חוק שעות עבודה ומנוחה – הבדלי גרסאות

* '''שעות העבודה''': {{סחפ||סעיף 1}} מגדיר שעת עבודה "הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות [[הפסקה|הפסקות]] קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואוויר". ב{{סחפ||סעיף 2}} מוגדר כי יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה, וב{{סחפ||סעיף 3}} כי בשבוע לא יהיו יותר מארבעים וחמש שעות עבודה. על הוראות חוק אלו אבד הקלח ביחס לרוב העובדים במשק, ומזה שנים רבות משכם של יום העבודה ושבוע העבודה מוסדר בצווי הרחבה{{הערה|הצו האחרון פורסם ב[http://www.glima.info/publications/7732.pdf ילקוט הפרסומים 7732, התשע"ח, 19.3.2018, עמ' 6284]. צווים קודמים פורסמו בשנים 2,000, 1996 ו- 1990.}}. ככלל, לפי הצו האחרון אשר עתיד להכנס לתוקף ביום 1.4.2018, משכו של שבוע העבודה יהיה 42 שעות, שיהיו מחולקות כמעט בשווה בין חמישה ימים בשבוע (למעט יום אחד, הקצר בשעה).

* '''[[שעות נוספות]]''': {{סחפ||סעיף 6}} לחוק אומר כי אסור להעסיק עובד בשעות נוספות אלא אם הותר על פי האמור ב{{סחפ||סעיף 10}} {{סחפ||סעיף 11|או 11}}. סעיף 10 שתוקן בשנת תשנ"ג מתיר העסקה בשעות נוספות במקרים מיוחדים המחייבים עבודה בשעות נוספות כמו מאורע בלתי צפוי או תאונה, הכנת מאזן שנתי, רישום מלאי, במכירה שלפני חג, ובעבודה במשמרות. סעיף 11 מוסיף כי לשר העבודה יש את הסמכות לאשר עבודה בשעות נוספות במצבים מסוימים. גם הוראות חוק אלו אינן מסדירות את עבודתם של רוב העובדים במשק מזה שנים רבות, משום שניתנו, על ידי שרי העבודה, היתרים כלליים{{הערה|ההיתר האחרון פורסם ב[http://www.glima.info/publications/7732.pdf ילקוט הפרסומים 7732, התשע"ח, 19.3.2018, עמ' 6284], הנ"ל. היתרים כלליים קודמים פורסמו בשנת 1989 בקשר למעבר לשבוע עבודה בן חמישה ימים, ובשנת 1974 באופן כללי}}. ככלל, לפי ההיתר האחרון, אשר נכנס לתוקף ביום 19.3.2018, יום העבודה לא ימשך יותר מ- 12 שעות וניתן להעסיק עובד במשך 16 שעות נוספות בשבוע.