ויקיפדיה

מלחמת האזרחים השנייה בחוף השנהב – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
העריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
יצירת דף עם התוכן "מלחמת האזרחים השנייה '''מלחמת האזרחים השנייה בחוף השנהב''' פרצה בחודש מרץ 2011 בעקבות הסלמת..."
 
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
'''מלחמת האזרחים השנייה''' בחוף השנהב פרצה בחודש מרץ 2011 בעקבות הסלמת המשבר הפוליטי במדינה. הצדדים הנצים היו כוחות הנאמנים ללורן גבאגבו, נשיא המדינה משנת 2000, ותומכי אלאסן ואטארה. המשבר הפוליטי במדינה יצר מצב של שני נשיאים: ואטארה הוכר כנשיא על ידי הקהילה הבינלאומית אך גבאגבו הוא זה שעמד בראש המדינה.
מלחמת האזרחים השנייה
 
במלחמת האזרחים נהרגו כ-3,000 אנשים. במהלך המלחמה ארגונים בינלאומיים דיווחו על הפרות זכויות אדם בהיקפים נרחבים, בפרט בעיר דואקואה (Duékoué). כוחות האו"ם וצבא צרפת נקטו בפעולה צבאית, תוך הגנת אזרחיהם. לורן גבאגבו, הנשיא המודח, נעצר ומואשם בפשעי מלחמה. משפטו, שמתנהל בבית הדין בהאג לפשעי מלחמה, נפתח ב-28 בינואר 2016.[1]
'''מלחמת האזרחים השנייה בחוף השנהב''' פרצה בחודש מרץ 2011 בעקבות הסלמת [[המשבר הפוליטי בחוף השנהב 2010-2011|המשבר הפוליטי]] במדינה. הצדדים הנצים היו כוחות הנאמנים ל[[לורן גבאגבו]], נשיא המדינה משנת 2000, ותומכי [[אלאסן ואטארה]], שהוכר כנשיא על ידי הקהילה הבינלאומית. במלחמת האזרחים היו כ-3,000 נפגעים.
 
במהלך המלחמה ארגונים בינלאומיים דיווחו על הפרות [[זכויות אדם]] בהיקפים נרחבים, בפרט בעיר דואקה (Duékoué). כוחות [[האו"ם]] ו[[צבא צרפת]] נקטו בפעולה צבאית, תוך הגנת אזרחיהם. צבא צרפת עצר את גבאגבו.
 
==רקע==
 
===מלחמת האזרחים הראשונה===
חוף השנהב חוותה את מלחמת האזרחים הראשונה בשנים 2002-2004. הצדדים הנצים היו כוחותיו של הנשיא לורן גבאגבו (Laurent Gbagbo) וכוחות המורדים ה-FN (הכוחות החדשים; New Forces) שייצגו את המוסלמים מצפון המדינה. המורדים חשו מופלים לרעה ומודרים מהסביבה הפוליטית והאזרחית על ידי קבוצת הרוב הנוצרית מהדרום, שהונהגו על ידי אלאסן ואטארה (Alassane Ouattara). עיקר המשבר במלחמה הראשונה התנהל סביב סוגיית האזרחות בחוף השנהב וההתעקשות של גבאגבו להישאר בשלטון.[1] בשנת 2002 צרפת שלחה כוחות לחוף השנהב כמתווכי שלום בין המורדים לכוחות גבאגבו. בפברואר 2004 האו"ם הקים את ה-UNOCI (כוחות האו"ם לפעילות בחוף השנהב ;United Nations Operation in Côte d'Ivoire) כגוף שנועד להסדיר ולקיים את הסכמי השלום שנחתמו בין המורדים לבין גבאגבו ואנשיו. רוב הלחימה התקיימה עד שנת 2004 בעקבות הסכמי קלבר-מרקוסיס ((Kléber Marcoussis כאשר הצפון היה בשליטת המורדים ואילו הדרום בחזקת הממשלה. NOTEREF _Ref509863170 \f \h \* MERGEFORMAT 1
{{ערך מורחב|מלחמת האזרחים הראשונה בחוף השנהב}}
חוף השנהב חוותה את מלחמת האזרחים הראשונה בשנים 2002-2004. הצדדים הנצים היו כוחותיו של הנשיא לורן גבאגבו (Laurent Gbagbo) וכוחות המורדים ה-FN (הכוחות החדשים; New Forces) שייצגו את המוסלמים מצפון המדינה. המורדים חשו מופלים לרעה ומודרים מהסביבה הפוליטית והאזרחית על ידי קבוצת הרוב הנוצרית מהדרום, שהונהגו על ידי אלאסן ואטארה (Alassane Ouattara). עיקר המשבר במלחמה הראשונה התנהל סביב סוגיית האזרחות בחוף השנהב וההתעקשות של גבאגבו להישאר בשלטון.[2] בשנת 2002 צרפת שלחה כוחות לחוף השנהב כמתווכי שלום בין המורדים לכוחות גבאגבו. בפברואר 2004 האו"ם הקים את ה-UNOCI (כוחות האו"ם לפעילות בחוף השנהב ;United Nations Operation in Côte d'Ivoire) כגוף שנועד להסדיר ולקיים את הסכמי השלום שנחתמו בין המורדים לבין גבאגבו ואנשיו. רוב הלחימה התקיימה עד שנת 2004 בעקבות הסכמי קלבר-מרקוסיס ((Kléber Marcoussis כאשר הצפון היה בשליטת המורדים ואילו הדרום בחזקת הממשלה. NOTEREF _Ref509863170 \f \h \* MERGEFORMAT 1
 
