נתנאל בירב פיומי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 24:
==גן השכלים==
חיבורו העיקרי של ר' נתנאל הוא הספר "'''[[גן השכלים]]'''". שמו המקורי של הספר הוא "בּוּסְתַּאןַ אל עִקוּל" - חיבור [[מוסר|מוסרי]] [[פילוסופיה|פילוסופי]] שנכתב סביב שנת ד'תתק"ז ([[1147]]). שבעת פרקי הספר עוסקים ב[[מונותאיזם|אחדות האל]], ה[[אדם]] כעולם קטן, קיום ה[[מצוות]], [[תשובה (יהדות)|תשובה]], ביטחון בה', [[ימות המשיח]] ו[[העולם הבא]]. בספר ניכרת בקיאותו של ר' נתנאל בכל מכמני ספרות ה[[הלכה]] והמחשבה, לא רק בספרות [[מחשבת ישראל|המחשבה היהודית]], אלא גם במכמני ספרות הפילוסופיה והמידות ה[[ערבים|ערביים]].<br />על פי עדותו, כתב רבי נתנאל את ספרו בעקבות ספרו של [[רבנו בחיי אבן פקודה]], "'''[[חובות הלבבות]]'''" (התפרסם סביב שנת [[1080]]) עליו הוא חולק בעניינים יסודיים ועקרוניים.
הוא מתפלמס עם המוסלמים שטענו שכביכול התורה שונתה במהלך הדורות, על כך השיבם רבי נתנאל תשובה ניצחת מתוך הקוראן כי התורה לעולם לא תשונה כיוון שדברי ה' הם נצחיים. הוא מצטט את דברי [[הקוראן]] בסורת אלמאידה פס' 42 המדבר על בני ישראל "כיף יחכמונך ועינדהם אלתורייה פיהא חכם אללה, וחכם אללה לא ינסא אבדא" תרגום: "איך ישפטוך ובידיהם התורה שבה משפטי ה', ומשפטי ה' לא ישכחו לעולם".
==רבי נתנאל והרמב"ם==
ר' נתנאל מוכר גם מ'''[[איגרות הרמב"ם#איגרת תימן|איגרת תימן]]''' ששלח ה[[רמב"ם]] אל בנו ויורשו של ר' נתנאל - ר' יעקב. בפתיחת האיגרת מהלל הרמב"ם את האב ובנו בשבחים רבים, וכך הוא כותב: "לכבוד גדולת קדושת מרנא ורבנא יעקב החכם והנבון הנחמד היקר הנכבד, בן כבוד גדולת קדושת מרנא ורבנא נתנאל בירב פיומי הנגיד המיומן, נגיד ארץ תימן, ראש הקהילות ושוע המקהלות, רוח ה' תניחנו".<br />בהמשך האיגרת מתאר הרמב"ם כיצד הגיעה אליו השמועה בדבר מותו של ר' נתנאל כשהיה בדרכו מ"המערב" ([[צפון אפריקה]]) ל[[ארץ ישראל]], וזו לשונו: "וכאשר יצאנו מן המערב לחזות בנועם ה' ולבקר מקום קדשו, שמענו כי נחה נפשו, ימציאהו אלהי צדקו וטובו, יבא שלום וינוח על משכבו, וישלח ליה מלאכי רחמין, וינוח ויעמוד לגורלו לקץ הימין, וזה לך ידידנו יקירנו מחמד נפשנו, האות כי האלהים רצה מעשהו ויכפיל שכרו, ויקרא לו שלום באמרו כי אתה בנו, ותעמוד על כנו, להקים דת וחוקה, לשמור משפט וצדקה, לשמור מצותו ודתו, לאחוז בבריתו. יהי ה' אלהיך עמך כאשר היה עם אבותיך, אל יעזבך ואל יטשך, ויתן לך לב רחב לשפוט עמו, ולא ימושו דבריו מפיך ומפי זרעך כנאומו, ותחת אביך תהיה לנגיד עמו, וייטיב אלהים את שמך משמו".
| |||