הפארק הלאומי גליישר – הבדלי גרסאות

מסוף עידן הקרח הקטן, ב-1850, נמשכה הנסיגה המתונה של הקרחונים עד סוף [[העשור הראשון של המאה ה-20]]. קצב נסיגת הקרחונים התגבר במהירות בין [[1917]] ל-[[1926]], ואף הואץ במהלך [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]]. במשך תקופה קצרה שנמשכה מ-[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] עד [[1979]] היה מזג האוויר קר יותר, והוא סייע בהאטת קצב הנסיגה ובמספר מקרים הקרחונים אף התקדמו בכמה עשרות מטרים. אולם, החל מ[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], החלו הקרחונים שבפארק להצטמצם באופן רציף, ומגמה זו נמשכת לתוך [[שנות ה-2000]]. ב-1850 השתרעו הקרחונים שבאזור קרחוני בלקפוט וג'קסון על שטח של 21.6 קמ"ר, אך ב-1979 שטחם היה רק 7.4 קמ"ר, ובסך הכול נמסו 73% משטח הקרחונים{{הערה| [http://www.tufts.edu/as/wright_center/iecws/materials/reading_list/03_Article_FebHall.pdf Myrna Hall, Daniel Fagre, Modeled Climate-Induced glacier change in Glacier National Park, 1850–2100, Volume 53, Issue 2, Bioscience, February 2003, Accessed on 2007-03-22]}}. בזמן הקמת הפארק היה קרחון ג'קסון חלק מקרחון בלקפוט, אך ב-[[1939]] הם התפצלו לשני קרחונים נפרדים.

 

 

===אקלים===