בבחירות שתוכננו לאוקטובר 2005 ואטארה התמודד מול גבאגבו על הנשיאות.[3] התקרבות תאריך הבחירות ואי-הסכמת המורדים להתפרק מנשקם לאחר המלחמה הראשונה הוביל להחלטת האו"ם להעמיד את גבאגבו לנשיאות לשנה נוספת, בסופה יתקיימו בחירות. כישלון בעמידה בזמנים להסכם הראשון גרר הסכמי שלום נוספים. ב-2007 נחתם הסכם ואגדוגו שכלל דרישה להסרת החוק המונע מאזרחים חסרי גיניאלוגיה של חוף השנהב להתמודד לנשיאות; כלומר, דרישה לשינוי חוק האזרחות.[4] ההסכמים החדשים קראו לבחירות ב-2008[5] אך הבחירות נדחו שוב ל-2010. **להסביר קצת יותר**
 
===המשבר הפוליטי – משבר שני הנשיאים===
 
{{ערך מורחב|המשבר הפוליטי בחוף השנהב 2010–2011}}
תוצאות הסיבוב הראשון בבחירות שנערך ב-31 לאוקטובר 2010 העלו כי יש צורך בסיבוב שני בין שני המועמדים הבולטים, גבאגבו וואטארה. הסיבוב השני נקבע ל-28 בנובמבר. ב-2 לדצמבר, נשיא ה-IEC (הוועדה החוקתית של חוף השנהב; Independent Electoral Commission), יוסוף באקאיוקו (Bakayoko Youssouf), הכריז על ואטארה כעל המנצח ברוב של 54.1% לעומת 45.9% לגבאגבו. גבאגבו טען כי ל-IEC אין סמכות להצהיר על התוצאות והגדיר אותם כבטלות וחסרות משמעות. NOTEREF _Ref509863482 \f \h \* MERGEFORMAT 3 יום למחרת הוצהר על ביטול ההצבעות בתשעה מחוזות בצפון בשל חשד לסילוף הצבעות, ובכך גבאגבו הוכרז כמנצח בבחירות עם רוב של 51.5%.
 
בימים לאחר מכן, מדינות כצרפת, ארה"ב, וארגונים כמו האיחוד האפריקאי (AU – African Union) והקהילה הכלכלית של מערב אפריקה (ECOWAS) הכירו באופן רשמי בוואטארה כנשיא הלגיטימי של חוף השנהב, וקראו לגבאגבו לפנות את כסאו באופן מידי. בתגובה, גבאגבו דרש את יציאתם המידית מחוף השנהב של כל הכוחות הזרים לרבות UNOCI, בשל העדפתם לכוחות המורדים. האו"ם הצהיר על חוסר הלגיטימיות בהצהרותיו של גבאגבו וטען כי זה מכוחה של וועדת הביטחון בלבד להחליט על הוצאתו או הארכת שהותו של ארגון UNOCI. יתרה מכך, האו"ם הכיר ועודד פעולות שנעשו בידי האיחוד האפריקאי ו-ECOWAS כגון סנקציות והשעיה של חוף השנהב מארגונם. ההסלמה בחוף השנהב אילצה את ואטארה לברוח למלון באביג'אן, שם שהה לאורך רוב מלחמת האזרחים. כוח ה-UNOCI איבטח את המלון באמצעות טנקים וכ-800 חיילים והגן על האזור מפעולות של תומכי גבאגבו.
 
