האביב הערבי – הבדלי גרסאות

בנוסף, החירות המוגבלת, השחיתות שהתפשטה במיוחד ברוב המדינות הללו (כמו גם ניצול לרעה של כספי ציבור) ו[[ראש מדינה|ראשי מדינות]] שהם לעיתים קרובות מאוד בגיל מתקדם, שאוחזים במשך עשרות שנים במושכות השלטון (המאופיין בדרך כלל ב[[נפוטיזם]] וכן בעיקר בהעברת השלטון בירושה, גם אצל המשטרים ה[[רפובליקה|רפובליקנים]]), כולם גורמים העלולים להרגיז את העם ולהוביל לתסיסה.

 

 

לדברי אנליסטים, ה[[חברה (סוציולוגיה)|חברות]] שקראו תיגר על משטריהן הן חסרות רגישות לאסלאם הקיצוני, או אף לאסלאם המאמין. לפיכך, הסיכוי למהפכה אסלאמית כפי שהתרחש ב[[המהפכה האיראנית|איראן]] בשנת [[1979]] הוא נמוך במדינות כתוניסיה, מצרים ואלג'יריה. מבלי היותם [[חילונים]], תנועת המחאה היא "חילונית", לפי מומחי האסלאם אוליבייה רוי ואלן גרש.{{הערה|אוליבייה רוי, [http://www.lemonde.fr/idees/article/2011/02/12/revolution-post-islamiste_1478858_3232.html Révolution post-islamiste], באתר [[לה מונד]], 12 בפברואר 2011 {{צרפתית}}}} [[האחים המוסלמים]], שהם עצמם מחזיקים ב[[אידאולוגיה]] חברתית [[שמרנות|שמרנית]], אימצו במידה רבה את ה[[דמוקרטיה]] על פי מודל ה[[מפלגה]] ה[[טורקיה|טורקית]] האסלאמית, ה-[[AKP]]. מודל טורקי זה מוזכר תכופות על ידי מתנגדי המשטרים בתוניסיה, במרוקו, בירדן או במצרים, וכן על ידי ראש ה-AKP בטורקיה [[רג'פ טאיפ ארדואן]], שתמך מיד במהפכות בתוניסיה ובמצרים,{{הערה|{{וואלה!|ניר יהב|מצרים לטורקיה: אל תתערבו בעניינינו הפנימיים|1790594|8 בפברואר 2011}}}} והציג את המשטר הטורקי כמודל עבור המדינות המוסלמיות.