פרידריך האייק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להודעה לעיתונות
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: תאור\1
שורה 13:
בעקבות עבודתו המוקדמת יותר של מיזס על תאוריית הכסף והבנקאות החל האייק מפתח תאוריה משלו על תנודות בתעשייה, על בסיס אסכולת המטבע הבריטית ורעיונותיו של הכלכלן השוודי [[קנוט ויקסל]], כשהוא מסביר את מקור מחזור העסקים במונחים של הרחבת אשראי בנקאי והעברתו במונחים של השקעת [[הון]] שגויה.
 
עבודתו זיכתה אותו בשם ובהזמנה לעבור להרצות בבית הספר לכלכלה ו[[מדע המדינה]] בלונדון. בעצת מיזס, קיבל האייק את ההצעה ועבר להרצות ולהתגורר ב[[הממלכה המאוחדת|בריטניה]]. הוא הפך לאזרח בריטי בשנת [[1938]]. האייק השתלב במהרה בחבורת כלכלנים סביב האוניברסיטה והחל להרצות על תיאורייתתאוריית מחזור העסקים של מיזס, שהפכה להסבר המקובל לשפל הכלכלי עד צאת ספרו של [[ג'ון מיינרד קיינס]] "התיאוריההתאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף" בשנת [[1936]].
 
בשנת [[1944]] כתב האייק את הספר "[[הדרך לשעבוד]]" שטען כי לפתחה של בריטניה ניצבת סכנה חריפה הנובעת מכך שסוציאליסטים בריטיים רבים מנסים לקדם מדיניות של שליטה ממשלתית בחיי האנשים הדומה מאוד לזו שלה הטיפו בשנות העשרים ב[[גרמניה]]. האייק גם טען כי הנאצים, ה[[המפלגה הנציונל-סוציאליסטית|מפלגה הנציונל-סוציאליסטית בגרמניה]] היא אכן לאומנית וגם סוציאליסטית והזהיר מפני פסיעה בנתיבה. טיעונו היה ששליטה ממשלתית בחיים הכלכליים היא טוטליטריות—שליטה ממשלתית מלאה בחיי הפרט.
שורה 21:
בשיקגו מצא עצמו האייק שוב בתוך מחלקת כלכלה בראשות [[פרנק נייט|נייט]], [[מילטון פרידמן]] ומאוחר יותר [[ג'ורג' שטיגלר]] (האייק עצמו לא היה פרופסור חבר - משכורתו מומנה על ידי גורם פרטי). גם כאן, היו התפישות האוסטריות חריגות. [[פול סמואלסון]] קרא בשנת [[1947]] לראות בפיזיקה מקור השראה לכלכלה, ומילטון פרידמן טען ב-[[1953]] ל"כלכלה פוזיטיביסטית".
 
האייק עצמו הפסיק לעסוק בתיאוריהבתאוריה כלכלית והתמקד ב[[פסיכולוגיה]], [[פילוסופיה]] ו[[פוליטיקה]], כשהוא מרבה לתקוף (לצד [[קרל פופר]]) את "המדעיזם" הכוזב, לדעתו, שפשט בתחום החקר הכלכלי. עיקר התרומות במסורת האוסטרית באותה תקופה היו של [[מארי רותברד]], [[ישראל מאיר קירצנר|קירצנר]] ו[[לודוויג לאכמן]]. האייק עצמו נחשב לאחד הכלכלנים ה[[ליברטריאניזם|ליברטריאנים]] המובילים בעולם, אך האסכולה האוסטרית עצמה נכנסה במובנים רבים למצב של תרדמה.
 
קבלת פרס נובל בשנת [[1974]] עוררה מחדש את העניין בהאייק והחייתה שוב את האסכולה האוסטרית, שהפכה לכוח חשוב יותר בעולם הכלכלה. האייק עצמו חזר לפרסם אחרי שקיבל את הפרס. בשנת [[1976]] יצא ספרו "תעתועי הצדק החברתי", שהוא הכרך השני מתוך הטרילוגיה "חוק, חקיקה וחרות".{{הערה|{{Google book|שם הספר=Law, Legislation and Liberty, Volume 2: The Mirage of Social Justice|מזהה=5Yw9AAAAIAAJ|כותב=פרידריך האייק}}}} האייק הסתייג בתוקף מהרעיון של [[צדק חברתי]]. הוא השווה את השוק למשחק שבו "אין טעם לקרוא לתוצאה צודקת או לא צודקת", וטען כי "צדק חברתי הוא ביטוי ריק ללא תוכן ניתן להגדרה". כמו כן "תוצאות המאמצים של הפרט הן בהכרח בלתי צפויות, ולשאלה האם חלוקת ה[[הכנסה|הכנסות]] הנובעת מהם צודקת אין שום משמעות". הוא רואה כל ניסיון של הממשלה לחלוקה מחדש של ההכנסות או ההון בתור חדירה פסולה לחופש הפרט: "העקרון של [[צדק חלוקתי]], מרגע החלתו, לא יתממש עד שכל החברה תאורגן על פיו. זה ייצור סוג של חברה אשר מכל הבחינות תהיה ההפך של חברה חופשית."
שורה 40:
ב-1931 האייק מתח ביקורת על ספרו של קיינס "מסה על כסף" (שיצא שנה לפני כן). אבטלה ומשאבי סרק, לפי קיינס, נגרמים על ידי העדר ביקוש יעיל; לפי האייק, הם נובעים מאפיזודה קודמת ובלתי יציבה של כסף "קל" ושיעורי ריבית נמוכים באופן מלאכותי. חברו של קיינס, סראפה, הגיב על הניתוח של שניהם, ופירט את ההשפעה של "חיסכון כפוי" המושרה על ידי האינפלציה על מגזר ההון ועל הגדרת הריבית "הטבעית" במשק הולך וגדל (מה שנודע כוויכוח "סראפה-האייק"). כלכלנים נוספים כמו ג'ון היקס, פרנק נייט ו[[גונאר מירדאל]], שללו את עבודתו של האייק על מחזור העסקים. מאוחר יותר כתב קלדור כי עבודתו של האייק הפיקה "יבול יוצא דופן של מבקרים".
 