==לחימה==
הלחימה בין נאמניו של גבאגבו לתומכי ואטארה הייתה התקיימה תחילה באופן ספורדי. הלחימה הסלימה בתחילת מרץ 2011 לאחר תקיפות על אזרחים: ב-3 למרץ תומכי ואטרה הותקפו בנשק כבד בידי כוחות הביטחון. NOTEREF _Ref509863482 \f \h \* MERGEFORMAT 3 כתגובה, ב-7 למרץ, קבוצת "המפקדים הבלתי-נראים" (Invisible Commandos) – ארגון חמוש התומך בוואטארה – תקף את הקבוצה האתנית אברי (Ebrie) תומכי גבאגבו. במקרה אחר, ב-17 למרץ, הותקף שוק של תומכי ואטארה הנמצא בפרברי אביג'אן וכ-30 אנשים נהרגו.[6] נציג האו"ם בחוף השנהב דיווח לוועדת הביטחון של האו"ם בסוף מרץ כי כ-100,000 פליטים ברחו לליבריה ועד כמיליון אנשים היו נפקדים בתוך המדינה. NOTEREF _Ref509863482 \f \h \* MERGEFORMAT 3 בחודש פברואר ה-UNOCI תיגבר את כוחותיו בשטח לכ-11,000 חיילים.
 
ה-FN ותנועות מורדים נוספות התמזגו לכוחות הרפובליקניים של חוף השנהב (RFCI - Republican Forces of Cote d’Ivoire). ב-28 למרץ ואטארה הכריז כי כל פתרונות השלום מוצו. הכוחות הרפובליקניים של חוף השנהב פצחו במתקפה כללית ועד ה-31 במרץ השתלטו על מרבית שטחה של חוף השנהב, כולל הערים יאמוסוקרו (Yamoussoukro)[7], דלואה (Daloa) ודואקואה (Duekoue) ולטענת הכוחות גם על בונדוקו (Bondoukou) במזרח, תוך התגברות על כוחות הצבא. הכוחות הרפובליקניים נכנסו לאביג'אן, שם התבצרו כוחותיו הנאמנים של הנשיא גבאגבו.[8] לאחר השתלטות מספר ערים נוספות, הכריז אחד מנציגיו של ואטארה ב-31 למרץ על סגירת הגבולות הימיים ואוויריים של חוף השנהב לקראת ההשתלטות על העיר אביג'אן.[9] החל מה-31 במרץ התרכזו הקרבות באביג'אן בעיקר סביב הארמון הנשיאותי ובאזור בניין הטלוויזיה הממשלתית.
 
ב-30 למרץ אימצה ועדת הביטחון של האו"ם בפה אחד את החלטה 1975 אשר "מבקשת מכל מפלגות חוף השנהב ושאר הערבים לעניין לכבד את רצון העם ובחירתו של אלאסן ואטארה כנשיא חוף השנהב כפי שמוכר בידי ECOWAS, האיחוד האפריקאי ושאר הקהילה הבינלאומית". NOTEREF _Ref509863482 \f \h \* MERGEFORMAT 3 בנוסף, אותה החלטה מציינת כי ה-UNOCI רשאית להשתמש בכל האמצעים הדרושים כדי למלא את חובותיה האזרחיות להגנת המנדט. עם זאת, על אף ההחלטה בפה אחד, היו קריאות לוודא כי כוח ה-UNOCI יתפקד כגוף ניטרלי. ההודים טענו באו"ם כי אי אפשר להפוך את UNOCI כאמצעי שליטה.
 
במקביל לקרבות באביג'אן, השתלטו כוחות האו"ם וצבא צרפת על נמל התעופה לאחר שננטש על ידי כוחות הממשלה. תגבורת של כוחות צרפתיים נוספים נחתה בנמל, במקביל לפינויים של אזרחים זרים מהעיר לשדה התעופה ומשם אל מחוץ למדינה.[10] ב-2 באפריל התנהלו קרבות כבדים סביב הבסיס הצבאי אגבאן (Agban) והארמון הנשיאותי, ובניין הטלוויזיה חזר לפעול לאחר ששידוריו הופסקו בשל הקרבות בסביבתו. מזכ"ל האו"ם באן קי-מון קרא לגבאגבו להתפטר ולמסור את השלטון לנשיא הנבחר ואטארה.[11]
 
ב-4 באפריל החלו עובדי סיוע של האו"ם להתפנות מאביג'אן ומאות חיילים צרפתיים נוספים נחתו בשדה התעופה. מסוקים המשתייכים לאו"ם ולצבא צרפת החלו לירות לעבר עמדות של אנשי גבאגבו, ומזכיר האו"ם ודובר של צבא צרפת ציינו כי מדובר בתקיפות על מנת להגן על מתקני האו"ם ועל אזרחים.[12] שגרירות ישראל באביג'אן פונתה גם כן, בסיוע האו"ם.[13]
 
ב-5 באפריל הודיעו אנשיו של ואטארה על כיבוש הארמון הנשיאותי ומפקד צבא חוף השנהב ביקש הפסקת אש. מפקדים מהצבא ערקו לצד המורדים וגבאגבו החל במשא ומתן על כניעה. עם זאת, לאחר כישלון המשא ומתן, נעו כוחות המורדים לעבר ביתו של גבאגבו ב-6 באפריל והטילו עליו מצור. ב-11 באפריל הסתערו כוחותיו של ואטארה על משכנו של גבאגבו בסיוע צרפתי, ועצרו אותו.
 
