התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
האזרח דרור (שיחה | תרומות) |
האזרח דרור (שיחה | תרומות) |
||
שורה 163:
{{ציטוטון|אני כמעט הגעתי למסקנה שאבן הנגף הגדולה ביותר העומדת מול הכושי במהלכו לקראת חופש איננה הגזענים או ה[[קו קלוקס קלאן]] אלא האדם הלבן המתון, שמאמין בסדר יותר מאשר בצדק, המעדיף שלום שלילי שמהותו היא העדר של מתיחות על שלום חיובי שבו שורר הצדק. אדם שאומר תדיר: "אני מסכים אתך על המטרה שאתה רוצה להשיג אך אני לא מסכים עם דרכך הישירה" אדם שבהתנשאות מאמין כי הוא יכול לקבוע את לוח הזמנים לחירותו של אדם אחר, אדם שחי בתפיסת זמן מהאגדות ומייעץ לכושי להמתין לעונה נוחה יותר}}
===
ברמינהגם היתה רק אחת ממאות ערים שזועזו על ידי מחאות באביב ובקיץ של אותה שנה. חלק מערים אלו היו ערים במדינות הצפון. בסוף מאי החלו מהומות של שחורים בחלק הדרומי של שיקאגו, לאחר שקצין משטרה לבן ירה בילד שחור בן 14 שנמלט מזירת שוד. התנגשויות אלימות התרחשו בין פעילים שחורים לעובדים לבנים בפילדלפיה ובהארלם במסגרת מאמצים מוצלחים לבצע אינטגרציה של פרויקטים לבינוי ברמת המדינה. ב-6 ביוני, מעל אלף לבנים תקפו מחאת ישיבה בלקסינטון, צפון קרוליינה. השחורים נלחמו בחזרה ואדם לבן נהרג. Edwin C. Berry מה- National Urban Leagueהזהיר מפני אפשרות של קריסה מוחלטת ביחסים בין הגזעים.
בקיימברידג', מרילנד, עיר פועלים בחוף המזרחי, הובילה גלוריה ריצ'ארדסון (Gloria Richardson) מארגון SNCC הובילה תנועה שדחפה לכיוון של ביטול ההפרדה הגזעית, אבל תבעה גם דיור ציבורי מוזל, הכשרה מקצועית, משרות ציבוריות ופרטיות לשחורים וסיום של האלימות המשטרתית. ב-11 ביוני, מאבקים בין שחורים ולבנים הקצינו למהומות אלימות, דבר שגרם למושל מרילנד, J. Millard Tawes להכריז על [[ממשל צבאי]]. השיחות בין ריצ'ארדסון לבין פקידים בכירים במרילנד לא הובילו לתוצאות, והתובע הכללי, [[רוברט קנדי]] התערב באופן ישיר כדי להביא להסכם על ביטול ההפרדה. ריצ'ארדסון הרגישה כי ההשתתפות המתרחבת של שחורים עניים וממעמד העובדים חיזק את כוחה של התנועה. וכי לציבור השחור יש יותר חוכמה מאשר חלק מן המנהיגים שלו.
[[קובץ:Wallace at University of Alabama edit2.jpg|ממוזער|ימין|וולאס עומד נגד ביטול ההפרדה הגזעית כשסגן התובע הכללי מתעמת מולו, בכניסה ל[[אוניברסיטת אלבמה]] ב-1963.]]▼
במהלך מאמצי התיווך שלו בזמן גל המחאות, היו מחשבות בתוך ממשל קנדי כי המפגינים המיליטנטיים היו "רעים למדינה" וכי "השחורים הולכים לדחוף את הנושא יותר מידי רחוק" ב-24 במאי, נפגש רוברט קנדי עם אינטלקטואלים שחורים בולטים, כגון [[ג'יימס בולדווין]], כדי לדון במצב בין הגזעים {{הערה|Baldwin–Kennedy meeting}}. השחורים ביקרו באופן בוטה את ממשל קנדי בגלל ההיסוס שלו בנושא זכויות האזרח, וטענו כי מחשבות הקהילה השחורה פונות יותר ויותר לכיוון אלים. הפגישה הסתיימה עם רגשות שליליים משני הצדדים. עם זאת בני משפחת קנדי החליטו לבסוף כי נחוצה חקיקה חדשה לשם גישה שוויונית למוסדות ציבור, כדי להזיז את הפעילים "לתוך בתי המשפט והחוצה מהרחובות".
ב-[[11 ביוני]], [[1963]], ניסה [[ג'ורג' וולאס]] ,מושל [[אלבמה]], לחסום בגופו את האינטגרציה של [[אוניברסיטת אלבמה]]. הנשיא ג'ון קנדי שלח כוח צבאי כדי להכריח את המושל לזוז הצידה ולאפשר את הרישום של Vivian Malone Jones ושל James Hood למוסד.
