פרימה פראטיקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏פתיח: מינוח עדיף
מאין תקציר עריכה
 
שורה 1:
המונח '''פרימה פראטיקה''' ('''Prima pratica''', "נוהג ראשוני") מתייחס למוזיקה מ[[תקופת הבארוק]] המוקדם, המזכירה יותר את סגנונו של [[ג'ובאני פלסטרינה|פלסטרינה]], או את הסגנון שגיבש [[ג'וזפו צארלינו]], מאשר את הסגנונות ה"מודרניים" יותר. עיקר שימושו בהשוואה למוזיקה ב"סקונדה פראטיקה", ("נוהג משני") ואפשר להשתמש בו בטקסטים מודרניים כמונח נרדף ל"סגנון העתיק" (stile antico), שאותו אפשר להציג מול "הסגנון המודרני" (stile moderno), שהנושהוא בר-חילופין עם ה"סקונדה פראטיקה". השימוש הראשון במונח "פרימה פראטיקה" נעשה במהלך המחלוקת בין [[ג'ובאני ארטוזי]] ו[[קלאודיו מונטוורדי]] בנושא הסגנון המוזיקלי החדש.{{הערה|שם=Palisca|1=Palisca}}
 
בתחילה התייחסה ה"פרימה פראטיקה" רק לסגנון ההכנה והפתרון של [[דיסוננס|דיסוננסים]]. בספרו ''Seconda parte dell'Artusi'' משנת 1603 כותב ארטוזי על הסגנון החדש של יחב לדיסוננסים, תוך התייחסות ספציפית לנוהג של הימנעות מהכנה נאותה של דיסוננסים (ראו [[קונטרפונקט]]), ועלייה אחרי [[תאוריית המוזיקה - מונחים|במול]] או ירידה אחרי [[תאוריית המוזיקה - מונחים|דיאז]]. בספר אחר שלו, L'Artusi, overo Delle imperfettioni della moderna musica משנת 1600 ("הארטוזי, או פגמי המוזיקה המודרנית") גם תקף ארטוזי במפורש את מונטוורדי ונעזר בדוגמאות מן ה[[מדריגל]] שלו "קרודה אמארילי" לשלילת הסגנון החדש.{{הערה|שם=Palisca}}