==הרג אזרחים==
 
במספר ערים, בעיקר במערב המדינה, אזרחים הותקפו והתבצע הרג מכוון. בנוסף, תופעת העקורים והפליטים גברה.
 
בדואקואה, עיר שהמורדים החזיקו בה, נערך טבח ומעל ל-1,000 איש נהרגו.[14] המקרה נחקר בידי האו"ם ונמצא שכוחות שני הצדדים היו מעורבים בהרג.[15] ארגוני סיוע (כ-Caritas) והוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) דיווחו על מאות הרוגים ועל האכזריות הרבה של ההרג, כולל דיווחים על מציאת גופות ועל שריפת אנשים בחיים.[16] עשרות גופות נמצאו גם בערים סמוכות- בלולקין (Blolequin) וגיגלו (Guiglo), הנמצאות במערב המדינה, סמוך לגבול עם ליבריה. NOTEREF _Ref510129782 \f \h \* MERGEFORMAT 14 מקרי הרג רבים נוספים היו במדינה, ורבבות אנשים ברחו מהאזור. NOTEREF _Ref510129493 \f \h \* MERGEFORMAT 10
 
מעבר למשבר הפוליטי וסוגיית הנשיאות, ניתן לראות במחלוקות על שדות הקקאו כאחד הגורמים להרג.[17] סכסוכים בין בני הגורה (Guere), בעלי האדמות לאורך דורות, לבין המהגרים שעיבדו בפועל את השדות גרמו למספר מקרי הרג. רוב בני הגורה היו תומכי גבאגבו, בעוד שהמהגרים שהתמקמו באזור תמכו בוואטארה.[18] **לפרט**
 
כאמור, מעל 100,000 איש ברחו למדינות שונות, ובפרט לליבריה, השכנה ממערב וגאנה, ממזרח.[19] באזורים מסוימים בליבריה, מספר הפליטים היה רב יותר מאשר תושבי המדינה. נשיאת ליבריה, אלן ג'ונסון-סירליף, טענה שהדבר מהווה איום ליציבותה של ליבריה וליציבות המדינות השכנות. האו"ם הקים מחנות פליטים בליבריה. NOTEREF _Ref510130509 \f \h \* MERGEFORMAT 17
 
בנוסף לבעיית הפליטים מחוף השנהב למדינות הסמוכות, היו עשרות אלפי עקורים במחנות בחוף השנהב עצמה, בעיקר בחלקה המערבי. בדואקואה, למשל, היו כ-28,000 איש בלילה.[20] מחנה זה הוצת ביולי 2012.[21]
 
==מעצר ומשפט גבאגבו==
 
ב-11 באפריל, לאחר מספר ימי מצור ולחימה, כוחות הנאמנים לוואטארה הסתערו על מעונו של גבאגבו באביג'אן ועצרו אותו. למרות שהמעצר עצמו התבצע בידי חייליו של ואטארה, הוא התאפשר בעיקר בזכות סיוע מצד הכוחות הצרפתיים שהשתמשו במסוקים, משוריינים, כלי נשק ואף פיצוץ קיר במנהרה תת קרקעית שמובילה למשכנו של גבאגבו. במהלך המעצר נתפסו גבאגבו, אשתו סימון, וכ-50 מאנשיו ששהו במקום. הם נלקחו למלון ששימש כמטה של ואטארה, ושם הושמו תחת פיקוח של חיילי האו"ם.[22],[23].
 
