הבדלים בין גרסאות בדף "עקרון הפיהרר"

נוספו 159 בתים ,  לפני שנתיים
 
בספרה של חנה ארנדט, "אייכמן בירושלים", היא טענה שמלבד רצונו להתקדם בקריירה האישית שלו, אייכמן לא הציג ראיות לכך שהיה אנטישמי או שסבל מהפרעות נפשיות כלשהן. היא כינתה אותו בביטוי "הבנאליות של הרוע", שכן במשפט הוא הוצג בתור אדם בעל אישיות נורמטיבית, לא ניכרה בו אשמה או שנאה והוא הכחיש כל צורה של אחריות מצידו לשאירע. אייכמן טען במשפט שהוא בסך הכל "עשה את עבודתו" ושהוא תמיד פעל לפי הצו הקטגורי של [[עמנואל קאנט|קאנט]]. ארדנט טענה בכתביה כי טיעונים אלה הראו שהפושעים הנאצים לא היו אנשים פסיכופטיים, אלא אנשים רגילים שיכלו לבצע פשעים מזעזעים כאשר הסביבה עודדה אותם ונתנה להם תמריצים לעשות כן. עם זאת, היא לא הסכימה לייחס את הטיעון הזה כלפי אייכמן מפני שהוא השתמש בעקרון המנהיגות כהנגנה. לדבריה, ילדים מצייתים בעוד שמבוגרים פועלים לפי אידיאולוגיה.
 
[[קטגוריה:טרמינולוגיה נאצית]]
[[קטגוריה:מחשבה מדינית]]
[[קטגוריה:מילים וביטויים בגרמנית]]