פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
ויקיזציה
'''ארתור נוויל צ'מברליין''' (ב[[אנגלית]]: '''Arthur Neville Chamberlain'''{{כ}}; [[18 במרץ]] [[1869]] – [[9 בנובמבר]] [[1940]]) היה [[מדינאי]] [[בריטניה|בריטי]] מ[[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]], [[ראש ממשלת בריטניה]] בתקופה של טרום [[מלחמת העולם השנייה]] ובשנה הראשונה להתנהלותה ([[1939]]–1940).
 
===ילדות, נעורים ותחילת הקריירה הפוליטית===
== ביוגרפיה ==
===ילדות, נעורים ותחילת הקריירה הפוליטית===
[[קובץ:DirectorOfNationalServiceNevilleChamberlain--nsillustratedwar03londuoft.jpg|ממוזער|200px|נוויל צ'מברליין, 1917]]
צ'מברליין נולד בעיר [[ברמינגהאם]] כבנו הבכור של ראש העיר דאז, [[ג'וזף צ'מברליין]] מנישואיו השניים. מנישואיו הראשונים של אביו נולד אחיו למחצה של צ'מברליין, סר [[אוסטן צ'מברליין]], אף הוא מדינאי, בזכות עצמו, וחתן [[פרס נובל לשלום]].
בשנת [[1915]] נבחר צ'מברליין לראש העיר ברמינגהאם, לאחר קריירה מוצלחת בתחום העסקי, תפקיד בו שימש אביו כ-40 שנים קודם לכן. הוא שירת כ[[שר האוצר של בריטניה|שר האוצר]] בין [[1923]] ו-[[1924]], ושוב בין השנים [[1931]] ו-[[1937]], והיה שר הבריאות בשנת 1923 ושוב בין [[1924]] ל-[[1929]] ובשנת [[1931]]. הוא הפך לראש ממשלת בריטניה ב-[[28 במאי]] 1937 לאחר התפטרותו של קודמו בתפקיד, [[סטנלי בולדווין]]. מספר ימים לאחר מכן מונה גם לראש [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]].
 
===מדיניות החוץ בתקופתו===
עם עלייתו לשלטון החליט צ'מברליין לקחת חלק פעיל יותר מקודמו במדיניות החוץ, והחל בכך ששלח את איש סודו, ה[[לורד הליפקס]], שמונה לאחר מכן לשר החוץ, לפגישה עם [[אדולף היטלר|היטלר]], שהתקיימה ב-[[19 בנובמבר]] [[1937]]. הפגישה אותתה להיטלר כי ראש הממשלה הבריטי מאמין בפייסנות (Appeasement), מדיניות שנקטו מדינאים [[צרפת]]ים ובריטים מאותה התקופה, ולפיה, אם ימולאו דרישותיו של היטלר, הרי שזה לא יפתח במלחמה נוספת, דבר שממנו חששו הפייסנים. תפיסתו של צ'מברליין את היטלר הייתה תפיסה נאיבית, והוא לא הבין עד כמה מוכן היטלר לשקר ולרמות כדי להשיג את מטרותיו, עד שהיה מאוחר מדי. הייתה זו התנגשות בין ה[[ג'נטלמן]] האנגלי המושלם, העומד במילתו, ובין מדינאי ערמומי ומתוחכם, הלומד כל חולשה של העומד מולו במשא ומתן, ומנצל אותה עד תומה.
 
דרישתו הבאה של היטלר הייתה מכוונת לעבר צ'כוסלובקיה. היטלר טען כי חלק ניכר מצ'כוסלובקיה (המכונה "[[חבל הסודטים]]") הוא בעל רוב של תושבים ממוצא אתני גרמני, וכי יש לספחם ל"רייך". אין לדעת עד כמה העריך צ'מברליין את נחישותו של היטלר, ועד כמה ידע על שאיפותיו הטריטוריאליות, אולם ברור כי בשלב זה כוחו של הוורמאכט נתפס כגדול בהרבה מזה שהיה בפועל, ובכל אופן, כגדול מכוחה של בריטניה באותה עת, וזאת הן אצל הבריטים (מה שגרם לחוסר נחישות, ולגמישות במשא ומתן), והן אצל היטלר עצמו (אשר העריך את כוחו הערכת יתר, ולכן ניהל מדיניות אגרסיבית ותוקפנית מתוך הערכה כי אם יהיה עימות – ינצח בו). להערכה זו לא היה שותף המטה הכללי הגרמני, אשר גורמים מרכזיים בו קשרו קשר להדחתו של היטלר אם זה יורה על פתיחה במלחמה, בה העריכו כי הוורמאכט לא יוכל לעמוד כנגד צבאות בריטניה וצרפת. לא ניתן להמעיט בחשיבות כוחו של הצבא הצ'כי, אשר היה צבא מודרני וממוכן, אשר ביצר את גבולו עם גרמניה, והיה באפשרותו באותה העת להתנגד בצורה ראויה לכוח הפולש, עד לקבלת הסיוע מצרפת ומבריטניה.
 
