הרפובליקה הפולנית השנייה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של Uziel302 (שיחה) לעריכה האחרונה של קובץ על יד
מ replaced: שנות השלושיםשנות השלושים באמצעות AWB
שורה 70:
=== הגבול המערבי===
 
הנשיא וילסון כלל בנקודה ה-13 שלו התייחסות ל"פולין עצמאית בעלת מוצא אל הים" הדרך הראשונה הייתה ויתור טריטוריאלי ניכר מצידה של [[גרמניה]], ויצירת מעין "מסדרון" שיחבר את פולין אל שפך ה[[ויסלה|וויסלה]] אל [[הים הבלטי]] באזור [[דנציג]] (הנקראת היום [[גדנסק]]), וינתק את חבלי [[פרוסיה המזרחית]] מגרמניה. הדרך השנייה הייתה ויתור גרמני על כל פרוסיה המזרחית בלי יצירת מסדרון - הפתרון האחרון התקבל אחרי מלחמת העולם השנייה.
 
ההסדר שהתקבל ב[[הסכם ורסאי]] כלל בדיוק פתרון בעייתי זה. חלק מפרוסיה עבר לפולין והפך ל"מסדרון" אל הים ("[[המסדרון הפולני]]"), העיר [[דנציג]] בשפך ה[[ויסלה]] קיבלה מעמד של "עיר חופשית" בחסות [[חבר הלאומים]] אך הייתה קשורה בהסדרי מכס ומטבע עם פולין ("[[העיר החופשית דנציג]]"). גם פולין וגם גרמניה לא היו מרוצות מהסדר זה - מצב זה הסב סבל רב לגרמניה בשל העדר רצף טריטוריאלי, ופולין באה בטרוניות על הסדרי המעבר דרך שטחה שנועדו להקל על הקשר בין שני חלקי גרמניה. לימים תהיה המחלוקת סביב המסדרון וסביב מעמדה של דנציג, המיושבת ברובה על ידי גרמנים לעילה בגינה תפלוש גרמניה לפולין, אם כי ברקע הדברים עמדה התאוריה הגזענית של הנאצים אשר ראו בחבלי פולין משום "לבנסראום" מרחב מחיה להתפשטותו של [[הגזע הארי]] על חשבון הסלאבים ה"נחותים".
שורה 82:
מגמת מנסחי [[הסכם ורסאי]], ביניהם [[ג'ורג' נתניאל קרזון|הלורד קרזון]], שר החוץ הבריטי, הייתה לקבוע את גבולות פולין בשטחים בהם התקיים רוב אתני פולני. המדינה הפולנית החדשה התנגדה למגמה זו: הן בניסיונה לקבל שטחים נוספים בפרוסיה ובשלזיה (וכן בחבל [[צ'שין]] שלבסוף נפל בידי [[צ'כוסלובקיה]]) והן בנוכחות צבאית בפועל בחבל [[גליציה]].
 
כוח צבאי נראה כגורם המכריע בקביעת גבולה המזרחי של פולין. [[המהפכה הרוסית (1917)|המהפכה הרוסית]], ו[[מלחמת האזרחים הרוסית]] שבאה בעקבותיה, גררו את האזור כולו לכאוס. פילסודסקי חזה פדרציה של פולין ו[[ליטא]] השולטת בחבלי [[אוקראינה]] המערבית, ומרכזה ב[[קייב]], משם תעצור את ההתפשטות הבולשביקית מערבה. [[לנין]], לעומתו, ראה את פולין כראש הגשר להתפשטות המהפכה הקומוניסטית אל המערב, ובמיוחד אל הפרולטריון הגרמני התוסס והמהפכני.
 
הקו שהוצע על ידי בעלות הברית, המכונה "[[קו קרזון]]" לא התאים לשאיפותיהם של שני האישים. פילסודסקי החל במסע הצבאי מזרחה, עמוק אל תוך [[אוקראינה]] בשנת [[1920]], במה שהפך עד מהרה ל[[המלחמה הפולנית סובייטית|מלחמה הפולנית-סובייטית]]. הוא נתקל במתקפת נגד של [[הצבא האדום]] אשר הדפה את כוחותיו עד לשערי [[ורשה]]. רבים סברו כי זהו קִצה של הרפובליקה הפולנית השנייה, וכי גורלה של פולין יהיה [[סיפוח|להסתפח]] ל[[ברית המועצות]] בדומה ל[[אוקראינה]] ו[[בלארוס]]. פילסודסקי ועמו [[ולדיסלב שיקורסקי]] עצרו את ההתקדמות הרוסית בשערי ורשה (במה שכונה "[[הנס על הוויסלה]]"), וחידשו את המתקפה. לאחר השגים משמעותיים במזרח הגיעו הצדדים ל[[הסכם ריגה]] שנחתם במרץ [[1921]], ואשר חילק את אדמות המריבה באוקראינה ובלארוס בין הצדדים. אדמתה ההיסטורית של פולין נותרה כולה בידי פולין, ועמה חלקים נרחבים במזרח, וקו הגבול עבר עתה הרחק מ[[קו קרזון]] בצד מזרח.
שורה 88:
[[גליציה]], בדרום פולין בין אוקראינה העצמאית לפולין, נכבשה על ידי הפולנים עוד בנובמבר [[1918]]. [[ועידת השלום בפריז, 1919|ועידת השלום בפריז]] קבעה כי גליציה תישאר [[אוטונומיה|אוטונומית]] תחת פיקוח פולני, ולאחר 25 שנה יקבע חבר הלאומים את עתידו של החבל, אולם הפולנים נהגו בגליציה כשטח פולני לכל דבר. ב-1923 הכירו בעלות הברית באופן רשמי בשלטון פולין בגליציה המזרחית, תמורת הבטחה לכונן שם משטר אוטונומי, הבטחה שלא קוימה מעולם.
 
