמוך על הדעה השלישית ולקנות קמח מן השוק, ולשומרו משעת הלישה{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|תנג|ד}}.}}. בנוסף לכך, [[פוסק]]ים שונים הבינו שהצורך הוא רק בשמירת המצה לליל הסדר ולא לשאר ימי החג שלהם מספיק שימור רגיל - משעת האפייה. פוסקים אלו נחלקו גם בשאלה האם יש צורך לכוון "לשם מצה" - כלומר למנוע מגע מים עם הקמח, או "לשם מצווה" - כלומר כוונה מיוחדת למצוות אכילת המצה בליל הסדר. פוסקים אחרים (ובראשם ה[[רמב"ם]]) הבינו שהמצווה חלה על כל המצות הנאכלות בחג הפסח ולאו דווקא לאלו שבליל הסדר, ונראה שלשיטתם השימור אינו מצריך כוונה לשם מצווה, אלא רק מניעת חימוץ{{הערה|ראו {{רמב"ם|זמנים|חמץ ומצה|ה|ט}} ו{{ערוך השולחן|אורח חיים|תנג|כ}}.}}.