מלחמת האזרחים השנייה בחוף השנהב – הבדלי גרסאות

במלחמת האזרחים נהרגו כ-3,000 אנשים. במהלך המלחמה ארגונים בינלאומיים דיווחו על הפרות זכויות אדם בהיקפים נרחבים, בפרט בעיר דואקואה (Duékoué). כוחות האו"ם וצבא צרפת נקטו בפעולה צבאית, תוך הגנת אזרחיהם. לורן גבאגבו, הנשיא המודח, נעצר ומואשם בפשעי מלחמה. משפטו, שמתנהל בבית הדין בהאג לפשעי מלחמה, נפתח ב-28 בינואר 2016.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=http://www.bbc.com/news/world-africa-13039825|הכותב=BBCAndrew Harding|כותרת=Ivory Coast: Gbagbo held after assault on residence|אתר=BBC|תאריך=11 April 2011}}</ref>

חוף השנהב חוותה את מלחמת האזרחים הראשונה בשנים 2002-2004. הצדדים הנצים היו כוחותיו של הנשיא לורן גבאגבו (Laurent Gbagbo) וכוחות המורדים ה-FN (הכוחות החדשים; New Forces) שייצגו את המוסלמים מצפון המדינה. המורדים חשו מופלים לרעה ומודרים מהסביבה הפוליטית והאזרחית על ידי קבוצת הרוב הנוצרית מהדרום, שהונהגו על ידי אלאסן ואטארה (Alassane Ouattara). עיקר המשבר במלחמה הראשונה התנהל סביב סוגיית האזרחות בחוף השנהב וההתעקשות של גבאגבו להישאר בשלטון.[2]<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Abu Bakarr Bah|שם=Democracy and Civil War: Citizenship and Peacemaking in Cote DIvoire|כתב עת=African Affairs|כרך=109(437)|עמ=597-615|שנת הוצאה=2010}}</ref> בשנת 2002 צרפת שלחה כוחות לחוף השנהב כמתווכי שלום בין המורדים לכוחות גבאגבו. בפברואר 2004 האו"ם הקים את ה-UNOCI (כוחות האו"ם לפעילות בחוף השנהב ;United Nations Operation in Côte d'Ivoire) כגוף שנועד להסדיר ולקיים את הסכמי השלום שנחתמו בין המורדים לבין גבאגבו ואנשיו. רוב הלחימה התקיימה עד שנת 2004 בעקבות הסכמי קלבר-מרקוסיס ((Kléber Marcoussis כאשר הצפון היה בשליטת המורדים ואילו הדרום בחזקת הממשלה.<ref name=":0" />

בבחירות שתוכננו לאוקטובר 2005 ואטארה התמודד מול גבאגבו על הנשיאות.[3]<ref name=":1">{{צ-מאמר|מחבר=Daniel Chirot|שם=The Debacle in Cote d'Ivoire|כתב עת=Journal of Democracy|כרך=17(2)|עמ=63–77|שנת הוצאה=2006|doi=10.1353/jod.2006.0024|קישור=https://muse.jhu.edu/article/196953}}</ref> התקרבות תאריך הבחירות ואי-הסכמת המורדים להתפרק מנשקם לאחר המלחמה הראשונה הוביל להחלטת האו"ם להעמיד את גבאגבו לנשיאות לשנה נוספת, בסופה יתקיימו בחירות. כישלון בעמידה בזמנים להסכם הראשון גרר הסכמי שלום נוספים. ב-2007 נחתם הסכם ואגדוגו שכלל דרישה להסרת החוק המונע מאזרחים חסרי גיניאלוגיה של חוף השנהב להתמודד לנשיאות; כלומר, דרישה לשינוי חוק האזרחות.[4]<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Sean Butler|שם=Separating Protection from Politics: The UN Security Council, the 2011 Ivorian Political Crisis and the Legality of Regime Change|כתב עת=Journal of Conflict and Security Law|כרך=20(2)|עמ=251–276|שנת הוצאה=2015|doi=10.1093/jcsl/krv001|קישור=https://academic.oup.com/jcsl/article/20/2/251/842054}}</ref> ההסכמים החדשים קראו לבחירות בבשנת 2008,<ref>{{Cite news|url=https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3531868,00.html|title=הקבינט בחוף השנהב אישר קיום בחירות בנובמבר|last=רויטרס|date=2008[5]-04-15|newspaper=Ynet|language=he|access-date=2018-04-01}}</ref> אך הבחירות נדחו שוב ל-2010. '''**להסביר קצת יותר**'''

