עקרון הפיהרר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 8:
האידיאולוגיה שעומדת מאחורי עקרון המנהיגות רואה כל ארגון כהיררכיה של המנהיגים שלו, ובה לכל מנהיג (פיהרר בגרמנית) יש אחריות מוחלטת בתחומו והוא דורש צייתנות מוחלטת מכל הכפופים לו ונענה רק לממונים עליו. הצייתנות והנאמנות המוחלטת למנהיג פירושה גם התעלמות מחוקי המוסר של מותר ואסור. המנהיג העליון, פיהרר אדולף היטלר, נענה רק לאלוהים ולעם הגרמני. הפילוסוף האיטלקי ג'ורג'ו אגמבן טען שהיטלר ראה את עצמו כהתממשות הרשות השלטת, וכן כחוק חי או החוק הגבוה ביותר, ושילב תפישות אלה להפיכתו לרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת בו בזמן אחד. לאחר ליל הסכינים הארוכות, היטלר אמר: "בשעה זו, אני הייתי אחראי לגורל הלאום הגרמני, ולכן הייתי השופט העליון של העם הגרמני!".
עקרון המנהיגות מקביל לשרשרת הפיקוד בארגונים צבאיים, בראשם עומד מפקד אחד שהכל כפופים לו. גם הפרייקור, הארגונים הצבאיים למחצה בגרמניה שהיו מורכבים מחיילים שלחמו במלחמת העולם הראשונה ולא רצו לחזור לחייהם האזרחיים, התנהלו לפי עקרון המנהיגות. חלקם, היו בנעוריהם בתנועות נוער גרמניות-צבאיות בשנים 1904-1913. גם תנועות אלה התבססו על אותו עקרון. ההצדקה לשימוש בעקרון המנהיגות בעולם האזרחי הייתה שצייתנות לא עוררין על הממונים תוביל לסדר ולשגשוג אותו יקצרו "הראויים להנהיג".
במקרה של הנאצים, עקרון המנהיגות נהפך לחלק אינטגרלי של המפלגה הנאצית ביולי 1921, כאשר היטלר כפה על עימות עם מנהיגי המפלגה הראשונים לאחר שהבין כי בכוונתם למזג את המפלגה לתוך מפלגה סוציאלית כל-גרמנית גדולה. מששמע על כך, וביודעו שמיזוג כזה יחליש מאוד את כוחו במפלגה, היטלר עזב אותה. אנטון דרקסלר, שהבין שהמפלגה תאבד את כל כוחה בלי היטלר פתח עימו במשא ומתן. היטלר הציב אולטימטום אחד: על כולם להכיר בו כמנהיג היחידי (פיהרר) של המפלגה ולקבל שליטה מוחלטת עליה. ועדת המפלגה נכנעה לדרישתו והוא חזר להנהיג את המפלגה הנאצית לאחר מספר ימים כשליט הקבוע שלה, ובתגובה מינה את דרקסלר להיות יושב ראש המפלגה לצמיתות.
באותה תקופה, המפלגה הנאצית גדלה והחלה להיות מקוטבת. למנהיגיה בצפון המדינה אוטו שטרסר וגרגור שטרסר, וכן יוזף גבלס, הייתה השקפה יותר סוציאליסטית מאשר לסניף הדרומי של המפלגה בראשו עמד היטלר במינכן. היו להם חילוקי דעות נוספות וביניהם אם המפלגה תנוהל לפי עקרון המניהגות או לא. בעימות נוסף שאותו תכנן היטלר, התכנסו חברי המפלגה לועידה בבמברג ב-14 בפברואר 1926. בועידה, היטלר גבר על חברי המפלגה הצפוניים הודות לכישורים הרטורים שלו, והשאלה אם המפלגה תנוהל לפי עקרון המנהיגות חדלה מלהתקיים מאז.
| |||