פרעות "הפ-הפ" – הבדלי גרסאות

הפרעות נערכו בתקופת מתח פוליטי וחברתי שלאחר סיום [[המלחמות הנפוליאוניות]] ב-[[1815]] והתחלת ה[[הרסטורציה האירופית]] של [[מטרניך]]. בשנת 1819, ב[[תקנות קרלסבאד]], הביא מטרניך לפיטורי פרופסורים ליברליים מהאוניברסיטאות הגרמניות ולהגברת הצנזורה על התקשורת. במקביל, בארצות הגרמניות החלו הצעדים הראשוניים של מתן זכויות אזרח ליהודים. בחלק מ-36 המדינות ו[[עיר חופשית|הערים החופשיות]] הגרמניות, ניתנו זכויות ליהודים ובשאר, הזכויות הוצגו אך נשארו על הנייר בלבד. עם כל זאת, עדיין ברוב השטחים הגרמניים נאסר על היהודים להחזיק משרות בשירות בציבורי, בצבא, בהוראה ובאוניברסיטאות. בהשפעת [[עידן הנאורות]], [[המהפכה הצרפתית]] ו[[הצהרת זכויות האדם והאזרח]] היהודים החלו לדרוש את מימוש קבלת הזכויות (למשל, ב[[קונגרס וינה]] ב-[[1815]]). עקב דרישות אלו, התקשורת האנטישמית החלה להציג את היהודים כשואפים להשתלט על הכלכלה וההון הגרמני.

המהומות החלו באוניברסיטה המקומית. פרופסור ישיש, שקרא לאחרונה להעניק שוויון זכויות ליהודים, הותקף על ידי המון של סטודנטים זועמים ונאלץ להימלט על נפשו. אל הסטודנטים הצטרפו בעלי עסקים קטנים, בעלי מלאכה ופועלים מובטלים. ההמון פרץ לחנויות ולבתים של יהודים, ובמשך יומיים או שלושה הרס, [[ביזה|בזז]] והכה יהודים. הצבא התערב ודיכא את הפרעות, אולם יהודי העיר נאלצו להימלט מהעיר ולגור מספר ימים בכפרי הסביבה או ב[[אוהל|אוהלים]]ים.{{הערה|שם=רקוויאם גרמני 105}}

קריאת הפורעים "הפ-הפ" היתההייתה זהה כמעט בכל מקום. כבר בימי הפרעות היא יוחסה לחיילים הרומיים בזמן [[המצור על ירושלים (70)|המצור על ירושלים]] בשנת 70 לספירה, או לפורעים בחבל הריין במהלך מסעות הצלב. השימוש בלטינית מרמז על כך שמקור הקריאה באנשים משכילים. בכמה מן הערים השתתפו בפרעות בורגנים, סטודנטים ואפילו מרצים.{{הערה|עמוס אילון, '''רקוויאם גרמני''', עמ' 107-106.}}

==השפעת הפרעות על יהדות גרמניה==