תוצאות הסיבוב הראשון בבחירות שנערך ב-31 לאוקטובר 2010 העלו כי יש צורך בסיבוב שני בין שני המועמדים הבולטים, גבאגבו וואטארה. הסיבוב השני נקבע ל-28 בנובמבר. ב-2 לדצמבר, נשיא ה-IEC (הוועדה החוקתית של חוף השנהב; Independent Electoral Commission), יוסוף באקאיוקו (Bakayoko Youssouf), הכריז על ואטארה כעל המנצח ברוב של 54.1% לעומת 45.9% לגבאגבו. גבאגבו טען כי ל-IEC אין סמכות להצהיר על התוצאות והגדיר אותםאותן כבטלות וחסרות משמעות.<ref NOTEREF _Ref509863482 \f \h \* MERGEFORMAT 3 name=":1" /> יום למחרת הוצהר על ביטול ההצבעות בתשעה מחוזות בצפון בשל חשד לסילוף הצבעות, ובכך גבאגבו הוכרז כמנצח בבחירות עם רוב של 51.5%.

הלחימה בין נאמניו של גבאגבו לתומכי ואטארה הייתה התקיימה תחילה באופן ספורדי. הלחימה הסלימה בתחילת מרץ 2011 לאחר תקיפות על אזרחים: ב-3 למרץ תומכי ואטרה הותקפו בנשק כבד בידי כוחות הביטחון.<ref NOTEREF _Ref509863482 \f \h \* MERGEFORMAT 3 name=":1" /> כתגובה, ב-7 למרץ, קבוצת "המפקדים הבלתי-נראים" (Invisible Commandos) – ארגון חמוש התומך בוואטארה – תקף את הקבוצה האתנית אברי (Ebrie) תומכי גבאגבו. במקרה אחר, ב-17 למרץ, הותקף שוק של תומכי ואטארה הנמצא בפרברי אביג'אן וכ-30 אנשים נהרגו.[6]<ref>{{Cite news|url=http://www.bbc.com/news/world-africa-12787015|title=Ivory Coast shelling 'war crime'|date=2011-03-18|newspaper=BBC News|language=en-GB|access-date=2018-04-01}}</ref> נציג האו"ם בחוף השנהב דיווח לוועדת הביטחון של האו"ם בסוף מרץ כי כ-100,000 פליטים ברחו לליבריה ועד כמיליון אנשים היו נפקדים בתוך המדינה.<ref NOTEREF _Ref509863482 \f \h \* MERGEFORMAT 3 name=":1" /> בחודש פברואר ה-UNOCI תיגבר את כוחותיו בשטח לכ-11,000 חיילים.

ה-FN ותנועות מורדים נוספות התמזגו לכוחות הרפובליקניים של חוף השנהב (RFCI - Republican Forces of Cote d’Ivoire). ב-28 למרץ ואטארה הכריז כי כל פתרונות השלום מוצו. הכוחות הרפובליקניים של חוף השנהב פצחו במתקפה כללית ועד ה-31 במרץ השתלטו על מרבית שטחה של חוף השנהב, כולל הערים [[יאמוסוקרו]] (Yamoussoukro)[7],<ref>יאמוסוקרו היא הבירה הפוליטית, מרוחקת כ-240 ק"מ מאביג'אן</ref> דלואה (Daloa) ודואקואה (Duekoue) ולטענת הכוחות גם על בונדוקו (Bondoukou) במזרח, תוך התגברות על כוחות הצבא. הכוחות הרפובליקניים נכנסו לאביג'אן, שם התבצרו כוחותיו הנאמנים של הנשיא גבאגבו.[8]<ref>{{Cite news|url=http://www.bbc.com/news/world-africa-12908004|title=Ivorian fighters 'take capital'|date=2011-03-31|newspaper=BBC News|language=en-GB|access-date=2018-04-01}}</ref> לאחר השתלטות מספר ערים נוספות, הכריז אחד מנציגיו של ואטארה ב-31 למרץ על סגירת הגבולות הימיים ואוויריים של חוף השנהב לקראת ההשתלטות על העיר אביג'אן.[9]<ref>{{Cite news|url=http://www.edition.cnn.com/2011/WORLD/africa/03/31/ivory.coast.unrest/index.html|title=Ouattara spokesman: Supporters attack Gbagbo home, seize state-run TV|last=CNN|first=|date=|work=|language=en|access-date=2018-04-01|via=}}</ref> החל מה-31 במרץ התרכזו הקרבות באביג'אן בעיקר סביב הארמון הנשיאותי ובאזור בניין הטלוויזיה הממשלתית.