באוקטובר 2011 פתח בית הדין הבינלאומי בהאג פתח בחקירה אודות מעשי אלימות שבוצעו במהלך הסכסוך. מאוחר יותר הוציא בית הדין צו מעצר נגד גבאגבו, שמאשים אותו באחריות לסדרה של פשעים נגד האנושות שלכאורה ביצע בין דצמבר 2010 לאפריל 2011. בין הפשעים בהם הואשם גבאגבו: רצח חפים מפשע, רדיפה, מעשי אונס וסוגים נוספים של אלימות מינית. הוא נלקח במטוס לבית הדין הבינלאומי בהאג ב-29 בנובמבר 2011.[24]
 
משפטו של לורן גבאגבו בבית הדין הבינלאומי בהאג נפתח ב-28 בינואר 2016, לאחר מספר ערעורים וניסיונות לדחייה או ביטול של המשפט. כבר בתחילת התהליך הכחיש גבאגבו את כל המיוחס לו. כדי לסכל ניסיונות בריחה של גבאגבו, הורה בית הדין כי הוא יישאר במעצר לכל אורך המשפט.[25] נכון לחודש מרץ 2018, משפטו של גבאגבו עדיין מתנהל.[26]
 
==לקריאה נוספת==
 
* דו"ח של ה-UNHCR בנושא הפליטים (אנגלית)
 
* Bah, A. B. “Democracy and Civil War: Citizenship and Peacemaking in Cote DIvoire.” African Affairs, 109(437), 2010, pp. 597–615.
 
[1] Harding, Andrew. “Ivory Coast: Gbagbo Held after Assault on Residence.” BBC News, BBC, 11 Apr. 2011, www.bbc.com/news/world-africa-13039825.
 
[2] Bah, A. B. “Democracy and Civil War: Citizenship and Peacemaking in Cote DIvoire.” African Affairs, 109(437), 2010, pp. 597–615., doi:10.1093/afraf/adq046.
 
[3] Chirot, Daniel. “The Debacle in Cote DIvoire.” Journal of Democracy, 17(2), 2006, pp. 63–77., doi:10.1353/jod.2006.0024.
 
[4] Butler, Sean. “Separating Protection from Politics: The UN Security Council, the 2011 Ivorian Political Crisis and the Legality of Regime Change.” Journal of Conflict and Security Law, 20(2), 2015, pp. 251–276., doi:10.1093/jcsl/krv001.
בבחירות שתוכננו לאוקטובר 2005 הותר לוואטארה להתמודד מול גבאגבו.[2] התקרבות תאריך הבחירות ואי הסכמת המורדים להתפרק מנשקם לאחר המלחמה הראשונה הוביל להחלטת האו"ם להעמיד את גבאגבו לנשיאות לשנה נוספת בה יתוכננו בחירות והקמת ממשלת קואליציה בסופה. כישלון בעמידה בזמנים להסכם הראשון גררו הסכמי שלום נוספים. ב-2007 נחתם הסכם ואגדוגו שכלל דרישה להסרת החוק המונע מאזרחים חסרי גיניאלוגיה של חוף השנהב להתמודד לנשיאות; כלומר, דרישה לשינוי חוק האזרחות.[3] ההסכמים החדשים קראו לבחירות ב-2008 אך הבחירות נדחו שוב ל-2010.
 
[5] רויטרס. "הקיבנט בחוף השנהב אישר קיום בחירות בנובמבר." Ynet, 15 אפריל 2008, https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3531868,00.html.
תוצאות הסיבוב הראשון בבחירות שנערך ב-31 לאוקטובר 2010 העלו כי יש צורך בסיבוב שני בין שני המועמדים הבולטים, גבאגבו וואטארה. הסיבוב השני נקבע ל-28 בנובמבר. ב-2 לדצמבר, נשיא ה-IEC (הוועדה החוקתית של חוף השנהב; Independent Electoral Commission), יוסוף באקאיוקו (Bakayoko Youssouf), הכריז על ואטארה כעל המנצח ברוב של 54.1% לעומת 45.9% לגבאגבו. עם זאת, נטען כי ל-IEC אין סמכות להצהיר על התוצאות והגדיר אותם כבטלים וחסרי משמעות. NOTEREF _Ref509863482 \f \h \* MERGEFORMAT 3 יום למחרת הוצהר על ביטול ההצבעות בתשעה מחוזות בצפון בשל חשד לסילוף הצבעות ובכך גבאגבו הוכרז כמנצח בבחירות עם רוב של 51.5%.
 
