האימפריה הברזילאית – הבדלי גרסאות

המפתח לכוח הפוליטי בברזיל היה בכוחו החוקתי של הקיסר לפטר את הממשלה ולקרוא לבחירות חדשות בכל עת, בחירות בהן נבחרה לרוב המפלגה שבה תמך הקיסר. דבר זה איפשר לקיסר להחליף את המפלגות שבשלטון, לקרב מפלגה זו ולדחות את האחרת, והפך את המערכת הפוליטית כולה לתלויה בחסדו של הקיסר. לקראת סיום [[המאה ה-19]] רבו מתנגדיה הפוליטיים של הקיסרות. אנשי הצבא, כמו גם בעלי האחוזות הגדולים היו נחושים להכריז על רפובליקה. גידול בייצוא ה[[קפה]], והתעשרותן של פרובינציות כ[[סאו פאולו (מדינה)|סאו פאולו]], דרשו אוטונומיה רבה יותר אל מול הממשל המרכזי. נראה כי המשטר המתאים לברזיל בתקופה זו אינו מונרכיה אלא [[פדרציה|פדרליזם]].

 

ב-[[15 בנובמבר]] [[1889]] הודח פדרו השני על ידי המנהיג הצבאי הפופולרי [[דאודורו דה פונסקה]] שהכריז על עצמו כנשיא ברזיל. לאירוע זה קדמה אפיזודה הידועה בשם [[הנשף באי הפיסקאלי]]. הנשף נערך ב[[ריו דה ז'ניירו]] ב-[[9 בנובמבר]] [[1889]], לכבוד קציני האנייה ה[[צ'ילה|צ'יליאנית]] "[[תומאס קוקרן|האדמירל קוקרן]]". הייתה זו המסיבה הגדולה האחרונה שערכה המונרכיה הברזילאית לפני ההכרזה על ברזיל כרפובליקה. למרבה האירוניה, על פי המסופר מיד עם הגעת המשפחה הקיסרית לנשף, התרחשה תקרית מביכה: מסופר כי בעת שנכנס דום פדרו השני, קיסר ברזיל, לאולם הנשף, הוא איבד את שיווי משקלו ומעד. כשהתאושש מהנפילה, קרא הקיסר בקול רם: "ה[[מונרך]] החליק, אך המונרכיה לא נפלה" ([[פורטוגזית]] - "O monarca escorregou, mas a monarquia não caiu").