הרקולס – הבדלי גרסאות

כוח בלתי רגיל, אומץ, תושייה ותעוזה הם מהתכונות המאפיינות את הרקולס וגם התלהבות ורגשנות מופרזת לעיתים. הוא חבר נאמן שלוקח סיכונים אדירים אבל גם אויב מר הנוקם נקמה איומה. במהלך חייו, במיוחד בצעירותו שזורים אירועים של פזיזות, חוסר יכולת לשלוט בזעמו, להעריך את כוחו האדיר ואת תוצאות השימוש בו.

# [[#המטלה השלישית - האיילה מקריניאה|לכידתה של האיילה מקריניאה]].

על פי המיתוס היווני היה הרקולס בנם של זאוס ואלקמנה, אבל קיימות גרסאות נוספות. ההיסטוריון היווני הרודוטוס, כותב בספרו "היסטוריה" כי הרקולס היה אל עתיק ממוצא מצרי. הוא תואר במיתולוגיה היוונית כמי שלבוש בעור אריה, בדיוק כפי שלבשו הכוהנים במצרים העתיקה וכפי שמופיע גם בציורי קיר מאותו הזמן. הרקולס זוהה במצרים עם חונסו, בנו של האל אמון-רע. הרודוטוס טוען כי ההוכחה העיקרית למוצאו של הרקולס היא, שהן אמפיטריון והן אלקמנה, הוריו של הרקולס, היו ממוצא מצרי. גרסה נוספת שמביא הרודוטוס היא שמוצאו של הרקולס מפניקיה. הוא ראה במו עיניו את מקדש הרקולס בצור, שבכניסה אליו ניצבו שני עמודים, עמודי הרקולס (בשם זה קרויים היום מיצרי גיברלטר). המקדש בצור הוקדש לאל הפיניקי מלקארת.{{הערה|הרודוטוס, היסטוריה, פרק ב 42-4542–45, מתוך ב.שימרון ור.צלניק-אברמוביץ, 1998, 128-129}} אשתו הראשונה של הרקולס הייתה מגארה, שמוצאה היה פיניקי. היא הייתה בתו של קראון, מלך תבאי, משושלת המלוכה של קדמוס, הנסיך הפיניקי מצור, שייסד את העיר.

* [[גוסטאב שוואב]], אלים וגיבורים, (מגרמנית: [[חנה לבנת]]), אור יהודה: דביר, 2007. עמ' 220-177177–220.