חרב לאת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למושב שיתופי |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 11:
|אתר אינטרנט=|
}}
'''חֶרֶב לְאֵת''' הוא יישוב [[חקלאות|חקלאי]] (מושב עובדים) השוכן ב[[עמק חפר]], שב[[מישור החוף]]. היישוב נמצא מדרום לעיר [[חדרה]], ממערב ל[[קיבוץ]] [[גבעת חיים]], מצפון לכפר [[חיבת ציון]] וממזרח ל[[פארק השרון]]
המושב נוסד על ידי ארגון 'חרב לאת' שחבריו היו חיילים משוחררים שלחמו
החברים התארגנו במסגרת הארגון "חרב לאת" אשר שם לו למטרה הקמת יישובים בארץ ישראל.
בסיוע של "האיחוד החקלאי" (תנועה מיישבת המאגדת יישובים חקלאיים, ללא כל שיוך פוליטי/מפלגתי), עלו ב-3 ביולי 1947 עשרים המתיישבים הראשונים על הקרקע בעמק חפר. חלקם היו רווקים וחלקם בעלי משפחות. רובם היו דתיים, יוצאי הונגריה, רומניה וצ'כיה. בתחילה התנהל היישוב כ[[מושב שיתופי]]. המתיישבים הנשואים גרו בצריפים ואילו הרווקים גרו באוהלים, היה להם חדר אוכל משותף, מקלחת משותפת, שירותים משותפים ותורנויות שמירה וחדר אוכל. החברים עבדו בפרדס המשותף והחלו לגדל ירקות בהדרכת מדריך מהסוכנות. להשלמת הכנסתם עבדו בפרדסי האזור. ההכנסות מהעבודה הופקדו בקופה המשותפת. החיים במקום היו קשים והייתה תחלופה גדולה של מתיישבים.
בשנת 1948 הצטרפה למושב קבוצה של ניצולי שואה מפולין ומרומניה. בהדרגה התפתחו במושב ענפי משק נוספים: לולים, אווזים, ברווזים, עיזים ובקר.
שורה 23:
בדצמבר 1950 החלה הקמת בתי הקבע הראשונים והמתיישבים עברו בהדרגה לגור בהם. בשלב זה הוחלט לפרק את המסגרות המשותפות. האדמות והרכוש חולקו בין החברים וכל משפחה החלה לפתח משק משלה. בשל הקושי להתפרנס מחקלאות השלימו רבים את הכנסתם בעבודות חוץ.
באמצע שנות ה-50 נקלטה במושב קבוצה של עולים
כל משק מורכב משטח אדמה עליו בנויים הבית ויתר המתקנים החקלאים (כגון [[לול]], [[רפת]] וכדומה) והנקרא חלקה א' (או "החלקה הצהובה") ובצמידות אליו מצוי שטח לעיבוד חקלאי הנקרא חלקה ב'. בנוסף לכל משק יש שני שטחי אדמה (אדמת [[חקלאות שלחין|שלחין]] ואדמת [[חקלאות בעל|פלחה]]) המעובדים במשותף על ידי אגודת חברי המושב (אדמה זו נקראת "אדמת [[מושע]]", מושג שמקורו בחוק העות'ומני מתקופת שלטון הטורקים בארץ ישראל, ונקרא "משאע", ומשמעותו שלחברי האגודה יש בעלות משותפת במקרקעין).
עם השנים הצטמצמה באורח ניכר הפעילות החקלאית של תושבי המקום. נכון להיום יש מספר מועט ביותר של תושבים מתפרנסים מחקלאות, בעיקר צמחים ופרחי נוי ליצוא. שטחי המושב המעובדים נטועים בעיקר במטעי זיתים, עיבוד שלחין ובעל. רוב תושבי היישוב עובדים מחוץ למושב במקצועות שונים ומגוונים. המושב עבר שני שלבי הרחבה וכיום מתגוררות בו כ-135 משפחות.
|