[6] BBC. “Ivory Coast Shelling in Abidjan 'a War Crime' - UN.” BBC News, 18 Mar. 2011, www.bbc.com/news/world-africa-12787015.
בימים לאחר מכן, מדינות כצרפת, ארה"ב, וארגונים כאיחוד האפריקאי (AU – African Union) והקהילה הכלכלית של מערב אפריקה (ECOWAS) הכירו באופן רשמי בוואטארה כנשיא הלגיטימי של חוף השנהב וקראו לגבאגבו לפנות את כסאו באופן מידי. בתגובה, גבאגבו דרש את יציאתם המידית מחוף השנהב של כל הכוחות הזרים לרבות UNOCI בשל העדפתן לכוחות המורדים. האו"ם בתגובה הצהיר על חוסר הלגיטימיות בהצהרותיו של גבאגבו וטען כי זה מכוחה של וועדת הביטחון בלבד להחליט על הוצאתו או הארכת שהותו של ארגון UNOCI. יתרה מכך, האו"ם הכיר ועודד פעולות שנעשו בידי האיחוד האפריקאי ו-ECOWAS כגון סנקציות והשעיה של חוף השנהב מארגונם. ההסלמה בחוף השנהב אילצה את ואטרה לברוח למלון באביג'ן, שם שהה לאורך רוב מלחמת האזרחים. כוח ה-UNOCI איבטח את המלון באמצעות טנקים וכ-800 חיילים והגן על האזור מפעולות של פעילי פרו-גבאגבו.
 
[7] יאמוסוקרו היא הבירה הפוליטית, מרוחקת כ-240 ק"מ מאביג'אן
לחימה
 
[8] James, John. “Ivory Coast: Ouattara Fighters 'Capture Yamoussoukro'.” BBC News, 31 Mar. 2011, www.bbc.com/news/world-africa-12908004.
הלחימה בין נאמניו של גבאגבו לתומכי ואטארה הייתה שכיחה והתקיימה תחילה באופן ספורדי. בחודש פברואר ה-UNOCI תיגבר את כוחותיו בשטח לכ-11,000 חיילים. הלחימה הסלימה בתחילת מרץ 2011 לאחר תקיפות על אזרחים: ב-3 למרץ תומכי ואטרה הותקפו בנשק כבד בידי כוחות הביטחון. NOTEREF _Ref509863482 \f \h \* MERGEFORMAT 3 כתגובה, ב-7 למרץ, קבוצת "המפקדים הבלתי-נראים" (Invisible Commandos) – ארגון חמוש התומך בוואטארה – תקף את הקבוצה האתנית אברי (Ebrie) תומכי גבאגבו. במקרה אחר, ב-17 למרץ, הותקף שוק של תומכי ואטארה הנמצא בפרברי אביג'ן וכ-30 אנשים נהרגו.[4] נציג האו"ם בחוף השנהב דיווח לוועדת הביטחון של האו"ם בסוף מרץ כי כ-100,000 פליטים ברחו לליבריה ועד כמיליון אנשים היו נפקדים בתוך המדינה. NOTEREF _Ref509863482 \f \h \* MERGEFORMAT 3
 
[9] Fombu, Christabelle, et al. “Ouattara Spokesman: Supporters Attack Gbagbo Home, Seize State-Run TV.” CNN, 31 Mar. 2011, edition.cnn.com/2011/WORLD/africa/03/31/ivory.coast.unrest/index.html.
ה-FN ותנועות מורדים נוספות התמזגו לכוחות הרפובליקניים של חוף השנהב (RFCI - Republican Forces of Cote d’Ivoire). ב-28 למרץ ואטארה הכריז כי כל פתרונות השלום מוצו. הכוחות הרפובליקניים של חוף השנהב פצחו במתקפה כללית ועד ה-31 במרץ השתלטו על מרבית שטחה של חוף השנהב, כולל הערים ימוסוקורו (Yamoussoukro)[5], דלואה (Daloa) ודוקואה (Duekoue) ולטענת הכוחות גם על בונדוקו (Bondoukou) במזרח, תוך התגברות על כוחות צבא הממשלה. הכוחות הרפובליקניים נכנסו לאביג'אן, שם התבצרו כוחותיו הנאמנים של הנשיא גבאגבו.[6] לאחר השתלטות מספר ערים נוספות, הכריז אחד מנציגיו של ואטארה ב-31 למרץ על סגירת הגבולות הימיים ואוויריים של חוף השנהב לקראת ההשתלטות על העיר אביג'ן.[7] מה-31 במרץ התרכזו הקרבות באביג'אן בעיקר סביב הארמון הנשיאותי ובאזור בניין הטלוויזיה הממשלתית.
 
[10] AFP. “Fierce Fighting Spreads in Ivory Coast Showdown.” Eyewitness News, 27 Nov. 2016, www.ewn.co.za/2011/04/02/Fierce-fighting-spreads-in-Ivory-Coast-showdown.
ב-30 למרץ אימצה ועדת הביטחון של האו"ם בפה אחד את החלטה 1975 אשר "מבקשת מכל מפלגות חוף השנהב ושאר הערבים לעניין לכבד את רצון העם ובחירתו של אלאסן ואטארה כנשיא חוף השנהב כפי שמוכר בידי ECOWAS, האיחוד האפריקאי ושאר הקהילה הבינלאומית". NOTEREF _Ref509863482 \f \h \* MERGEFORMAT 3 בנוסף, אותה החלטה מציינת כי ה-UNOCI רשאית להשתמש בכל האמצעים הדרושים כדי למלא את חובותיה האזרחיות להגנת המנדט. עם זאת, על אף ההחלטה בפה אחד, היו קריאות לוודא כי כוח ה-UNOCI יתפקד כגוף ניטרלי. ההודים טענו באו"ם כי אי אפשר להפוך את UNOCI כאמצעי שליטה.
 