האייק המשיך את מחקריו על תאוריה מוניטרית ותאוריית ההון, תוך שהוא משחזר את התאוריות שלו על היחסים בין מחזורי האשראי ומבנה ההון, בספרים "רווחים, ריבית והשקעות" (1939) ו"תורת ההון" (1941). אך המוניטין שלו כתיאורטיקןכתאורטיקן כלכלי התדרדר ומחקריו לא זכו לתשומת לב רבה. לימים, ליונל רובינס עצמו, שאימץ את התאוריה האוסטרית של מחזור העסקים, הצטער על שכתב את הספר ודווקא קיבל רבים מן הטיעונים הנגדיים של קיינס.
 
ב-1941, האייק המשיך לפרסם יצירות על כלכלת המידע, הפילוסופיה הפוליטית, התיאוריההתאוריה של המשפט ופסיכולוגיה. לעיתים רחוקות כתב גם על [[מקרו-כלכלה]]. האייק לא נמנה עם סגל חברי מחלקת הכלכלה של אוניברסיטת שיקגו, ולא השפיע על תחיית התאוריה הנאו-קלאסית שהתעוררה שם (ראה ערך [[אסכולת שיקגו (כלכלה)|אסכולת שיקגו]]). בשנת 1974, כאשר חלק את פרס נובל לכלכלה עם הכלכלן השוודי גונאר מירדאל, התלונן גונאר על זיווגו עם "אידאולוג". מילטון פרידמן הכריז על עצמו כעל מעריץ עצום של האייק, אך לא בזכות עבודתו הכלכלית. כלשונו:<blockquote>"אני חושב ש"מחירים וייצור" הוא ספר פגום מאוד, ואני חושב ש[תיאורייתתאוריית ההון שלו] בלתי ניתנת לקריאה, ומצד שני, "הדרך לשעבוד" הוא אחד הספרים הגדולים של ימינו".</blockquote>
 
=== בעיית החישוב הכלכלי ===
שורה 56:
 
=== ביקורת על הקולקטיביזם ===
האייק היה אחד המבקרים האקדמיים המובילים של הדוקטרינה הקולקטיביסטית ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]]. האייק טען שכל צורות ה[[קולקטיביזם]] (אפילו אלה המבוססות תיאורטיתתאורטית על שיתוף פעולה וולונטרי) יכולות להיות מתוחזקות רק על ידי רשות מרכזית כלשהי. לדעתו של האייק, התפקיד המרכזי של המדינה צריך להיות שמירה על שלטון החוק, תוך התערבות שרירותית מועטה ככל האפשר. ב"הדרך לשעבוד" ובעבודותיו האקדמיות הנוספות, טען האייק כי הסוציאליזם דורש תכנון כלכלי מרכזי, ותכנון כזה מוביל לטוטליטריות:<blockquote>"אמנם הבטחת הסוציאליסטים המודרניים שלנו לחופש גדול יותר היא אמיתית וכנה, אך בשנים האחרונות כל אדם אשר התבונן בהשלכות הבלתי צפויות של הסוציאליזם, הבחין בדמיונו יוצא הדופן ל[[קומוניזם]] ול[[פשיזם]]."</blockquote>האייק טען כי הצורך להעניק לרשות התכנון המרכזי סמכויות שישפיעו על החיים החברתיים של האזרחים עלול בסופו של דבר להזיק להם, שכן הידע הנדרש לתכנון מרכזי של כלכלה הוא ביזורי מטבעו, ואין צורך לשלוט בו.
 
על אף שטען שהמדינה צריכה לספק את החוק באופן ריכוזי, אחרים ציינו כי הדבר סותר את טענותיו לגבי תפקיד השופטים ב"גילוי" החוק, דבר המצביע על כך שהאייק כן תמך במתן שירותים משפטיים מבוזרים ולא מתוכננים על ידי הממשלה.
שורה 63:
 
=== השקעה ובחירות ===
אולי יותר מכל כלכלן אחר, האייק חקר את תורת הבחירה של ההשקעה. הוא בחן את יחסי הגומלין בין מוצרי ייצור בלתי קבועים לבין [[משאבים]] "קבועים" - על בסיס התובנה התיאורטיתהתאורטית ש"תהליכים שלוקחים זמן רב יותר לא יתקבלו, ככל הנראה, אם לא יניבו תשואה גבוהה יותר מאשר התשואה של תהליכים הדורשים פחות זמן".
 
