יצחק כהן (נשיא בית המשפט העליון) – הבדלי גרסאות

כתב עליו השופט [[שלמה לוין]]: "כשם שהיה יצחק שקול בהסקת המסקנות, כך גם היה מתון ומדוד בסגנון אותו נקט. מעולם לא כתב בפסק דין שבעל דין או עד שיקר, או כפי שנמצא לפעמים בפסיקה, שפלוני הוא 'שקרן פתולוגי', ביטויים כאלו לא היו לרוחו של יצחק כהן, ראשית משום שמטבעו היה מתון בדין, ושנית, משום שהוא הכיר במגבלותיה של השפיטה לרדת בביטחון גמור לחקר האמת."{{הערה|שלמה לוין, קוים לדמותו של יצחק כהן, ספר יצחק כהן, התשמ"ט, עמ' 13, צוטט ב-יניב ואקי ומאיה רוזנשטיין, [http://www.hapraklit.co.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Vaki_maya.pdf בין זיכוי מחמת הספק לזיכוי מחמת הספק הסביר], ספר דיויד וינר (2009), עמ' 542, הערה 235}} בנוסף, בראיון שנערך עם השופט לוין בספר [[ללא גלימה]], מציין לוין כי לדעתו כהן הוא השופט הטוב ביותר שהיה בבית המשפט העליון אי פעם. הוא מתאר את השופט כהן כשופט רודף צדק, ותיאר מקרה מתקופותו של כהן כנשיא ביהמ"ש העליון. בפני השופט כהן הועלתה בקשת רשות ערעור מאדם שהורשע בהחזקת רכוש גנוב. האדם הורשע בבית המשפט השלום (לאחר שלא יוצג על ידי עו"ד). ערעורו נדחה בבית המשפט המחוזי, ולאחר מכן העלה את בקשת רשות הערעור בפני כהן. בצעד נדיר יחסית, כהן אישר את הבקשה והדבר הובא להרכב של ביהמ"ש העליון. בסופו של דבר, האדם זוכה לאחר שגם פרקליטות המדינה החליטה לחזור בה מכתב האישום. מקרה זה מתאר, ע"פ לוין, את רצונו של כהן לעשות משפט צדק.