יהדות פרנקפורט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏ימי הביניים: בעיר הנוצרית
שורה 23:
מכאן ואילך לא גורשו היהודים שוב מפרנקפורט. תחת זאת החלה תקופה של מעורבות גוברת והולכת בכלכלת העיר וב[[מסחר]]. מרבית היהודים עסקו ב[[כסף (אמצעי תשלום)|כספים]], במסחר ב[[בגד]]ים וב[[כלי]]ם משומשים (כיוון שנאסר עליהם באופן גורף לעסוק בייצור), ובמסחר ב[[פרי|פירות]] וכדומה. עדות לשגשוג שנחלו יהודי פרנקפורט ניתן למצוא בכך שלמרות המסים הכבדים עד מאוד שהושתו עליהם, המשיכה הקהילה להתקיים.
 
ב-[[1743]] התגוררו בגטו הצפוף והמזוהם כ-3,000 יהודים, שהיוו כ-10% מאוכלוסיית העיר. הגטו כלל סמטה אחת צרה, ה"יודנגאסה", שלא חדר אליה אור שמש בשל בתיה הגבוהים והצפופים.{{הערה|שם=רקוויאם 30}} הגטו היה תחום בחומות גבוהות, בהן היו שלושה שערים שננעלו בלילה וגם בימי ראשון ובחגים הנוצריים. יהודים היו רשאים להיכנס לרבעים הנוצריים למטרות עסקיות בלבד. באזורים הללו נאסר על יותר משני יהודים ללכת זה לצד זה, ונאסר עליהם לשאת מקלות הליכה או להשתמש במדרכה. כמו כן, נאסר עליהם להתקרב לסביבת הקתדרלה והיו רשאים להיכנס לבית העירייה דרך הכניסה האחורית בלבד. עד ל{{ה|מהפכה הצרפתית}} כל הגנים הציבוריים היו סגורים בפניהם ובשנת 1770 דחתה מועצת העיר עתירה לביטול ההגבלה הזו, בהיותה הוכחה נוספת ל"שחצנות חסרת הגבולות של האומה הזאת".{{הערה|עמוס אילון, '''רקוויאם גרמני''', עמ' 32-31.}} אוכלוסיית הגטו היהודי גדלה בהתמדה עד [[1796]], עת נשרף הגטו ב[[מלחמות נפוליאון]], דבר שהביא לקיצו.
 
===האמנציפציה===