עבודתו של האייק בנושאים כמו ה[[מיקרו-כלכלה]] של תאוריית הבחירה של ההשקעה, טובין בלתי-קבועים, משאבים "קבועים"-"פוטנציאליים" ומשאבים אדפטיביים מבחינה כלכלית, משמשים כנקודת חלוקה מרכזית בין עבודתו בתחומי המקרו-כלכלה לבין כמעט כל כהלכלנים האחרים. עבודתו של האייק על הזוויות המקרו-כלכליות של תכנון מרכזי, תאוריית מחזור המסחר, חלוקת הידע וההסתגלות היזמית בפרט, שונים במידה ניכרת מדעותיהם של המקרו-כלכלנים ה"[[אלפרד מרשל|מרשליסטיים]]" אשר פועלים לפי מסורתו של ג'ון מיינרד קיינס.
שורה 107:
הכלכלן ונשיא אוניברסיטת הרווארד לשעבר, לורנס סאמרס, מסביר את מקומו של האייק בכלכלה המודרנית: <blockquote>"מהו הדבר החשוב ביותר שניתן ללמוד מקורס בכלכלה היום? מה שניסיתי להבהיר לתלמידים שלי הוא שהיד הנעלמה הינה חזקה יותר מאשר היד הנסתרת; דברים יתרחשו במאמצים ספונטניים מאורגנים היטב ללא הכוונות, בקרות ותוכניות. זהו הקונצנזוס בין כלכלנים, זאת מורשתו של האייק".</blockquote>בשנת 1947 היה האייק המארגן של "אגודת מונט פלרין", קבוצה של ליברלים קלאסיים שביקשו להתנגד למה שראו כסוציאליזם הפושה במגוון תחומים אקדמיים. הוא גם סייע בהקמת "המכון לענייני כלכלה", מכון המחקר בעל אוריינטציית שוק חופשי ששימש השראה ל[[תאצ'ריזם]].
 
להאייק הייתה ידידות קרובה ארוכת שנים עם הפילוסוף [[קרל פופר]], גם הוא מווינה. במכתב להאייק ב-1944 כתב פופר כי "אני חושב שלמדתי יותר ממך מאשר מכל הוגים אחרים, מלבד אולי [[אלפרד טרסקי]]". פופר הקדיש את ספרו "השערות והפרכות" להאייק. האייק הקדיש לפופר בחזרה אוסף של מאמרים ומחקרים בפילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה, ובשנת 1982 אמר כי "מאז שיצא ספרו של פופר "לוגיקה של הגילוי המדעי" לראשונה ב-1934, הייתי חסיד שלם של התיאוריההתאוריה המתודולוגית שלו". פופר השתתף גם בפגישת הפתיחה של אגודת מונט פלרין. ידידותם והערצתם ההדדית אינם משנים את העובדה שישנם הבדלים חשובים בין רעיונותיהם והגותם.
 
למספר הוגים וחוקרים היו ביקורת כלפי הליברליזם של האייק. המשפטן והשופט האמריקאי ארתור מ. דיימונד טוען כי הבעיות של האייק מתעוררות כאשר הוא מנתח טענות ותביעות שהן מעבר לקביעה של המדע הכלכלי.
 
דיימונד טען כי:<blockquote>"המוח האנושי, לדברי האייק, אינו מוגבל רק ביכולתו לסנתז מגוון רחב של עובדות קונקרטיות, אלא מוגבל גם ביכולתו לספק בסיס דדוקטיבי יציב לאתיקה. כאן מתעורר המתח, שכן הוא רוצה לתת הגנה מוסרית מנומקת על השוק החופשי. הוא ספקן אינטלקטואלי שרוצה להעניק לפילוסופיה פוליטית בסיס אינטלקטואלי בטוח. אין זה מפתיע אפוא שהתוצאות הן מבולבלות וסותרות".</blockquote>התיאורטיקןהתאורטיקן הפוליטי המלזי צ'אנדראן קוקאץ' טוען כי הגנתו של האייק על הליברליזם אינה מוצלחת משום שהיא נשענת על הנחות סותרות ומנוגדות. לדבריו, הדילמה הבלתי פתורה של הפילוסופיה הפוליטית של האייק היא כיצד לגונן באופן שיטתי על הליברליזם אם אנו מדגישים את יכולת ההגיון המוגבלת שלנו.
 
הפילוסוף הפוליטי הבריטי נורמן פ. בארי מציין כי "הרציונליזם הביקורתי" בכתביו של האייק נראה כתואם ל"סוג מסוים של פטליזם, שעלינו לחכות שהאבולוציה תוכיח את אמיתותו."