יוסף זלצמן – הבדלי גרסאות

'''יוסף זלצמן''' ([[1 ביוני]] [[1890]]{{כ}} - [[24 בנובמבר]] [[1913]]; [[כ"ד בחשוון]] [[תרע"ד]]) היה מ[[חלוציות|חלוצי]] [[העלייה השנייה]]. הוא השתייך לקבוצת המתיישבים ב[[חאן כפר אוריה]], נמנה עם 16 החלוצים שהקימו את [[קבוצת כנרת]] והיה ההרוג הראשון שלה. זלצמן נרצח מ[[מארב]] של ארבעה ערבים, בחודש הראשון להקמת נקודת ההתיישבות של הקבוצה, ונקבר בקבר בודד במקוםבאתר בו נרצח. [[גרשון גרא]] כתב בספרו "חצר כנרת ואנשיה": {{ציטוטון|עם הרצחו של הפועל יוסף זלצמן אבד לניצני [[תנועת העבודה]] אחד מבכיריה מיוזמי [[לגיון העבודה]]}}.{{הערה|שם=גרא|גרשון גרא, '''חצר כנרת ואנשיה''', עמ' 175}} ו[[בנציון ישראלי]] הוסיף {{ציטוטון|בדמו חיזק את בריתנו עם האדמה.}}{{הערה|'''כנרת''', '''אלבום לציון יובלה של הקבוצה''' עעמ' 24}}

זלצמן נולד ב[[וורשה]] ב[[פולין]], בן למשפחה [[חסיד]]ית. בגיל 14 עבד כעוזר בחנות בדים גדולה ברחוב גנשה, שהיה אז מרכז מרכז המסחר היהודי בבדים. הוא לא אהב את עבודתו ואת חיי המסחר, והאמין בפרודוקטיביזציה של היהודיםהעם ואתהיהודי. עבודתו,הוא וחיפשחיפש דרך לבצע שינוי בחייו. בשנת 1904 פגש את [[יצחק טבנקין]]. הם היו מאורגניםחברים בקבוצה שנקראה "פרחי ציון". באותה עת סבלו ישובי היהודים בפולין מפרעותמ[[פוגרום|פרעות]] והקבוצה, בה היה זלצמן פעיל מאד, ארגנה הגנה עצמית. ב-[[1905]] בעקבות פרוץ משבר בתנועה הציונית בעקבות [[תוכנית אוגנדה]] הם עזבו את הקבוצה וייסדו את מפלגת [[פועלי ציון]] בפוליןחמושה. הקבוצה שמה דגש על הגשמה עצמית, [[עבודה עברית]] ו[[עלייה לארץ ישראל]].{{הערה|יצחק טבנקין, "יוסף זלצמן חמישים שנה להירצחו", עמ' 18-17}} בעת [[מהפכת 1905]] ברוסיה פרצו שביתות של פועלים ברחבי פולין. זלצמן היה פעיל מאד בארגון והקמת מטבחים זולים לקיום השובתים. את המזון השיגו על ידי החרמת מצרכים שנלקחו ממחסני סוחרים ומחסני ממשלה. במסגרת פעילותו להרחבת התנועה היה נוסע לעיירות שונות ומרוחקות. לפעמים נאסר בעיירות על פעילותו והצליח להשתחרר.{{הערה|יצחק יהלום שעוני, חבר ילדות של זלצמן מוורשה תושב מטולה, "יוסף זלצמן", עמ' 37-36}}

לאחר עלייתו עבד בתחילה כפועל ב[[פתח תקווה]]. ולאחר מכן הצטרף ל[[לגיון העבודה]] שהוקם על ידי קבוצת חברי [[השומר]] בשנת [[1909]] ופעל עד שנת [[1911]]. הוא עבד ב[[יער חדרה]], שם עסק בחטיבת עצים ב[[יער חדרה]]. הוא נודע ביכולת העבודה שלו בגרזן והיה הרוח החיה בקבוצה.
זלצמן הושפע מהרעיונות של קבוצת העבודה, שכללו שיתוף של קופת כספים, ארגון עבודה ושמירה.