===בעיית וילנה===
 
במהלך [[המלחמה הפולנית סובייטית]] בשנת [[1920]] כבש הצבא הפולני את העיר [[וילנה]]. על אף שלפולנים הייתה טענה לגיטימית לריבונות בעיר, דרש [[חבר הלאומים]] כי פולין תיסוג מן העיר. הפולנים סרבו, והעיר וסביבותיה הוכרזו כמדינה עצמאית בשם "[[ליטא המרכזית]]". בשנת [[1922]] נערכו בחירות לפרלמנט בהן הביעו 65% מתושבי "[[ליטא המרכזית]]" את רצונם להסתפח אל פולין, וב-[[20 בפברואר]] [[1922]] הכריז הפרלמנט המקומי על האיחוד עם פולין. בשנת [[1923]] הכיר [[חבר הלאומים]] בריבונות פולין בווילנה.
שורה 106:
עוד בשנת [[1918]] הצליח דמובסקי להדיח את ראש הממשלה הסוציאליסטי שמינה פילסודסקי, ולמנות במקומו את מקורבו, הפסנתרן הבינלאומי הפולני הנודע [[איגנצי ין פדרבסקי]]. פדרבסקי (שלימים יעמוד אף לתקופה קצרה בשנת [[1940]] בראש הוועד הלאומי הפולני - פרלמנט פולני שפעל בלונדון לצד [[הממשלה הפולנית הגולה]]) הצליח לשמור על יחסים טובים עם פילסודסקי, ולשמור אותו לצידו, ומינה מועצה מכוננת שתפקידה היה לנסח את החוקה. ממשלתו של פדרבסקי לא האריכה ימים, וכמוה אף הממשלות הבאות בעקבותיה, ופולין חוותה חילופי שלטון אחת לכמה חודשים. חוקה זמנית ("החוקה הקטנה") אושרה ב-[[20 בפברואר]] [[1919]].
 
במרץ [[1921]] הודיעה המועצה המכוננת על החוקה החדשה, שבאה להחליף את "החוקה הקטנה". לכאורה היה זה מסמך מתקדם, שהבטיח את [[הפרדת רשויות|הפרדת הרשויות]], [[זכויות אזרח|זכויות האזרח]], וערכי בסיס של [[דמוקרטיה]] פרלמנטרית מערבית. למעשה הייתה המטרה של מכונני החוקה לבלום את פילסודסקי ואת אנשיו, כך שהחוקה הכפיפה את הרשות המבצעת להחלטות הפרלמנט במידה כזו, שהממשלה איבדה כל כוח לפעולה.
 
במצב דברים זה הייתה הרפובליקה הצעירה צריכה להתמודד עם [[אינפלציה]] הרסנית, רפורמה אגררית כושלת, בעיית מיעוטים הולכת ומחריפה, וקיטוב פנימי הרסני.
שורה 120:
בנובמבר [[1925]] נפלה ממשלתו של גרבסקי, ולאחר טלטולים שונים התייצבה קואליציית ימין - מרכז - איכרים, בראשות [[וינצנטי ויטוס]]. ממשלה זו כמעט ולא נהנתה מתמיכה עממית כלשהי, ורבים חשו כי העת בשלה לשינוי מהותי.
 
