דינקה – הבדלי גרסאות

'''הדינקה''' (ב[[אנגלית]]: '''[[:en:Dinka_people|Dinka]]''') היא קבוצה אתנית, המונה כ-4,500,000 חברים, הקרויים גם "ג'נג" (Jieng). בני הדינקה פזורים סביב ביצות מרכזיות בגדות המזרחיות והמערביות של [[נילוס|נהר הנילוס]] (Nile River) בדרום האזור הגאוגרפי שנקרא [[סודאן|סודאן (Sudan)]]. הקבוצה מורכבת מ-25 תתי קבוצות אתניות עצמאיות של 1,000 עד 30,000 אנשים. חברי כל תת-קבוצה מאוחדים על בסיס תרבות, שפה ואזור משותפים, כשהמוכרות מבין הקבוצות הן ה[[אגר (קבוצה אתנית)|אגר]] (Agaar), [[בור (קבוצה אתנית)|בור]] (Bor) ו[[רק (קבוצה אתנית)|רק]] (Rek). למרות ההטרוגניות של הקבוצות, הן נשארות מאוחדות תחת קהילה אחת בגלל מאפיינים פיזיים, תחושת שייכות, ודמיון תרבותי הכולל מתן חשיבות מרכזית לבקר<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=Deng, F.M.|שם=The cow and the thing called “what”: Dinka cultural perspectives on wealth and poverty|כתב עת=Journal of International Affairs|עמ=101-129|שנת הוצאה=1998}}</ref>. הזהות המאוחדת של בני הקבוצה האתנית מושרשת על המכנה המשותף שלהם כאפריקאים הנדחקים לשוליים על ידי הערבים והמוסלמים, ועל דפוסים תרבותיים שמבחינים אותם משאר השבטים האפריקאים במרכז אפריקה. השפה המדוברת בקרב בני הדינקה נקראת "דינקאית". בני הדינקה מתבססים על חקלאות מסורתית, כאשר היבול העיקרי הוא דגנים מסוג דוחן ודורה. לבני הדינקה אין אוטוריטה פוליטית כוללת, כל קבוצה מונהגת על ידי מנהיג משלה, ומעל כל המנהיגים ישנו צ'יף שנקרא "מאסטר חנית הדיג" ([[Master of the Fishing Spear]]). שם זה ניתן למנהיג הקבוצה בהתאם למיתולוגיה, לפיה הגברים שהיו מספיק אמיצים כדי לחצות נהר עם חנית לחימה וחנית דיג הם אלו שקיבלו לידם את ההנהגה <ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=Lienhardt, G.|שם=Divinity and Experience, the Religion of the Dinka|מו"ל=Oxford:Oxford University Press|שנת הוצאה=1961}}</ref>.

