דוד נמרי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה:אשדות יעקב: אישים באמצעות HotCat |
נקיון גלורפיקציה |
||
שורה 7:
ראשי [[ההגנה]] הכירו בכישוריו הלוגיסטיים ומינוהו כממונה על הצד הלוגיסטי ולקצין המבצעים של [[המוסד לעליה ב']] בשנים [[1937]]–[[1947]]. בתפקידו זה היה אחראי למבצעי [[העפלה]] בים, באוויר (במסגרת [[מבצע כנף]] הראשון) וביבשה. וכן לאיתור החופים המתאימים להורדה ולשם כך ערך יחד עם [[כתריאל יפה]] את הסקר הראשון של חופי הארץ. בהגיע האניות היה אחראי להורדת המעפילים מהאניות במהירות, לפני ש[[המנדט הבריטי|השלטונות הבריטיים]] יבחינו בכך. דוידקה נחשב אקטיביסט בהשקפותיו ובמעשיו, יחד עם חבריו אנשי הקיבוץ המאוחד, במאבק מול הבריטים. דוידקה ויגאל אלון תבעו להגיב בפעולות צבאיות כנגד הבריטים ובהנחייתם נדרשו מובילי אניות המעפילים להתנגד לכל ניסיון של הבריטים להשתלט על האניות. כשעמד על הפרק נושא אניות הגירוש בקיץ 1946 שלח דוידקה שדר למוסד לעליה ב' בתל אביב: "אם יגורשו בלי הגבה לא נינקה לעולם". דוידקה היה איש הקשר בין הפלמ"ח והמוסד והאחראי על לשכת הקשר של המוסד בנמל חיפה. לשם ההורדה ארגן את "נערי הירקון" (שלימים היו המסד ל[[פלי"ם]]). בהנהגתו הורדו בחופי הארץ כ-60,000 מעפילים שבאו ב-80 אניות. בהעפלה ביבשה מסוריה, לבנון, טורקיה ועיראק, ארגן את הברחת המעפילים מעיראק דרך נהריים במשאיות, שעשו דרכן מעבר הירדן מערבה ובהן הוכנסו המעפילים אל מתחת לרצפת קרשים שהותקנה ברצפת המשאית. על ההעפלה האווירית הסביר לימים כיצד עלה הרעיון: {{ציטוטון|מבגדאד הדרך ארוכה וקשה. הסכומים שרוצים בעד עליית אדם משם הם אגדתיים. אמנם יש שם הרבה נוער, אבל עד היום הזה הזרימה משם היא טיפין - טיפין. ייתכן שנתגבר על כך בחודשים הקרובים תמורת כסף רב}}.
במקביל לעשייה זאת עסק נמרי במנהלות של למעלה משלושים מבצעי [[חומה ומגדל]], מהעלייה ל[[תל עמל]] ב-[[1936]], ובהמשך העלייה ל[[עין גב]] (פעמיים), ל[[כפר רופין]], [[נווה איתן]] ו[[בית יוסף]], ל[[שרונה (מושב)|שרונה]], ל[[מעוז חיים]], ל[[גינוסר]] ול[[חניתה]]. רבות מהעליות לקרקע היו באזורים שצפויים להיות סגורים להתיישבות יהודית על פי [[ספר לבן|הספר הלבן]]
נמרי הצטרף כחבר המטה הראשון של הפלמ"ח והתמנה לסגן מפקד הפלמ"ח [[יצחק שדה]] ([[1941]]–[[1943]]). משה שרת כינה אותו (יומן אישי עמ' 210): "האקונום של הפלמ"ח". כאחד מראשי הפלמ"ח היה גם ממקימי הפלי"ם, אחראי לקשר בין המחלקה הגרמנית והצבא הבריטי וארגון מחלקת הטייס. אחרי שהות קצרה בקיבוצו, בשל הולדת תאומיו, פיקד על נפת כנרת של ההגנה שמנתה כ-20 יישובים. מיד אחרי [[השבת השחורה]] בה נעצרו מנהיגי היישוב ונכלאו בלטרון, ארגן דוידקה את הברחתו של הרמ"א [[משה סנה]] באניה לצרפת, מתחת לאפם של הבריטים.