[11] Harding, Andrew. “Ivory Coast: Battle for Abidjan Intensifies.” BBC News, 3 Apr. 2011, www.bbc.com/news/world-africa-12946018.
במקביל לקרבות באביג'ן השתלטו כוחות האו"ם וצבא צרפת על נמל התעופה לאחר שננטש על ידי כוחות הממשלה. תגבורת של כוחות צרפתיים נוספים נחתה בנמל, במקביל לפינויים של אזרחים זרים מהעיר לשדה התעופה ומשם אל מחוץ למדינה.[8] ב-2 באפריל התנהלו קרבות כבדים סביב הבסיס הצבאי אגבאן (Agban) והארמון הנשיאותי, ובניין הטלוויזיה חזר לפעול לאחר ששידוריו הופסקו בשל הקרבות בסביבתו. מזכ"ל האו"ם באן קי-מון קרא לגבאגבו להתפטר ולמסור את השלטון לנשיא הנבחר ואטארה.[9]
 
[12] “Ivory Coast: UN Forces Fire on pro-Gbagbo Camp.” WebCite, 4 Apr. 2011, www.webcitation.org/5xheKjXwC.
ב-4 באפריל החלו עובדי סיוע של האו"ם להתפנות מאביג'אן ומאות חיילים צרפתיים נוספים נחתו בשדה התעופה. מסוקים המשתייכים לאו"ם ולצבא צרפת החלו לירות לעבר עמדות של אנשי גבאגבו, ומזכיר האו"ם ודובר של צבא צרפת ציינו כי מדובר בתקיפות על מנת להגן על מתקני האו"ם ועל אזרחים.[10]
 
[13] משרד החוץ. "פינוי צוות שגרירות ישראל בחוף השנהב". משרד החוץ, 9 אפריל 2011, http://mfa.gov.il/MFAHEB/PressRoom/Spokesman/2011/Pages/Evacuation_of_the_Israeli_Embassy_in_Abidjan_090411.aspx.
ב-5 באפריל הודיעו אנשיו של ואטארה על כיבוש הארמון הנשיאותי ומפקד צבא חוף השנהב ביקש הפסקת אש. מפקדים מהצבא ערקו לצד המורדים וגבאגבו החל במשא ומתן על כניעה. עם זאת, לאחר כישלון המשא ומתן, נעו כוחות המורדים לעבר ביתו של גבאגבו ב-6 באפריל והטילו עליו מצור. בסיוע צרפתי, הסתערו כוחותיו של ואטארה על הבית ב-11 באפריל ועצרו את גבאגבו, אשתו, בנו וכ-50 איש שהשתייכו לפמלייתו. הנשיא לשעבר ואנשיו הועברו למפקדתו של ואטארה, תחת שמירה של כוחות האו"ם.
 
.
הרג אזרחים
 
[14] AP. “Charity: More than 1,000 Killed in Ivorian Town.” Fox News, 2 Apr. 2011, www.foxnews.com/world/2011/04/02/base-ivory-coast-town-hundreds-killed.html.
במספר ערים אזרחים הותקפו והתבצע טבח הרג מכוון. הערים הבולטות בהן זה התקיים הן דואקה, בלולקין (Blolequin) וגיגלו (Guiglo). בנוסף, תופעת העקורים והפליטים גברה. עקורים רבים התמקמו במחנות ברחבי המדינה, וכמאה אלף פליטים ברחו לליבריה השכנה.
 
[15] Harding, Andrew. “Ivory Coast: UN Presses Ouattara over Duekoue Massacre.” BBC News, 3 Apr. 2011, www.bbc.com/news/world-africa-12951990.
לורן גבאגבו, הנשיא המודח, נעצר ומואשם בפשעי מלחמה. משפטו, שמתנהל בבית הדין בהאג לפשעי מלחמה, נפתח ב-28 בינואר 2016.[11]
[1] Bah, A. B. “Democracy and Civil War: Citizenship and Peacemaking in Cote DIvoire.” African Affairs, vol. 109, no. 437, 2010, pp. 597–615., doi:10.1093/afraf/adq046.
 
