עקרון הפיהרר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 15:
באותה תקופה, המפלגה הנאצית גדלה והחלה להיות מקוטבת. למנהיגיה בצפון המדינה [[אוטו שטרסר]] ו[[גרגור שטרסר]], וכן [[יוזף גבלס]], הייתה השקפה יותר סוציאליסטית מאשר לסניף הדרומי של המפלגה בראשו עמד היטלר ב[[מינכן]]. היו להם חילוקי דעות נוספות וביניהן אם המפלגה תנוהל לפי עקרון המנהיגות או לא. בעימות נוסף שאותו תכנן היטלר, התכנסו חברי המפלגה לועידה ב[[במברג]] ב-[[14 בפברואר]] [[1926]]. בועידה, היטלר גבר על חברי המפלגה הצפוניים הודות לכישורים ה[[רטוריקה|רטורים]] שלו, והשאלה אם המפלגה תנוהל לפי עקרון המנהיגות חדלה מלהתקיים מאז.
כאשר היטלר עלה לשיא כוחו, לאחר שמונה לתפקיד [[קנצלר
[[הרמן גרינג]] אמר ל[[נביל הנדרסון]], שגריר [[בריטניה]] בגרמניה הנאצית: "כאשר היה צריך להחליט החלטה, אף אחד מאיתנו לא נחשב ליותר מהאבנים עליהם עמדנו. זהו הפיהרר לבדו שמחליט". [[אלברט שפר]] ציין שבכירים נאציים פחדו מלהכריע החלטות בהיעדרו של היטלר. החוקים החלו להיות חוקים שמוכתבים בעל פה ולא בכתב, וכן מנהיגים שהצליחו לבלוט ולייצר השפעה זכו לשבחים וקידום במקום ב[[צנזורה]].
| |||