חינוך משותף – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 11:
===בית הילדים===
[[קובץ:Nurse with kibbutz children.jpg|ממוזער|250px|ילדים ומטפלת בבית הילדים. קיבוץ אפיקים אמצע שנות ה-60]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 2035 Kibutz Gan-Shmuel sk3- 331 גן-שמואל-בבית הילדים 1935-40.JPG|ממוזער|250px|ארוחה בבית הילדים עם הגננת והמטפלת, קיבוץ [[גן שמואל]], [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]]]]
בית הילדים היה שייך לקבוצת [[ילד]]ים, כולם בסביבות אותו הגיל ולהם מטפלת קבועה שהייתה מעין אם בית. מבנה בית הילדים כלל [[חדר אוכל]], [[כיתה (בית ספר)|כיתה]], חדרי שינה (3-4 ילדים בכל חדר) ו[[מקלחת]]. בכיתות היסוד - עד גיל 12 - התקלחו בנות ובנים ביחד. בחלק מהקיבוצים היו חדרי השינה משותפים לבנות ובנים ביחד, עד סוף כיתה י"ב.
שורה 22:
===המשפחה והקשר עם ההורים ===
תפקיד המשפחה הקיבוצית כגורם זן ומפרנס לא היה קיים; הדאגה הכלכלית הייתה מוטלת על הקיבוץ.
אנשי הקיבוץ האמינו שעבודת האשה העירונית מחוץ לבית פוגעת בתפקידה כאם ואילו בקיבוץ, כך חשבו, הוגשם השוויון הכלכלי החברתי של האשה, בלי שייפגע תפקידה כאם, בשל העובדה שהחינוך הועבר לרשות החברה.
מייסדי החינוך המשותף האמינו כי תלות הילד במשפחה בקיבוץ אינה מושפעת מגורמים חברתיים וכלכליים המעוותים את התפתחותו. ה[[משפחה]] אינה המרכז היחיד או העיקרי בחינוך הילדים ושותפים לה המחנכים והקיבוץ כולו. סיפוק הצרכים הרגשיים נשמר בתחום המשפחה ואילו הטיפול הגופני, הדאגה לבריאותו ולחינוכו של הילד ולהרגלי הניקיון – אלה נמצאו בידי המחנכים.
בחינוך המשותף גם תפקידיו החינוכיים של האב פורשו בצורה מיוחדת. הוא אמור היה להקדיש מזמנו לילדיו וכך ליצור קשר הדוק ואינטימי הרבה יותר מאשר במשפחות מחוץ לקיבוץ.
שורה 48:
===גן הילדים (גילים 4-7)===
קבוצת הילדים בגן הייתה בנויה מ-3 שישיות, כ-15 עד 20 ילדים ולהם [[גננת]] ו[[מטפלת]] קבועות. הגן אמור היה לטפח תחושת שייכות לבית אינטימי וקשר לחברת בני אותו הגיל. כאן הם הגיעו לדרגה ראשונה של סוציאליזציה; במקום גילויי יריבות, תוקפנות ואיבה - שיתוף הפעולה, עזרה הדדית והשתתפות בצער הזולת.
בקיבוצי [[הקיבוץ הארצי השומר הצעיר]] הגן כלל גם את שנת הלימודים הראשונה ואז הוא נקרא גן מעבר. ב[[הקיבוץ המאוחד
===חברת הילדים (כיתות א-ו)===
[[קובץ:PikiWiki Israel 11651 Education in Israel.jpg|ממוזער|250px|ילדי קיבוץ [[עינת]] ילידי [[1950]] עם המורה והמטפלת, בטיול לחוף הים, סביבות [[1959]]]]
הקבוצה, בה כ-15-20 ילדים בני אותו גיל ולהם [[מורה]] ומטפלת עברה בכיתה א' או ב' לחברת הילדים. המורים כונו "מחנכים" חלקם גברים וחלקן נשים. המטפלות היו כמעט תמיד נשים. כולם, ילדים ומבוגרים כאחד, קראו זה לזה ב[[שם פרטי]] והיחסים היו במכוון משפחתיים ולא פורמליים. בדרך כלל הצוות החינוכי נשאר קבוע למשך שנים, לרוב עד סוף כיתה ו'. כל קבוצה בחרה לעצמה שם, שבו השתמשו מבוגרים וילדים כאחד, כדי לזהות את חבריה. מכיתה א' או ב' ועד כיתה ו' הילדים היו בחברת הילדים, שהיוותה מסגרת חברתית כוללת, בה הם התגוררו, ישנו, למדו ועבדו ביחד. רוב פעילויות היומיום התקיימו במסגרת הקבוצה האינטימית, וחלקן – במסגרת חברת הילדים.