ב-30 למרץ אימצה ועדת הביטחון של האו"ם בפה אחד את החלטה 1975 אשר "מבקשת מכל מפלגות חוף השנהב ושאר הערבים לעניין לכבד את רצון העם ובחירתו של אלאסן ואטארה כנשיא חוף השנהב כפי שמוכר בידי ECOWAS, האיחוד האפריקאי ושאר הקהילה הבינלאומית".<ref NOTEREF _Ref509863482 \f \h \* MERGEFORMAT 3 name=":1" /> בנוסף, אותה החלטה מציינת כי ה-UNOCI רשאית להשתמש בכל האמצעים הדרושים כדי למלא את חובותיה האזרחיות להגנת המנדט. עם זאת, על אף ההחלטה בפה אחד, היו קריאות לוודא כי כוח ה-UNOCI יתפקד כגוף ניטרלי. ההודים טענו באו"ם כי אי אפשר להפוך את UNOCI כאמצעי שליטה.

במקביל לקרבות באביג'אן, השתלטו כוחות האו"ם וצבא צרפת על נמל התעופה לאחר שננטש על ידי כוחות הממשלה. תגבורת של כוחות צרפתיים נוספים נחתה בנמל, במקביל לפינויים של אזרחים זרים מהעיר לשדה התעופה ומשם אל מחוץ למדינה.[10]<ref name=":2">{{Cite news|url=http://www.ewn.co.za/2011/04/02/Fierce-fighting-spreads-in-Ivory-Coast-showdown|title=Fierce fighting spreads in Ivory Coast showdown|last=Eyewitness News|first=|date=|work=|language=en|access-date=2018-04-01|via=}}</ref> ב-2 באפריל התנהלו קרבות כבדים סביב הבסיס הצבאי אגבאן (Agban) והארמון הנשיאותי, ובניין הטלוויזיה חזר לפעול לאחר ששידוריו הופסקו בשל הקרבות בסביבתו. מזכ"ל האו"ם באן קי-מון קרא לגבאגבו להתפטר ולמסור את השלטון לנשיא הנבחר ואטארה.[11]<ref>{{Cite news|url=http://www.bbc.com/news/world-africa-12946018|title=Fighting in Abidjan intensifies|date=2011-04-03|newspaper=BBC News|language=en-GB|access-date=2018-04-01}}</ref>

ב-4 באפריל החלו עובדי סיוע של האו"ם להתפנות מאביג'אן ומאות חיילים צרפתיים נוספים נחתו בשדה התעופה. מסוקים המשתייכים לאו"ם ולצבא צרפת החלו לירות לעבר עמדות של אנשי גבאגבו, ומזכיר האו"ם ודובר של צבא צרפת ציינו כי מדובר בתקיפות על מנת להגן על מתקני האו"ם ועל אזרחים.[12]<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.webcitation.org/5xheKjXwC|הכותב=|כותרת=Ivory Coast: UN Forces Fire on pro-Gbagbo Camp.|אתר=www.webcitation.org|תאריך=4 April 2011|שפה=|תאריך_וידוא=2018-04-01}}</ref> שגרירות ישראל באביג'אן פונתה גם כן, בסיוע האו"ם.[13]<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://mfa.gov.il/MFAHEB/PressRoom/Spokesman/2011/Pages/Evacuation_of_the_Israeli_Embassy_in_Abidjan_090411.aspx|הכותב=משרד החוץ|כותרת=פינוי צוות שגרירות ישראל בחוף השנהב|אתר=משרד החוץ|תאריך=9 באפריל 2011}}</ref>

