גטו ז'טל – הבדלי גרסאות

'''גטו ז'טל''' (ב[[גרמנית]]: '''Zhetel Ghetto''', ב[[בלרוסית]]: '''Дзятлава''', ב[[רוסית]]: '''Дятлово''') היה [[גטו]] שהוקם על ידי ה[[נאצים]] בשנת [[1942]] בעיירה [[ז'טל]] (דזיאטלאווה), 165 ק"מ דרומית-מזרחית ל[[הורדנה]] (אז חלק מ[[ברית המועצות]] וכיום ב[[בלארוס]]). כמעט 4,000 יהודים נטבחו בו והשאר הצטרפו ל[[פרטיזנים]] ביערות הסביבה.

 

היהודים התיישבו לראשונה בז'טל בשנת [[1580]]. היא הייתה עיר הולדתם של [[יעקב קרנץ]] ("המגיד מ[[דובנא]]") ו[[ישראל מאיר הכהן]] ("החפץ חיים"). בשנת [[1926]] היו בעיירה 3,450 יהודים מתוך 4,600 תושבים (75 אחוז מהאוכלוסייה). פליטים יהודים רבים הגיעו ממערב וממרכז פולין לאחר תחילת [[מלחמת העולם השנייה]], כך שבזמן [[מבצע ברברוסה|הפלישה הגרמנית]] לברית המועצות ביוני [[1941]], האוכלוסייה היהודית בעיר גדלה ליותר מ-4,500 נפש.

 

הכוחות הגרמנים כבשו את העיר ב-[[30 ביוני]] 1941. ב-[[14 ביולי]], מפקד הצבא המקומי הורה ליהודים לענוד [[טלאי צהוב]] על חזית וגב בגדיהם. ב-[[23 ביולי]] בחרו אנשי ה[[אס אס]] שהגיעו לעיירה כ-120 מנכבדי הקהילה והאינטליגנציה היהודית. בין העצורים היו [[אלתר דבורצקי]], עורך דין ופעיל תנועת [[פועלי ציון]] והרב ג'נקל קפלן. היהודים המקומיים שיחדו את הגרמנים ושיחררו את דבורצקי ואת קפלן, בעוד האחרים נלקחו ונרצחו ביער ליד [[נבהרדק]].

 

==הגטו==

ב-[[22 בפברואר]] 1942, רשויות הכיבוש הציבו כרזות בהם נאמר כי כל היהודים מצווים לעזוב את בתיהם ולעבור לגטו, שרוכז סביב [[בית הכנסת]] בבניין [[תלמוד תורה]]. לא הייתה לנאצים תוכנית מפורטת ליישוב מחדש של היהודים בתחומי הגטו. בין חמש לשש משפחות נאלצו לחלוק כל דירה, ומשפחות רבות התפצלו. שמונה אנשים הוכנסו לחדר אחד, שממנו סולקו הרהיטים, ואולתרו מיטות קומתיים. חלק מהמשפחות הכינו מקומות מסתור סודיים, אשר סייעו להם לשרוד במהלך הטבח.

 

 

==ההתנגדות והפרטיזנים==

 

עם ההעברה לגטו, קבוצת המחתרת של דבורצקי העמידה לעצמה את המטרות הבאות: ראשית, להכין את המרד המזוין במקרה שהגטו יעמוד לפני חיסול. שנית, לאסוף כסף כדי לקנות נשק ולהביאו אל הגטו. שלישית, לשכנע את האוכלוסייה הנוצרית במקום לא לשתף פעולה עם הגרמנים. הקבוצה יצרה קשר עם מנהיג הפרטיזנים הסובייטים באזור, ניקולאי ווקהונין. הם ידעו כי מספר יהודים שברחו לערי האזור הסתתרו ביער ליפיצ'אני הסמוך. ב-[[20 באפריל]] 1942, נאלצו דבורצקי ושישה חברי המחתרת בגטו לברוח ליער לאחר שנודעה לגרמנים על קיומה. הוא נהרג ממארב של הפרטיזנים הלא יהודים זמן קצר לאחר מכן.

כ-1,200 מאלה שנשלחו ימינה צעדו לאורך הרחובות אל יער קורפיש בגבולה הדרומי של העיר, בו הוכנו מראש מספר [[בורות ירי]]. הגרמנים ירו בהם בקבוצות של עשרים. במהלך הירי, קומיסר המחוז הגרמני הופיע ושיחרר את מי שהיו להם תעודות המציינות את מקצועם, כמו גם את בני משפחותיהם. כך חזרו כמאה איש לגטו. הטבח בוצע על ידי כוחות גרמניים מקומיים והמשטרה הפולנית.

 

 

השמועה על "פרטיזני ז'טל המבודדים" התפשטה בקרב היהודים ב[[מחנה עבודה|מחנות העבודה]] דבורצ'ק ונבהרדק ובמקומות אחרים, ומספר יהודים ניסו להצטרף אליהם. רבים מהם נתפסו בדרכם ליער על ידי התושבים המקומיים ונמסרו לגרמנים. פרטיזני ז'טל נקמו בתגובה במשתפי הפעולה המקומיים ולפעמים גם דאגו להודיע לאנשי הכפר על נסיבות הנקמה.

 

==קישורים חיצוניים==

* {{גטו|378|זדז'יינצ'יול (Zdzięcioł)}}

* [http://www.zhetel.org/history#history רקע היסטורי: יהודי ז'טל] באתר ארגון יוצאי ז'טל

[[קטגוריה:בורות ירי בשואה]]

[[קטגוריה:מרידות יהודים בשואה]]