▲נמרי הצטרף כחבר המטה הראשון של הפלמ"ח והתמנה לסגן מפקד הפלמ"ח [[יצחק שדה]] ([[1941]]–[[1943]]). משה שרת כינה אותו (יומן אישי עמ' 210): "האקונום של הפלמ"ח". כאחד מראשי הפלמ"ח היה גם ממקימי הפלי"ם, אחראי לקשר בין המחלקה הגרמנית והצבא הבריטי וארגון מחלקת הטייס. אחרי שהות קצרה בקיבוצו, בשל הולדת תאומיו, פיקד על נפת כנרת של ההגנה שמנתה כ-20 יישובים. מיד אחרי [[השבת השחורה]] בה נעצרו מנהיגי היישוב ונכלאו בלטרון, ארגן דוידקה את הברחתו של הרמ"א [[משה סנה]] באניה לצרפת, מתחת לאפם של הבריטים.{{ש}}כך כתב דוד נמרי על הפלמ"ח: {{ציטוטון|ערכי נפש בלתי נשכחים הקנה הפלמ"ח לאלפי חבריו, ואת אשר חתם בכל אחד מאתנו כמפקד וכמבצע - נסיון וידיעה מקצועית ורוח מחנכת להחלצות נחשונית ולאחוות לוחמים ויוצרים- לא הלך לטמיון. כל אלה שעברו את בית הספר של הפלמ"ח מסוגלים עוד כיום, כמו בעבר, גם בתנאים קשים ובלתי רגילים, להדריך, לפקד ולבצע, לפי המסורת של שנות פעולה קשות ומרוממות.}}{{ש}}
בתקופת פעילותו בהגנה ובפלמ"ח היו לדוד נמרי 10 כינויי סתר מחתרתיים. הידוע יותר: חופשי. שאר הכינויים: אשדותי, דוידקה, ותיק, חרט, ירמוקי, לבן, נתן, עמלי, חופי.
שורה 21 ⟵ 22:
ב-[[1960]] מונה לסמנכ"ל וב-1962 למנכ"ל משרד התחבורה תפקיד בו החזיק עד [[1965]], בתקופות כהונתם של שרי התחבורה [[יצחק בן אהרן]] ו[[ישראל בר יהודה]]. בתקופת כהונתו כמנכ"ל, ב-1962, החלה בניית [[נמל אשדוד]].
▲נפטר בשנת [[1966]] בחיפה והובא למנוחת עולמים באשדות יעקב.
==משפחתו==
הניח רעיה דבורה (1914 - 2008): נולדה בטמבוב ב[[רוסיה]]. משפחתה, בית לוין, היגרה ב 1923 ל[[ארצות הברית]] וב 1931 עלתה דבורה מ[[דטרויט]] בגיל 17 כאחת מעשרת הצעירים חברי "הקבוצה" האמריקאית, שירתה כ[[הגדעונים (אלחוטנים)|גדעונית]] בהגנה, ד"ר לבלשנות אנגלית ומורה לאנגלית בעמק הירדן וב[[הטכניון|טכניון]], וארבעה ילדים. בניהם: [[שאול נמרי|שאול]] - יוצר וצייר ו[[יוני נמרי|יוני]] - זמר, שהחל דרכו המוזיקלית בלהקה צבאית - [[צוות הווי פיקוד ההדרכה]]. בנותיהם - נגה ונעמי. אחד מנכדיו - שהם שושני, היה אלוף ישראל לנוער בחתירה בקיאקים ונהרג בתאונת דרכים ב 1990 והוא בן 16.
אחותו הבכורה ציפורה באבקס (1900 - 1942) נספתה בשואה עם בעלה וילדתה;
אחיו קדיש (1904 - 1979) היה ממייסדי אשדות יעקב ומנהל בית החרושת לשימורים "אשד". ב[[השבת השחורה|שבת השחורה]] נעצר על ידי הבריטים, כי סברו בטעות שהוא דוד, ונכלא במחנה המעצר ברפיח;
אחיו הצעיר [[יעקב נמרי]] (1911 - 1982) היה מפקד הנוטרים וההגנה ב[[קריית ים]] וממייסדי העיר.
|