הדינקה וקרוביהם האתניים, קבוצת הנואר, נחשבים לעמים דתיים ביותר. הם עמים מונותאיסטים, אשר מאמינים באל בשם "[[ניהליק]]" (Nhialic). בני הדינקה מאמינים שהאל אחראי למחזור החיים והמוות, והוא מתגלה אליהם באמצעות רוחות שחודרות אל אנשים ומדברות דרכם <ref name=":6">{{צ-ספר|מחבר=O'Sullivan, H.|שם=Dinka Laws and Customs|מו"ל=The Journal of the Royal Anthropological Institute of Great Britain and Ireland|מהדורה=40, 171-191|שנת הוצאה=1910}}</ref>. כמו כן, רווחת האמונה שהרוחות של האבות הקדמונים הופכות את האדמה לפורייה יותר, מגדילות את כמות הבקר ומשרות ביטחון על כל חברי הקבוצה. הרוחות צופות על האנשים, מתגמלות אותם על התנהגות טובה ומענישות אותם על מעשים חמורים. הרוחות הללו למעשה מתווכות בין האל העליון, ניהליק, לעם. האמונה היא שרוב הרוחות טובות במהותן אך קיימות גם רוחות בעלות כוחות רשע מיוחדים <ref>{{צ-ספר|מחבר=Deng, F.M.|שם=The Dinka of Sudan.|מו"ל=. Prospect Heights, Illinois: Waveland Press Inc.|שנת הוצאה=1984}}</ref>. הדמות המרכזית באורח החיים הדתי של הדינקה הוא מאסטר חנית הדיג. על פי אמונתם, המאסטר נחשב כבעל כוחות ריפוי וברכה – שתפילותיו לבריאות, ביטחון לבקר ופוריות נענות. תרגולת דתית מרכזית שהמאסטר מוביל הינה הקרבת קורבן<ref name=":0" />.בני קבוצת הדינקה מאמינים במידה מסוימת בחיים שלאחר המוות, אך אינם מאמינים בקיומו של גן עדן. הם אינם מפחדים מהמוות עצמו אלא מלמות ללא יורש זכר, אשר ימשיך את מורשת המשפחה. אם גבר נפטר בטרם נולדו לו צאצאים, לקרובי המשפחה שלו יש חובה מוסרית להתחתן ולהוליד ילדים בשמו. בנוסף, אם גבר נפטר ומותיר אלמנה שנמצאת בגיל הפוריות, מוטלת חובה על בני משפחתו לשאת אותה ולהמשיך להוליד ילדים בשמו, גם אם אינה רוצה, ואף נאסר עליה להתחתן בשנית <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Lienhardt, G.|שם=The Western Dinka|כתב עת=Tribes without Rulers: Studies in African Segmentary Systems, 97.}}</ref>. כדי לזכות בהמשכיות אחרי המוות, אדם חייב לנהוג בכבוד – ערך עליון בקרב בני הדינקה, במהלך חייו. הכוונה בכבוד היא לנימוסים, איפוק והתנהגות נעימה. לצד הזרם הדתי המרכזי בדינקה, כ-8% מתוכם המירו את דתם כתוצאה ממפגש עם מיסיונרים בריטיים ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]. כמו כן, רבים מבני הדינקה נאלצו להמיר את דתם בצורה מוחלטת לאסלאם תחת כפייתם של שליטים מוסלמים <ref name=":9">{{צ-מאמר|מחבר=Deng, L. B.|שם=Livelihood diversification and civil war: Dinka communities in Sudan's civil war.|כתב עת=Journal of Eastern African Studies|כרך=4(3), 381-399|שנת הוצאה=2010}}</ref>.

משקי בית רבים מגדלים עדר פרות ושותלים גידולים חקלאיים על שטח של שני דונם בממוצע, שמרביתו מוקדש לגידול דגן הדורה. לצד העובדה שהחקלאות מהווה מקור מזון משמעותי, היא גם מאפשרת את גידול הבקר, שהוא כאמור התחום המרכזי בכלכלת הקבוצה. החקלאות דומה במאפייניה לעבודת גננות, ונעשית בעיקר על ידי עבודת כפיים. הכלים העיקריים בהם הם משתמשים הם מעדר וגרזן, ומספר כלים נוספים שהכירו להם מתנדבים מערביים <ref name=":6" />. חלק מהגידולים משמשים לסחר חליפין בעבור בעלי חיים, תרופות, ביגוד, מלח וסוכר. בעבר, לא היה נהוג למכור בקר, אך הממשלה בסודאן הפעילה לחץ על חברי הדינקה לעשות זאת מכיוון שהדבר תורם לכלכלה המדינית.

חלוקת העבודה בקבוצת הדינקה דומה לזו שבשבטים מזרח אפריקאים נוספים. נשים מנהלות את משק הבית, מכינות אוכל וכן אחראיות על הגידולים הביתיים. הנשים אף אחראיות על חליבת הפרות ועל גידול וחינוך הילדים. גברים עובדים רחוק יותר מהבית, מכיוון שרוב עבודתם כוללת רעיית בקר. חלוקת העבודה גמישה יחסית, וכל אחד מהצדדים עוזר לשני במטלות המוגדרות שלו, למעט בבישול ובחליבת הפרות, בהם הגברים לעולם לא לוקחים חלק. הפרדה זו כה נוקשה כך שבמידה וגבר נאלץ לחלוב פרה, אסור לו לשתות את החלב שלה. בני הקבוצה מאמינים ששתיית החלב על ידי הגבר תגרום לאסון להתרחש בקהילתו <ref name=":9" />.