בשנת 1910{{הערה|על פי עדותה של רחל ינאית בן צבי, שציינה שפגשה בו בחווה בסוף 1910, בספר '''יוסף זלצמן''', עמ' 48}} עבד ב[[חוות כנרת]], בה פגש את [[ברל כצנלסון]], אותו העריץ. הוא היה אחד מפועלי החווה בעת שביתת הפועלים שהתקיימה בפברואר 1911 כנגד ברמן מנהל החווה, אותה ארגן כצנלסון. באותה שנה חזר לוורשה כדי להתגייס לצבא הרוסי, וזאת כדי שהוריו לא ישלמו קנס בגלל היעדרותו מהשירות. הוא תכנן לערוק מהצבא, אבל באימונים נקטעה אחת מאצבעותיו וכך יכול היה להשתחרר מחובתו הצבאית ולחזור לארץ ישראל. הוא עבד ב[[חוות מגדל]] ו[[חוות סג'רה|סג'רה]]. זלצמן לא אהד את ארגון השומר, ובסג'רה התחבר ל[[בן-ציון ישראלי]] וקבוצתו, שהייתה קרובה למפלגת [[הפועל הצעיר]]. יחד איתו עבר בתחילת 1913 ל[[כפר אוריה]]. הוא היה אחד מ-16 בני החבורה שהתיישבה במקום. ב-[[2 בנובמבר]] [[1913]] עזבה הקבוצה את כפר אוריה וחזרה לחוות כנרת. היא הוזמנה לשם על ידי [[ארתור רופין]] כדי למנוע את סגירתה, לאחר עזיבתה של קבוצת [[האיכר הצעיר]], עולים מארצות הברית שישבה במקום. בחוות כנרת הם הקימו את [[קבוצת כנרת]] וזלצמן נמנה עם הגרעין המייסד של הקבוצה שכלל 16 חברים.

ביום 24 בנובמבר יצא זלצמן לעבוד ב"שדה הגדול" ליד [[ביתניה תחתית]]. בשעות הערב, בדרכו חזרה מיום עבודתו בשדה יחד עם חברו יהושע אדלר לחוות כנרת, נורה ממארב ונפצע בבטנו. זלצמן ירה בהם מספר יריות ברובה הבראונינג שהיה אתו. הוא הועבר לחווה להמשך טיפול. הוא היה כל הזמן בהכרה ואמר לחובש שטיפל בו: "אם הטיפול שלך בי הוא בשביל ההצלה - טוב, ואם סתם ככה, עזוב".{{הערה|יעקב חפץ, '''יוסף זלצמן''', עמ' 61}} הרופא הסקוטי [[דייוויד ואט טוראנס]] הוזעק מטבריה לטפל בו, אבל לא ניתן היה להצילו. לאחר 3שלוש שעות מת מפצעיו. למחרת נקבר במקום בו נרצח. בהלווייתו השתתפו רבים, ביניהם [[אליהו גולומב]], [[א. ד. גורדון]] ו[[יהושע ברזילי]] שספד לו. יחד עם רצח זלצמן נשדדו שתי פרדות. המרדף אחר הרוצחים נמשך זמן רב והחיפוש הגיע עד העיר [[סלט (עיר)|סלט]] ב[[ירדן]]. הרוצחים זוהו בעזרת זיהוי הפרדות הגנובות שהוחזרו, אבל השלטונות המקומיים לא רצו להתערב ולא אסרו את הרוצחים.{{הערה|בן ציון ישראלי, מתוך "לדברי ימינו", '''ספר יוסף זלצמן''', עמ' 13}}

[[קובץ:ציור של רחל גינזבורסקי - קבר יוסף זלצמן משנת 1935.jpg|250px|ממוזער|שמאל|ציורה של רחל גיננזבורסקי ציירת חברת קבוצת כנרת משנת 1935 המתאר את השדרה המובילה לקברו של זלצמן הנמצא ליד עץ הקזוארינה. ציור(טכניקה: שלצבעי צבע ומים משנתמים, 1935.), ברקע משמאל המבנה של [[ביתניה תחתית]]]]

[[קובץ:Grave of Yosef Salzman old picture (3).jpg|180px|ממוזער|שמאל|צילום של הקבר. מועד לא ידוע. {{הערה|ייתכן וצולם בעת התקנת לוח השיש השחור על הקבר כיובל שנים לאחר הירצחו בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20.}}]]

בפואמה מתוארת עבודתו של זלצמן בגרזן במילים: {{ציטוטון|כלאחר היד ישמיטהו באלכסון על גופת האילן והותזו ענפיו. בלוריתו כמרקדת בלהט על מצחו הרטוב מזיעה, מבעד לכותנתו הקרועה הלבין עור חזהו העדין ועורקים נפוחים דהרו על אודם צווארו השזוף..}}.{{הערה|דוד שמעוני, '''ביער בחדרה''':, הוצאת הפועל הצעיר, דפוס הפועל הצעיר, תרצ"ח, עמ' 11-10}}

קובץ:חבר יוסף זאלצמאן 2.jpg|ציורו של זלצמן כפי שהופיע בספר [[יזכור (ספר, 1916)|יזכור]] משנת 1916, הצייר הואצייר מיטשל לוב (Mitchell Loeb) שנפטר(נפטר בשנת 1968)

* '''יוסף זלצמן''', מאיר מלמד (ליקט והביא לביה"ד), [[דוד זכאי|ד' זכאי]] (עורך), בהוצאת [[המרכז החקלאי]] וקבוצת כנרת, [[תשכ"ד]]. 75 עמודים.

* [[ברכה חבס]], '''החצר והגבעה''', ''סיפורה של קבוצת כנרת'', [[הוצאת עם עובד]], 1968. עעמ' 57 - 62.