אסון הפאטריה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ replaced: למרות ש ← אף על פי ש באמצעות AWB |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 10:
==פאטריה==
"פאטריה" הייתה במקור [[אוניית נוסעים]] צרפתית בעלת נפח של 12,000 טון
ב-[[4 בנובמבר]] הועלו 1,771 נוסעי ה"פסיפיק" וה"מילוס" על ה"פאטריה", ויחד איתם היו גם 230 שוטרים, [[הצבא הבריטי|חיילים]] ואנשי צוות בריטים, שהועלו על האונייה כדי למנוע התארגנות של המעפילים וקשר עם החוף.
שורה 23:
בבוקר ה-[[25 בנובמבר]] הופעל מטען החבלה, כאשר חלק גדול מהמעפילים ידעו על כך והיו מוכנים לקפיצה לים. הדף המטען, שתוכנן ליצור חור קטן בדופן, קרע את כל לוח הפלדה של דופן האונייה. החור הגדול שנפער בספינה גרם לשקיעתה על צִדהּ בתוך כרבע שעה בלבד; חלק מהנוסעים נלכדו וטבעו בתאים שבספינה, וחלקם טבעו בעת שניסו להימלט מהאונייה הטובעת ולשחות אל החוף ואל הספינות והסירות שבאו לעזרת הניצולים. מניין הנספים היה 267 איש, מהם 216 ממעפילי שלוש הספינות ו-51 אנשי צוות, חיילים ושוטרים בריטים. מאות פצועים הועברו ל[[בית החולים רמב"ם]] – חלקם ישירות לשלושת [[חדר ניתוח|חדרי הניתוח]] אשר פעלו ללא הרף במשך 24 שעות. באחד הבניינים שב[[מחנה המעצר בעתלית]] הוקמה שלוחה של בית החולים ובה טיפלו בפצועים הקלים. הניצולים מהאונייה הועברו למחנה המעצר בעתלית יחד עם שאר מעפילי ה"אטלנטיק". 221 מהנספים הובאו לקבורה ב[[בית הקברות חוף הכרמל]] בחיפה.{{הערה|{{דבר||כשנתבע חיי קוממיות לעם ישראל בארצו נעשה זאת גם בשמכם, חללי "פטריה"!|1942/06/22|00120}}.}} חלק מהנספים לא זוהו ונקברו כאלמונים.
==ועדת חקירה==
ב-8 בדצמבר 1940 מינה הנציב העליון [[ועדת חקירה]] בהשתתפות השופט [[אלן רוז]], הבריגאדיר גנרל א. ג. מק-נייל והשופט הקומנדור ג"ל אדוארד, לבירור הסיבות לטביעת פאטריה, לבדיקת האמצעים לשמירה על הפאטריה לפני האסון והמאמצים שנעשו להצלת הנמצאים באונייה{{הערה|{{הצופה||וועדת חקירה בדבר אסון "פאטריה"|1940/12/09|00111}}}}. הוועדה התכנסה לישיבתה הראשונה ב-11 בדצמבר 1940{{הערה|{{דבר||ישיבה לועדת החקירה בענין "פאטריה"|1940/12/12|00110}}}} בבניין מיקאטי ברחוב המלכים ב[[חיפה]]. ישיבות הועעדה היו סגורות לקהל{{הערה|{{הבוקר||ישיבות ועדת החקירה בענין "פטריה" - סגורות|1940/12/12|00427}}}}. הועדה שמעה עדויות של 56 עדים{{הערה|{{הצופה||וועדת החקירה בעניין טביעת "פאטריה"|1940/12/17|00109}}{{ש}}{{דבר||בועדת החקירה של אסון פאטריה|1940/12/18|00418}}}}{{הערה|שם=דברדוח|{{דבר||הדו"ח של הועדה הממשלתית לחקירת אסון "פטריה"|1941/03/19|00406}}}} עד 27 בינואר 1941{{הערה|{{הצופה||נסתיימה גביית העדות בעניין פאטריה|1941/01/27|00403}}}} וב-31 בינואר 1941 הגישה את מסקנותיה לנציב העליון. המסקנות שפורסמו באמצע מרץ 1941 קבעו שהפאטריה טובעה בגלל מעשה חבלה וכי האמצעים שנקטו השלטונות לפני ואחרי האסון היו ראויים. הועדה הגיעה למסקנה שמדובר בחבלה של מתנגדי גירוש העולים לאור עדות של צוללן שבחן את הנזק ולאור היקף הנזק. כן קיבלה הועדה עדויות שהנמצאים על האנייה קיבלו הוראות להתכונן לקפוץ למים זמן קצר לפני הפיצוץ. הועדה סיימה את דבריה בהבעת התמרמרות על המעשה שגרם למותם של לפחות 156 אנשים (שהיה מספר הגופות שנמצאו עד כתיבת דו"ח הועדה) ולאובדן ספינה חשובה לבריטניה{{הערה|{{הצופה||"פאטריה" טובעה עקב מעשה חבלה|1941/03/19|00205}}}}.
==אחרית דבר==
שורה 31 ⟵ 35:
אחד הקולות הבודדים כנגד המעשה היה קולו של [[יצחק לופבן]]. בישיבת מרכז [[מפא"י]] ב-[[15 בדצמבר]] 1940, ציין לופבן כי טיבוע הספינה הוא היום השחור ביותר בשלושים ושתים שנות חייו בארץ ישראל. "לא ייתכן שיהודים [[קידוש השם|מקדשים את השם]] על ידי הריגת יהודים אחרים. באיזו רשות מותר להטביע בים נשים, גברים, זקנים ונערים אשר לא שאלו את פיהם ולהגיד שאנחנו מביאים קורבן?"{{הערה|[[יצחק לופבן|י' לופבן]], "משנת חיים", בתוך: '''ערכין''': קובץ לזכרו של [[א. ד. גורדון]], תל אביב: הוצאת ההנהגה העליונה של ׳[[גורדוניה]]–[[מכבי הצעיר]]׳, תש"ב, עמ' 12.}} שבוע לפני כן התפרסם ב"[[הפועל הצעיר (עיתון)|הפועל הצעיר]]" מאמר בשם "היד הזדונית" מאת סגנו של לופבן, ישראל כהן, ובו המשפט "ביום מר ונמהר אחד, הטביעה יד זדונית את האונייה".{{הערה|1=גלעד קדומים, [http://www.news1.co.il/Archive/003-D-33313-00.html?tag=22-42-26 היד הזדונית], [[חדשות מחלקה ראשונה]], 23 בנובמבר 2008.}} בשל דבריו אלה "הוענש" לופבן בסטירת לחי פומבית שניתנה לו במשרדי המערכת על ידי [[עמוס בן-גוריון]].
חלק מדופן האונייה מוצג כיום ב[[מוזיאון ההעפלה וחיל הים]] בחיפה. על שמה של הפרשה [[שמות רחובות בישראל|נקרא רחוב]] בחיפה.
| |||