בנוסף למהומה מבית, טולטלה המערכת הפוליטית הפולנית בשל מלחמת סחר עם גרמניה, שהחלה עוד בחודש יוני [[1925]], ובשל חתימת [[הסכם לוקרנו]] ב-[[16 באוקטובר]] [[1925]]. על פי ההסכם תערך [[בוררות]] בין גרמניה ופולין בכל סכסוך הנוגע לשאלת גבולה המערבי של פולין, בעוד שגבולה המערבי של גרמניה עם צרפת נותר כשהיה על פי [[הסכם ורסאי]], וניתנה לו ערבות של המעצמות. דבר זה הראה בבירור כי בעוד שגבולה המערבי של גרמניה הוא סופי ואינו נתון למיקוח, יש מקום לחשש בשאלת גבולה עם פולין, וכי המערב איבד כל עניין בשלמותה של פולין, וכי הוא חותר לנירמול היחסים עם גרמניה.
 
ב-[[10 במאי]] [[1926]] נוסדה ממשלתו של ויטוס, ובאותו היום נתן [[יוזף פילסודסקי|פילסודסקי]] ראיון לעיתון נפוץ, שבו אמר כי הוא "מוכן להלחם כנגד ה"סיימוקרטיה" והבטיח 'סניטציה' של החיים הציבוריים". העיתון הוחרם על ידי הממשלה והורד מדוכני העיתונים.
שורה 136:
משטרו של פילסודסקי היה רחוק מלהיות עריץ, בנוסח המשטרים שקמו ב[[גרמניה]] או [[איטליה]], או אף משטרו של האדמירל [[מיקלוש הורטי]] ב[[הונגריה]]. היה זה משטר שמרני, אשר הותיר חופש פעולה מסוים לאופוזיציה. הממשל הביע תיעוב גלוי לחוקה של [[1921]] ולמעשה הפך את היוצרות, והכפיף את הסיים לממשלה עד כדי ביטול כל כוחו העצמאי, אך חירויות האזרח הבסיסיות נשמרו. אנשים לא נאסרו בשרירותיות, והמפלגות הפוליטיות המשיכו להתקיים.
 
בתחילת שנות ה-30 התארגנה והתחזקה תנועת לאומנים אוקראינים. הם ארגנו מספר פעולות טרור בהם נהרגו פקידים פולנים, כולל הריגת שר הפנים בשנת [[1934]]. בעקבות גל המעצרים ראשי התנועה נעצרו ונשפטו במשפטים גדולים שנערכו ב[[וורשה]] וב[[לבוב]]. על מספר ראשי הארגון כולל [[סטפן בנדרה]] הוטל [[עונש מוות]] שהומר ל[[מאסר עולם]].
 
בתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] נפתח בעיר בֶרֶזַה קַרטוּסקה (כיום ביארוזה ב[[בלארוס]]) [[ברזה קארטוסקה|מחנה מעצר]] לעצירים פוליטיים, במקום בו שכן בעבר [[קסרקטין]] לחיילי הצאר. [[ברזה קארטוסקה|במקום]] הוחזקו פעילים מן הימין הקיצוני, בדלנים [[אוקראינה|אוקראינים]] וכן [[קומוניזם|קומוניסטים]]. [[ברזה קארטוסקה|המחנה]] פעל עד לפרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], שאז שוחררו כל יושביו, והוא הפך לתקופה קצרה למחנה לשבויים גרמניים.
 
==ממות פילסודסקי עד למלחמת העולם==
שורה 156:
עם עלייתו של [[היטלר]] לשלטון ב[[ינואר]] [[1933]] ניסה פילסודסקי לגשש בצרפת אפשרויות לפעולה צבאית. משנכשל, החליט לשנות את מדיניותו. שר החוץ [[יוזף בק]] (שהחליף ב-[[1932]] את יוזף זאלסקי, בעל הנטייה הפרו צרפתית) חתם בינואר [[1934]] על הסכם אי התקפה עם גרמניה שתוקפו אמור היה להיות לעשר שנים. נראה כי נטייתו האוטוריטרית של משטר הקולונלים שנוצר לאחר מותו של פילסודסקי וניסה ללכת בדרכיו, והחשש מפני השכן הרוסי במזרח, כמו גם מדיניותם ההססנית והפייסנית של מעצמות המערב, הובילו את פולין לזרועותיה של ברלין בנפש חפצה.
 
[[הסכם מינכן]] נתפס בפולין יותר כהזדמנות מאשר כאיום. הפולנים רחשו טינה ל[[צ'כוסלובקיה|צ'כים]] בשל בעיית צ'שין, והשתלטו על העיר מיד לאחר שנחתם ההסכם.
 
באוקטובר [[1938]] החלו הגרמנים להעלות דרישות תוקפניות חוזרות ונשנות באשר ל"[[המסדרון הפולני|מסדרון הפולני]]" ולבעיית דנציג. ביקורו של [[יואכים פון ריבנטרופ]] שר החוץ הגרמני בורשה בינואר [[1939]] לא הביא לפתרון המשבר. באפריל ביקר בק בלונדון, וב-[[28 באפריל]] ביטל היטלר באופן חד צדדי את הסכם אי ההתקפה שנחתם בשנת [[1934]].