[16] BBC. “Ivory Coast: More than 100 Bodies Found, Says UN.” BBC News, 8 Apr. 2011, www.bbc.com/news/world-africa-13013082.
[2] Chirot, Daniel. “The Debacle in Cote DIvoire.” Journal of Democracy, vol. 17, no. 2, 2006, pp. 63–77., doi:10.1353/jod.2006.0024.
 
[17] Bavier, Joe. “Ivory Coast Land Disputes Threaten New Violence as War Refugees Return.” Reuters, Thomson Reuters, 9 June 2016, www.reuters.com/article/us-ivorycoast-land/ivory-coast-land-disputes-threaten-new-violence-as-war-refugees-return-idUSKCN0YV1FX.
[3] Butler, Sean. “Separating Protection from Politics: The UN Security Council, the 2011 Ivorian Political Crisis and the Legality of Regime Change.” Journal of Conflict and Security Law, vol. 20, no. 2, 2015, pp. 251–276., doi:10.1093/jcsl/krv001.
 
[18] Dicampo, Peter. “An Uncertain Future.” Pulitzer Center, 27 Apr. 2011, www.pulitzercenter.org/reporting/uncertain-future.
 
[419] “IvoryAkam, CoastSimon. Shelling“Conflict in AbidjanIvory 'aCoast WarThreatens Crime'to -Destabilize UNIts Neighbors.” BBCThe NewsNew York Times, BBCThe New York Times, 1831 Mar. 2011, www.bbcnytimes.com/news2011/04/01/world-/africa-12787015/01liberia.html.
 
[20] Dicampo, Peter. “War's End in the West?” Pulitzer Center, 17 May 2011, www.pulitzercenter.org/reporting/wars-end-west.
[5] זו הבירה הפוליטית, מרוחקת כ-240 ק"מ ק"מ מהבירה אביג'ן
 
[21] Merrill, Austin. “Once an Oasis of Calm in West Africa, Ivory Coast Can't Shake Its Recent, Bloody Past.” Pulitzer Center, 29 Aug. 2012, www.pulitzercenter.org/reporting/once-oasis-calm-west-africa-ivory-coast-cant-shake-its-recent-bloody-past.
[6] James, John. “Ivory Coast: Ouattara Fighters 'Capture Yamoussoukro'.” BBC News, BBC, 31 Mar. 2011, www.bbc.com/news/world-africa-12908004.
 
[22] Lynch, Colum, and William Branigin. “Ivory Coast Strongman Arrested after French Forces Intervene.” The Washington Post, 11 Apr. 2011, www.washingtonpost.com/world/ivory-coast-strongman-arrested-after-french-forces-intervene/2011/04/11/AFOBaeKD_story.html?utm_term=.4526cc697fb7.
[7] “CNN POLITICS ON FACEBOOK » | CNN POLITICS ON TWITTER ».” CNN, Cable News Network, 31 Mar. 2011, news.blogs.cnn.com/2011/03/31/ivory-coast-closes-borders-amid-struggle-over-presidency/.
 
[23] VOA. “Ivory Coast's Gbagbo Captured at Presidential Compound.” VOA, 11 Apr. 2011, www.voanews.com/a/fresh-clashes-erupt-in-ivory-coast-after-un-french-attacks-119588724/137817.html.
[8] AFP. “Fierce Fighting Spreads in Ivory Coast Showdown.” Eyewitness News, 27 Nov. 2016, ewn.co.za/2011/04/02/Fierce-fighting-spreads-in-Ivory-Coast-showdown
 
[924] Harding, Andrew. “Ivory Coast:'s BattleLaurent forGbagbo AbidjanArrives Intensifiesin The Hague.” BBC News, BBC, 330 AprNov. 2011, www.bbc.comco.uk/news/world-africa-1294601815946481.
 
[25] Reuters. “ICC: Former Ivory Coast President Gbagbo to Remain in Detention for Trial.” Eyewitness News, 27 Sept. 2017, www.ewn.co.za/2017/09/27/icc-former-ivory-coast-president-gbagbo-to-remain-in-detention-for-trial.
[10] “Ivory Coast: UN Forces Fire on pro-Gbagbo Camp.” WebCite, 4 Apr. 2011, www.webcitation.org/5xheKjXwC.
 
[26] ICC. “Gbagbo and Blé Goudé Case.” ICC, 2018, www.icc-cpi.int/cdi/gbagbo-goude.
[11] Harding, Andrew. “Ivory Coast: Gbagbo Held after Assault on Residence.” BBC News, BBC, 11 Apr. 2011, www.bbc.com/news/world-africa-13039825.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מלחמת_האזרחים_השנייה_בחוף_השנהב"