יהדות פרנקפורט – הבדלי גרסאות

 

==היסטוריה==

===ימי הביניים===

המקורות המוקדמים ביותר המתייחסים להתיישבות יהודית בפרנקפורט הם מקרה העמדתו לדין של יהודי בפרנקפורט על ידי [[לותאר הראשון]] בשנת [[855]], ועדותו של [[היסטוריון]] בן פרנקפורט משנת [[1682]] שטען כי יהודים התגוררו בפרנקפורט כבר ב[[המאה ה-6|מאה השישית]]. מקורות מוצקים יותר קיימים החל מן [[המאה ה-11|המאה האחת עשרה]] ו[[המאה ה-12|השתים עשרה]] – בשנת [[1074]] נתן [[היינריך הרביעי]] [[פריבילגיה (כתב זכות)|כתב זכויות]] ליהודים בתחום שלטונו – ופרנקפורט בכלל, ומכאן ואילך ניתן למצוא כתבי מכירה של בתים על ידי יהודים, ציונים של הקהילה בספרות ה[[הלכה]] ועוד.

בשנת [[1349]] העביר [[קרל הרביעי]] את הזכויות על יהודי העיר ורכושם לידי שלטונות העיר תמורת עשרים אלף מארק, ובאותה שנה התחולל הטבח השני ביהודי העיר. הקהילה הושמדה והרובע היהודי נשרף, ולא שוקם עד שנת [[1360]].

 

 

ב-[[22 באוגוסט]] [[1614]] פרצה בפרנקפורט 'התקוממות הגילדות' בראשותו של [[וינצנץ פטמילך]] נגד מוסדות העיר, אך התקוממות זו הפכה במהירות לפשיטה על הרובע היהודי, ובעיקר על מלווי הכספים היהודיים. 1390 חברי הקהילה הסתתרו בבית העלמין הישן, אך לבסוף איפשר פטמילך ליהודים לעזוב את העיר בשלום, אם כי בחוסר כל. במהרה התערב הקיסר [[מתיאס, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|מתיאס]] בהתקוממות וכחלק מן הדיכוי איפשר ליהודים לשוב לעיר תחת ליווי. פטמילך נלכד, והוצא להורג בפברואר [[1616]]. רבנות העיר הכריזה על י"ט אדר כ"פורים וינץ" על שמו של וינצנץ פטמילך, שנחגג בקהילה שנים רבות. לאחר מעשה זה, משנת 1616 ואילך התנוסס על שער הרובע היהודי הכיתוב 'בחסות הוד מעלתו הקיסר הרומי והאימפריה הקדושה'.