===הסכם מינכן===
{{הפניה לערך מורחב|הסכם מינכן}}
אל מול דרישותיו של היטלר בעניין צ'כוסלובקיה, שהלכו ונעשו בעלות אופי תוקפני, הגיב צ'מברליין בתערובת של הססנות ופייסנות. משנתן היטלר אולטימטום לפיו על הצ'כים למסור לידיו את חבל הסודטים עד ליום [[28 בספטמבר]] [[1938]], הגיב צ'מברליין בנאום לאומה בו השתקפה סלידתו ממלחמה ורצונו למנוע אותה בכל מחיר: "מה איום, דמיוני ובלתי מתקבל על הדעת שאנו חופרים כאן חפירות ומודדים מסכות גז בגלל מריבה בארץ רחוקה ובין אנשים שאין אנו יודעים עליהם דבר... מלחמה היא דבר איום, ומן ההכרח שיהיה לנו ברור מאוד, בטרם נפתח בה, כי באמת עניינים גדולים הם המונחים על הכף". ברוח זו שלח היטלר לצ'מברליין מכתב נוסף בו הציע כינוסה של ועידה, לדיון במשבר שהעלו דרישותיו. בוועידה ישתתפו נציגי ארבע מעצמות – צ'מברליין עצמו, [[ראש ממשלת צרפת]] [[אדואר דאלאדיה|דאלאדיה]], ה"דוצ'ה" האיטלקי [[בניטו מוסוליני|מוסוליני]] וה"פיהרר" הגרמני [[אדולף היטלר|היטלר]].
כאשר פלשה גרמניה לפולין ב-[[1 בספטמבר]] 1939, נתן צ'מברליין אולטימטום לגרמניה להסיג את כוחותיה. משפקע האולטימטום, בצהרי יום [[3 בספטמבר]], הכריז צ'מברליין כי בריטניה מצויה במלחמה. בנאום בבית הנבחרים שנשא באותו היום הודה צ'מברליין כי כל עמלו במשך שנים היה לשווא, והודיע כי מעתה יקדיש את כל כוחו ומרצו למיגורו של ההיטלריזם. הוא לא זכה לכך.
 
===הכרזת המלחמה שניתנה על ידי צ'מברליין ב-3 בספטמבר 1939===
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=
אני מדבר אליכם מחדר הקבינט ברחוב דאונינג 10. הבוקר מסר השגריר הבריטי בברלין לממשלת גרמניה הודעה אחרונה האומרת כי אם לא נשמע מהם עד השעה 11 באותו היום על כך שהם מוכנים להסיג מיידית את כוחותיהם מפולין ישרור מצב של מלחמה בינינו. אני חייב לומר לכם שעד עכשיו לא התקבלה שום התחייבות לכך, ולפיכך המדינה שלנו נמצאת כעת במצב מלחמה עם גרמניה.
אנחנו וצרפת ממלאים היום את התחייבותנו לצאת לעזרתה של פולין, אשר באומץ רב מתנגדת להתקפה מרושעת וללא כל התגרות על אנשיה. יש לנו מצפון נקי, עשינו את כל מה שכל מדינה הייתה יכולה לעשות על מנת לכונן שלום. המצב שבו לא ניתן לבטוח באף מילה של מנהיג גרמניה, ושום מדינה אינה יכולה להרגיש את עצמה בטוחה, הפך לבלתי נסבל. ועכשיו, משקיבלנו החלטה לסיים מצב זה, אני יודע שאתם תיטלו את חלקכם בשלווה ובאומץ.}}
 
===התפטרות וסיום הקריירה===
לאחר כיבושה של פולין בידי הנאצים, החלה תקופה בת כחצי שנה של "[[המלחמה המדומה]]" או בגרמנית "זיצקריג". במהלך תקופה זו ביצע הצבא הבריטי מספר מבצעים כושלים, בהם מבצע נפל, באפריל [[1940]] לכיבוש צפון [[נורווגיה]] לאחר כיבוש דרום המדינה על ידי הגרמנים. הכישלון הצורב בנורווגיה הביא למשבר קואליציוני, ולקריאות להתפטרותו של צ'מברליין. ב-[[7 במאי]] 1940, נשא חבר הבית [[ליאופולד אמרי]] (לאחר מכן השר האחראי לענייני המזרח הרחוק במהלך יתר המלחמה, ובאופן מפתיע היה אף אביו של הבוגד [[ג'ון אמרי]]) נאום בו ייחס את האחריות לכישלון לצ'מברליין באופן אישי וסיים במילותיו המפורסמות של [[אוליבר קרומוול]] אל חברי "[[הפרלמנט הארוך]]": "ישבת יותר מדי על כסאך בהתחשב בתועלת שהבאת. הסתלק, אני אומר, ותן לנו לסיים עמך. למען השם – לך". גם ראש הממשלה בזמן מלחמת העולם הראשונה [[דייוויד לויד ג'ורג']] אמר: "ראש הממשלה צריך לתת דוגמה להקרבה, כי אין דבר שיכול לתרום לניצחון במלחמה זו יותר מאשר אם הוא יקריב את חותם שלטונו".