מלחמת האזרחים הראשונה בחוף השנהב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 14:
הופואה-בואני היה בעל הכהונה הארוכה ביותר של מנהיג באפריקה. מאחר והמערכת השלטונית סבבה סביב דמותו הכריזמתית ופועלו, מטבע הדברים, עם פטירתו ב-1993, חוף השנהב נאלצה להתמודד מול שאלות שלטוניות, כמעבר לדמוקרטיה וקיום בחירות פתוחות ותחרותיות.
 
לאחר מותו של הופואה-בואני, [[הנרי קונאן בדייה]] (Henri Konan Bédié) כיהן כנשיא. בתקופה זו גברו חילוקי הדעות הן מול ה-FPI מהאופוזיציה והן בתוך ה-PDCI. פלג מה-PDCI נטש את המפלגה והקים את ה-RDR (המפלגה הרפובליקנית; Rassemblement Des Républicains) ו[[אלאסן ואטארה]] (Alassane Ouattara) נציג הצפון המוסלמי, היה המועמד לנשיאות מטעם מפלגה זו. צעדים שנקט בדייה לקראת הבחירות ב-1995 קוממו קבוצות אתניות במדינה וגרמו ל-FPI ו-RDR להחרים את הבחירות. אחד הצעדים האלו היה הנחלת המונח 'אייבוריות'.
 
צעדים שנקט בדייה לקראת הבחירות ב-1995 קוממו קבוצות אתניות במדינה וגרמו ל-FPI ו-RDR להחרים את הבחירות. אחד הצעדים האלו היה הנחלת המונח 'אייבוריות'.
 
===אייבוריות===
שורה 66 ⟵ 64:
 
ב-[[4 בפברואר]] [[2003]], התקיימו מספר הפגנות אנטי-צרפתיות בעיר אביג'אן שהביעו תמיכה בנשיא גבאגבו.
 
ב-[[4 במרץ]], ה-PDCI השעה את השתתפותו בממשלה, עקב מחלוקת עם ה-FPI, מפלגתו של הנשיא גבאגבו, על מועמדויות לתפקידים במנהל הציבורי ובחברות ממשלתיות.
 
ב-[[25 במרץ]], אורגנה צעדת שלום במחאה על הפרת הסכם השלום שנחתם בצרפת. ההפגנות נאסרו בצו בית משפט שיצא ב-[[18 במרץ]], והצעדה דוכאה ע"י הכוחות החמושים. 37 נהרגו לפי הממשלה, ובין 300 ל-500 לפי הנרי קונאן בדייה, הנשיא לשעבר. דו"ח של האו"ם בנוגע ל-[[3 במאי]] מצביע על לפחות 120 הרוגים, ומעורבות ברורה של פקידים ממשלתיים. דיכוי זה גרם לפרישת מספר מפלגות מהממשלה.
 
ב-[[4 במרץ]], ה-PDCI השעה את השתתפותו בממשלה, עקב מחלוקת עם ה-FPI, מפלגתו של הנשיא גבאגבו, על מועמדויות לתפקידים במנהל הציבורי ובחברות ממשלתיות. ממשלת הפיוס הלאומית שהורכבה בתחילה מ-44 חברים, עמדה על 15 חברים אחרי פיטוריהם של שלושה שרים, ביניהם גיום סורו (Guillaume Soro), ממנהיגי המורדים, ב-[[6 במאי]].
 
ב-[[4 ביולי]] [[2003]], הממשלה והמיליציות החמושות חתמו על "הצהרת סיום המלחמה", בו בעצם הייתה הכרה של המורדים בסמכות של הנשיא גבאגבו, שבועה לעבוד לשם יישום של הסכם השלום ותוכנית של שחרור מהצבא, פירוק מנשק ואינטגרציה מחודשת. ניסיון [[פוטש]], שאורגן מצרפת ע"י איבראהים קוליבאלי (Ibrahim Coulibaly), סוכל ב-[[23 באוגוסט]] ע"י הצרפתים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://news.bbc.co.uk/1/hi/world/africa/3180545.stm|הכותב=|כותרת=France foils Ivory Coast 'coup plot'|אתר=''BBC''|תאריך=25 August 2003}}</ref>
 
ב-2004 עלו מספר אתגרים להסכם השלום. התפרצויות אלימות וקיפאון פוליטי באביב ובקיץ הובילו לשיחות ב[[אקרה]] בירת [[גאנה]]. ב-[[30 ביולי]] 2004 נחתם הסכם אקרה השלישי, והוא אישר מחדש את מטרות הסכם השלום המקורי עם דד-ליינים וקריטריונים ספציפיים להתקדמות. לרוע המזל, הדד-ליינים האלו – סוף ספטמבר לרפורמה בחקיקה ו-15 באוקטובר לפירוק המורדים מנשקם – לא הוסכמו ע"י הצדדים.
 