בשעות ה[[בוקר]] התקיימו לימודים והילדים עבדו בניקיון הבית, בטיפוח הנוי בסביבתם הקרובה ובמשק הילדים. לאחר [[ארוחת צהריים|ארוחת הצהרים]] והמקלחת המשותפת הייתה מנוחת הצהרים. ה"הקמה" הייתה בסביבות השעה שלוש אחר הצהרים. הוגשה ארוחת ארבע קלה ולאחריה הלך כל ילד לבקר את הוריו למשך כשעתיים-שלוש. בקיבוצי האיחוד והמאוחד ההורים היו מחזירים את הילדים לבית הילדים בסביבות השעה שמונה, לאחר [[ארוחת ערב]] והליכה לישון הייתה באחריות ההורים. בקיבוצי השומר הצעיר הילדים חזרו לבית הילדים בסביבות השעה שבע בערב. המטפלת הייתה מגישה את ארוחת הערב ולאחר הארוחה התקיימה שיחה, קראו [[סיפור]]ים או שיחקו במשחקי חברה. ה"השכבה" הייתה אף היא באחריות צוות המחנכים. לכל ילד וילדה בחינוך המשותף הייתה מיטה משלהם, ולידה תלו תמונות וקישוטים לפי בחירתם.
שורה 63:
בכיתה ז' עברה קבוצת הילדים כולה כיחידה אחת לחברת הנעורים, ושם נשארה עד סיום כיתה י"ב. עם המעבר הזה ברוב המקרים התחלפו המחנכים – מורה ומטפלת.
בקיבוצי השומר הצעיר המסגרת החדשה הזו נקראה ה[[מוסד חינוכי (בקיבוצי השומר הצעיר)|מוסד החינוכי]]. בעוד חברת הילדים הייתה מקומית, של הקיבוץ היחיד, חברת הנעורים הייתה בדרך כלל אזורית. המוסד החינוכי היה צמוד לאחד הקיבוצים ובני הנוער מהקיבוצים השותפים היו מוסעים אליו. ההסעות לא היו מתקיימות מדי יום, וכך היו בני הנוער נשארים ב[[פנימייה]] במשך כמה ימים בשבוע.
קיבוצי ה[[הקיבוץ המאוחד
אנשי החינוך המשותף האמינו כי במיוחד בגילים אלה תופסת הקבוצה החינוכית מקום מרכזי בחיי חניכיה. שם הם מבררים את בעיותיהם החברתיות והאישיות וכך היא משמשת בית-יוצר לחינוך אופיים ולביסוס השקפת עולמם.
שורה 83:
החינוך הקיבוצי נקט בגישה סינתטית, המשרתת את צורכי החיים. מתוך השקפה זו נולדה שיטת הנושאים, שמשמעה הוראה בהיבט רב-תחומי.
בכיתות היסוד מבוססים הנושאים על המציאות הקרובה לחיי היומיום של הילדים: ה[[דבורה (חרק)|דבורה]] וה[[פרח]], ה[[נמלה]], ה[[דואר]], נהיה לשבט, הקיבוץ שלנו. נושא לימודי נמשך בין שבועיים לשישה שבועות בהתאם לגיל.
בחברת הנעורים התפצלו הלימודים לשני מוקדי הוראה (קונצנטרים): הומניסטי ([[ספרות]], [[גאוגרפיה]], לימודי חברה וכלכלה) וריאליסטי ([[פיזיקה]], [[כימיה]] ו[[ביולוגיה]]). כמו כן למדו לשון, [[אנגלית]] ו[[ערבית]], [[מתמטיקה]], [[התעמלות]], ציור, [[מוזיקה]] ומלאכה. כל קיבוצי [[השומר הצעיר]] נהגו בשיטת הנושאים וחלק מקיבוצי התנועות האחרות.
שורה 92:
דוגמאות למשפטים ספרותיים:
* '''האויב''' מאת [[פרל בק]]
* '''[[אל תיגע בזמיר]]''' מאת [[נל הרפר לי
* '''[[בעל זבוב (ספר)|בעל זבוב]]''' מאת [[ויליאם גולדינג]]
שורה 131:
==תנועות נוער==
{{ערך מורחב|ערך=[[תנועות נוער וארגוני נוער בישראל]]}}
חלק מהתנועות ההתיישבותיות הפעילו בתחום [[בית ספר|בית הספר]] [[תנועת נוער]], לפי השתייכותם התיישבותית של ה[[קיבוץ|קיבוצים]] השותפים.
כל חניכי בית הספר הקיבוצי השתייכו לאותה תנועת נוער. עובדה זו יצרה אחידות רעיונית. הפעילות בתנועת הנוער נחשבה למרכיב חשוב בחיי התלמידים, במידה שווה כמו הלמידה העיונית והעבודה.
תנועת [[השומר הצעיר]] פעלה במוסדות החינוכיים של [[הקיבוץ הארצי]].
שורה 158:
==ביקורת על החינוך המשותף==
בני הקיבוצים שהתבגרו לא רצו שילדיהם יתחנכו באותה דרך. בשנת 1997 אחרון הקיבוצים
{{הערה|1=[http://shelf3d.com/8GQ_bYu-cgM#The%20Last%20Kibbutz%20-%20Israel/Palestine The Last Kibbutz]}} [[ברעם]] ביטל את ה[[לינה משותפת
חלק מחניכי החינוך המשותף טענו שהעדר חיכוכים והאווירה ה"קורקטית" התמידית יצרו תחושה של סטריליות במשפחה (הסרט "ילדי השמש"). חלקם הרגישו שגדלו בודדים ואחוזי פחד. רבו הסיפורים על ילדים שברחו בלילה מבתי הילדים אל דירות ההורים.
| |||