יהדות רפורמית – הבדלי גרסאות

בוועידת איחוד הקהילות הרפורמיות שנערכה ב-[[1937]] ("ועידת קולומבוס") אימצה התנועה הרפורמית מצע חדש ("מצע קולומבוס") שחולל מפנה של ממש ביחסה של התנועה לציונות. המצע הכיר במרכזיותה של [[ארץ ישראל]] עבור השליחות הרוחנית היהודית, וקבע כי ישנה חובה לסייע בבניין ארץ ישראל. בגרמניה הטיף [[לאו בק]] לגישה דומה. [[השואה]] והקמת [[מדינת ישראל]] תרמו עוד למגמה זו. רבנים אנטי-ציונים הקימו את "המועצה האמריקנית ליהדות", אך לאחר [[מלחמת ששת הימים]] סחפה התמיכה בישראל את דעת הקהל. העקבי מבין מתנגדי המדינה, הרב [[אלמר ברגר]], נאלץ לפרוש אף מהמועצה והוסיף להביע עמדות אנטי-ציוניות חריפות עד מותו. מאידך, היה הרב הרפורמי [[אמיל פאקנהיים]], לרב הרפורמי היחיד שהתנגד עקרונית ל[[מסירת שטחים]]. בשנת [[1972]] הצטרפו הרפורמים לקונגרס היהודי העולמי ובשנת [[1975]] להסתדרות הציונית העולמית. במסגרת התקרבותה לאתוסל[[אתוס]] הציוני, הקימה התנועה הרפורמית שני קיבוצים בערבה, [[לוטן]] ו[[יהל]], ויישוב קהילתי בגליל, [[הר חלוץ]].