==סכסוך צרפת-חוף השנהב==
בנובמבר 2004 כוחות הממשלה החלו בתקיפות נגד המורדים.<ref name=":0" /> הם הפציצו ערים בצפון, הרגו עשרות אזרחים ותקפו את המלון באביג'אן שאיכלס את נציגי המורדים בממשלת הפיוס. כוחות צרפת והאו"ם החלו בפעולה וחסמו ציר גישה המוביל אל בואקה, בירת המורדים. בנוסף, הם הגנו על הנציגים באביג'אן שאילולא הגנה זו היו נהרגים. בתגובה לפעילות ההגנה של צרפת, הממשלה הפציצה במטוסים בסיס צרפתי ליד בואקה והרגו תשעה חיילים צרפתים, מיסיונר אמריקאי בביקור ופצעו 33 אנשים. כתגובת שרשרת, צרפת מיד תקפה חזרה ומחקה את חיל האוויר של הממשלה על אף הצהרותיו של גבאגבו כי לא הוא זה שנתן את ההוראה לתקיפה. ה-YP (צעירים פטריוטים; Young Patriots), הנאמנים לנשיא גבאגבו, תקפו מטרות צרפתיות באביג'אן ותוך ימים כ-8,000 מתוך 12,000 אזרחים צרפתים ברחו מהמדינה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20110520122915/http:/www.france24.com/en/20080614-ivory-coast-bernard-kouchner-gbabgo-france&navi=AFRIQUE|הכותב=|כותרת=French foreign minister's visit is first since 2003|אתר=''France 24''|תאריך=20 May 2011|תאריך_וידוא=}}</ref>
 
בעקבות כל זאת, הצרפתים היו בסיטואציה מאוד לא נוחה עבורם. שני הצדדים האשימו את צרפת בתמיכה בצד השני: תומכי הממשל בשל ההגנה על המורדים ואי עמידה בהסכמי ההגנה שנחתמו עם חוף השנהב, והמורדים בגלל שהצרפתים מנעו את כיבוש אביג'אן.
 
המורדים לא הביעו אמון בגבאגבו ולא הסכימו להתפרק מנשקם. מצד שני, גם ה-YP של גבאגבו שהסתובבו ברחבי אביג'אן עם נשקים ומכוניות גנובות, לא הסכימו להתפרק מנשקם. לבסוף, הבחירות מהסכם מרקוסיס נדחו ותחת נסיבות אלה האו"ם החליט ב-14 באוקטובר 2005 למנות את גבאגבו לנשיא לשנה נוספת בה תוקם קואליציה ויתוכננו בחירות מחודשות.
 
==2005-2007 – לקראת סיום המלחמה==
שורה 95 ⟵ 98:
 
הצדדים המשיכו בשיחות ומשא ומתן על מועד הבחירות, ובנובמבר 2007 הוחלט כי הן יתקיימו עד חודש יוני בשנת 2008.
 
==סכסוך צרפת-חוף השנהב==
בנובמבר 2004 כוחות הממשלה החלו בתקיפות נגד המורדים.<ref name=":0" /> הם הפציצו ערים בצפון, הרגו עשרות אזרחים ותקפו את המלון באביג'אן שאיכלס את נציגי המורדים בממשלת הפיוס. כוחות צרפת והאו"ם החלו בפעולה וחסמו ציר גישה המוביל אל בואקה, בירת המורדים. בנוסף, הם הגנו על הנציגים באביג'אן שאילולא הגנה זו היו נהרגים. בתגובה לפעילות ההגנה של צרפת, הממשלה הפציצה במטוסים בסיס צרפתי ליד בואקה והרגו תשעה חיילים צרפתים, מיסיונר אמריקאי בביקור ופצעו 33 אנשים. כתגובת שרשרת, צרפת מיד תקפה חזרה ומחקה את חיל האוויר של הממשלה על אף הצהרותיו של גבאגבו כי לא הוא זה שנתן את ההוראה לתקיפה. ה-YP (צעירים פטריוטים; Young Patriots), הנאמנים לנשיא גבאגבו, תקפו מטרות צרפתיות באביג'אן ותוך ימים כ-8,000 מתוך 12,000 אזרחים צרפתים ברחו מהמדינה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20110520122915/http:/www.france24.com/en/20080614-ivory-coast-bernard-kouchner-gbabgo-france&navi=AFRIQUE|הכותב=|כותרת=French foreign minister's visit is first since 2003|אתר=''France 24''|תאריך=20 May 2011|תאריך_וידוא=}}</ref>
 
בעקבות כל זאת, הצרפתים היו בסיטואציה מאוד לא נוחה עבורם. שני הצדדים האשימו את צרפת בתמיכה בצד השני: תומכי הממשל בשל ההגנה על המורדים ואי עמידה בהסכמי ההגנה שנחתמו עם חוף השנהב, והמורדים בגלל שהצרפתים מנעו את כיבוש אביג'אן.
 
המורדים לא הביעו אמון בגבאגבו ולא הסכימו להתפרק מנשקם. מצד שני, גם ה-YP של גבאגבו שהסתובבו ברחבי אביג'אן עם נשקים ומכוניות גנובות, לא הסכימו להתפרק מנשקם. לבסוף, הבחירות מהסכם מרקוסיס נדחו ותחת נסיבות אלה האו"ם החליט ב-14 באוקטובר 2005 למנות את גבאגבו לנשיא לשנה נוספת בה תוקם קואליציה ויתוכננו בחירות מחודשות.
 
==כוחות שמירת השלום של האו"ם==