▲[[קובץ:Wallace at University of Alabama edit2.jpg|ממוזער|ימין|וולאס עומד נגד ביטול ההפרדה הגזעית כשסגן התובע הכללי מתעמת מולו, בכניסה ל[[אוניברסיטת אלבמה]] ב-1963.]]
[[קובץ:President Kennedy addresses nation on Civil Rights, 11 June 1963.jpg|ממוזער|הנשיא [[ג'ון פיצג'רלד קנדי|ג'ון קנדי]] פונה בשידור טלוויזיה ורדיו לציבור בארצות הברית בנאום על זכויות האדם, 11 ביוני 1963]]▼
▲ב-11 ביוני, 1963, ניסה [[ג'ורג' וולאס]] ,מושל [[אלבמה]], לחסום בגופו את האינטגרציה של [[אוניברסיטת אלבמה]]. הנשיא ג'ון קנדי שלח כוח צבאי כדי להכריח את המושל לזוז הצידה ולאפשר את הרישום של Vivian Malone Jones ושל James Hood למוסד. באותו ערב נשא קנדי את הנאום לאומה בטלוויזיה וברדיו על מצב זכויות האדם. בשעות הבוקר המוקדמות של ה-12 ביוני, נרצחה Medgar Evers, מזכירת שדה של NAACP במסיסיפי, בידי פעילים של הקלאן.
===המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות 1963===
שורה 192 ⟵ 194:
===חוק זכויות האזרח 1964 ===
{{הפניה לערך מורחב|חוק זכויות האזרח (1964)}}
החל מיוני 1963, ניסה הנשיא קנדי לקדם את [[חוק זכויות האזרח (1964)|חוק זכויות האזרח]] בקונגרס, עם תמיכתם של חברי קונגרס וסנטורים ממדינות הצפון משתי המפלגות. עם זאת "הקואליציה השמרנית", קואליציה לא רשמית של דמוקרטים שמרנים מהדרום ושל רפובליקנים, תמכה בהמשך ההפרדה הגזעית. Howard W. Smith, דמוקרט מהדרום, שעמד בראש קבוצה זו, עצר את קידום החוק.
▲[[קובץ:President Kennedy addresses nation on Civil Rights, 11 June 1963.jpg|ממוזער|הנשיא [[ג'ון פיצג'רלד קנדי|ג'ון קנדי]] פונה בשידור טלוויזיה ורדיו לציבור בארצות הברית בנאום על זכויות האדם, 11 ביוני 1963]]
▲בנאום לאומה מה-[[11 ביוני]] [[1963]], שנודע בשם "[[דיווח לעם האמריקני על זכויות אזרח]]" ( Report to the American People on Civil Rights), הודיע [[ג'ון פיצג'רלד קנדי|הנשיא קנדי]] כי בדעתו לקדם חקיקה שתחייב גישה שווה לחינוך ולמתקנים ציבוריים ותתייחס למימדים אחרים של אפליה. הנאום שינה את גישת הממשל לנושא זכויות האזרח, מסוגיה חוקית לסוגיה מוסרית, והעביר מסר לציבור הרחב לגבי כוונת הממשל. קנדי תאר את המימדים המוסריים, החינוכיים והכלכליים של אפליה גזעית. חברי קונגרס וסנטורים ממדינות הצפון משתי המפלגות תמכו בחוק. עם זאת "הקואליציה השמרנית" – קואליציה לא רשמית של דמוקרטים שמרנים מהדרום ושל רפובליקנים, תמכה בהמשך ההפרדה הגזעית. Howard W. Smith, דמוקרט מהדרום, שעמד בראש קבוצה זו, עצר את קידום החוק.
ב-[[22 בנובמבר]] [[1963]] [[רצח קנדי|נרצח קנדי]], דבר ששינה את המצב הפוליטי. בנאום הראשון שלו לקונגרס ב-[[27 בנובמבר]] [[1963]], אמר יורשו של קנדי, הנשיא [[לינדון ג'ונסון]], כי "שום זיכרון או הספד לא יכולים לכבד את זכרו של הנשיא קנדי בצורה משכנעת יותר מאשר העברה המוקדמת ביותר של החוק לזכויות האזרח שעלו הוא נלחם זמן רב כל כך".
לאחר תמרונים רבים בפרלמנט ו-54 ימים של [[פיליבסטר]] בסנאט, הצליח ג'ונסון להעביר את החוק בקונגרס, וחתם על החוק ב-[[2 ביולי]] [[1964]]. החוק אסר על קיום של אפליה המבוססת על גזע, צבע, דת, מין או מדינת המוצא. החוק אסר על יישום לא שווה של דרישות לרישום מצביעים ועל אפליה גזעית במוסדות חינוך, תעסוקה ובמוסדות ציבוריים כמו מסעדות, בתי מלון, תחנות אוטובוס וכדומה. החוק אפשר לתובע הכללי של ארצות הברית להגיש תביעות משפטיות כדי לאכוף את החוק החדש. החוק גם ביטל חוקים ותקנות ברמת המדינה וברמה המקומית שאפשרו אפליה.
| |||