באופן מסורתי, נישואין הם מטרה נעלה בקבוצת הדינקה. הם סבורים שהקמת משפחה היא הדרך הטובה ביותר להגשים את עצמם. בעבר פוליגמיה הייתה דרך חיים נפוצה אצל בני הדינקה, במיוחד בקרב אלו שהשתייכו למשפחות ממעמד גבוה. גברים ממעמד גבוה יכלו להינשא ל-50 עד 100 נשים, שהתחלקו בנטל של תחזוקת הבית והמשפחה. כיום, הפוליגמיה אינה נפוצה, ונהוג שהגברים מחזרים אחרי הנשים, למשל באמצעות כתיבת שירים לכלה המיועדת ולמשפחתה. הגברים אף נעזרים בקרוביהם בתהליך החיזור. כל הנישואין נעשים בהסכמת שני בני הזוג, אף אישה לא מחויבת להינשא אם היא אינה מעוניינת <ref name=":8" />. כאשר גבר מגיע לשלב בו משפחתו מחליטה כי הוא בשל להינשא, הם מתכנסים יחד ומחליטים מתוך הנשים שאחריהן הוא חיזר, במי הוא הכי מעוניין. לאחר שהגיעו להסכמה על זהותה של הכלה המיועדת, משפחת הגבר מבקרת בבית משפחת הכלה. בעת הביקור, בני משפחתו מודיעים על רצונם לחתן את הזוג, ודנים בנוגע לנדוניה הכוללת בעיקר בקר. הכמות הממוצעת שגבר משלם למשפחתה של אישה היא 50 פרות, כאשר במקרים בהם האישה מגיעה ממשפחה מבוססת ובעלת כוח, התשלום יכול להגיע למעל 100 פרות <ref name=":0" />.

טקס הנישואין כולל שלושה שלבים. בשלב הראשון ישנה סעודה מפוארת ולאחר מכן הקרבת קורבן. בשלב השני מתרחש טקס פורמאליפורמלי, בו מתבצע התשלום עבור האישה בפומבי, כאשר החתן מעביר את הבקר לאב הכלה. בשלב האחרון של טקס הנישואין האישה הופכת להיות רכושו של בעלה <ref name=":6" />.

=== '''טקס המעבר מילדות לבגרות''' ===

=== '''טקס הלוויה של המנהיג הרוחני''' ===

=== '''ריקודים ומוזיקה''' ===

בקבוצה יש ריקודים ושירים מסורתיים לכל אירוע, כגון: לוויות, חתונות, טקסי ריפוי, קרבות היאבקות. הכלי המוזיקלי הבולט ביותר בשיריהם המסורתיים הוא התוף <ref name=":1" />.

=== '''אמנות''' ===

בעוד שהגברים מגלפים חכות דיג וחניתות, הנשים טוות סלים וכן מכינות מחצלות לשינה, אשר עשויות מ[[:en:Papyrus|צמח הפפירוס]]. כמו כן, הנשים יוצרות סירי חרס עבור נשיאת מים ובישול. בנוסף על כך, בני הקבוצה עוסקים גם בעיצוב תכשיטי חרוזים וכן ביצירת פריטים דקורטיביים העשויים מעצמות, ניבים וקרניים של פגרים. עורן של החיות המתות גם כן משמש את בני הדינקה ליצירת חגורות, עורות לתופים, חבלים ובגדים <ref name=":4" />.

=== '''חשיבותה של הפרה''' ===

לפרה תפקיד חשוב בתרבות הדינקה. בני הקבוצה מתחילים כל בוקר בחליבת הפרות. עושרו של כל חבר בקהילה נמדד במונחים של כמות הבקר שיש ברשותו. מתוך כבוד לבעלי החיים, בני הקבוצה אינם הורגים אותם במכוון על מנת שישמשו כמזון. עם זאת, הם כן אוכלים חיות במידה ואלו הוקרבו או מתו בצורה טבעית. לקבוצה מספר מנהגים נוספים העוסקים בפרה: הם נוהגים לשרוף את צואת הפרות לכדי אפר, ולמרוח אותו על גופם על מנת שיגן עליהם מפני חרקים. הם נוהגים להשתמש בשתן הפרה בכדיכדי להלבין את שיערם. במסגרת תהליך הנישואין, אב הכלה מקבל מהבעל המיועד נדוניה בצורת בקר<ref name=":0" />.

=== '''ביגוד''' ===

=== '''רפואה''' ===

=== '''אנשי דינקה מוכרים''' ===