בדואקואה, עיר שהמורדים החזיקו בה, נערך טבח ומעל ל-1,000 איש נהרגו.[14]<ref>{{Cite news|url=http://www.foxnews.com/world/2011/04/02/base-ivory-coast-town-hundreds-killed.html|title=Charity: More than 1,000 killed in Ivorian town|date=2011-04-02|newspaper=Fox News|language=en-US|access-date=2018-04-01}}</ref> המקרה נחקר בידי האו"ם ונמצא שכוחות שני הצדדים היו מעורבים בהרג.[15]<ref>{{Cite news|url=http://www.bbc.com/news/world-africa-12951990|title=UN alarm at Ivory Coast massacre|date=2011-04-03|newspaper=BBC News|language=en-GB|access-date=2018-04-01}}</ref> ארגוני סיוע (כ-Caritas) והוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) דיווחו על מאות הרוגים ועל האכזריות הרבה של ההרג, כולל דיווחים על מציאת גופות ועל שריפת אנשים בחיים.[16]<ref>{{Cite news|url=http://www.bbc.com/news/world-africa-13013082|title=More bodies found in Ivory Coast|date=2011-04-08|newspaper=BBC News|language=en-GB|access-date=2018-04-01}}</ref> עשרות גופות נמצאו גם בערים סמוכות- בלולקין (Blolequin) וגיגלו (Guiglo), הנמצאות במערב המדינה, סמוך לגבול עם ליבריה. NOTEREF _Ref510129782 \f \h \* MERGEFORMAT 14 מקרי הרג רבים נוספים היו במדינה, ורבבות אנשים ברחו מהאזור.<ref NOTEREF _Ref510129493 \f \h \* MERGEFORMATname=":2" 10/>

מעבר למשבר הפוליטי וסוגיית הנשיאות, ניתן לראות במחלוקות על שדות הקקאו כאחד הגורמים להרג.[17]<ref name=":3">{{Cite news|url=http://www.reuters.com/article/us-ivorycoast-land/ivory-coast-land-disputes-threaten-new-violence-as-war-refugees-return-idUSKCN0YV1FX|title=Ivory Coast land disputes threaten new violence as war refugees return|last=Bavier|first=Joe|newspaper=U.S.|language=en-US|access-date=2018-04-01}}</ref> סכסוכים בין בני הגורה (Guere), בעלי האדמות לאורך דורות, לבין המהגרים שעיבדו בפועל את השדות גרמו למספר מקרי הרג. רוב בני הגורה היו תומכי גבאגבו, בעוד שהמהגרים שהתמקמו באזור תמכו בוואטארה.[18]<ref>{{Cite news|url=http://www.pulitzercenter.org/reporting/uncertain-future|title=An Uncertain Future|last=Dicampo|first=Peter|date=2011-04-27|work=|newspaper=Pulitzer Center|language=en|access-date=2018-04-01|via=}}</ref> '''**לפרט**'''

כאמור, מעל 100,000 איש ברחו למדינות שונות, ובפרט לליבריה, השכנה ממערב וגאנה, ממזרח.[19]<ref>{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/2011/04/01/world/africa/01liberia.html|title=Conflict in Ivory Coast Threatens to Destabilize Its Neighbors|last=Akam|first=Simon|date=2011-03-31|newspaper=The New York Times|language=en-US|issn=0362-4331|access-date=2018-04-01}}</ref> באזורים מסוימים בליבריה, מספר הפליטים היה רב יותר מאשר תושבי המדינה. נשיאת ליבריה, אלן ג'ונסון-סירליף, טענה שהדבר מהווה איום ליציבותה של ליבריה וליציבות המדינות השכנות. האו"ם הקים מחנות פליטים בליבריה.<ref NOTEREF _Ref510130509 \f \h \* MERGEFORMATname=":3" 17/>

בנוסף לבעיית הפליטים מחוף השנהב למדינות הסמוכות, היו עשרות אלפי עקורים במחנות בחוף השנהב עצמה, בעיקר בחלקה המערבי. בדואקואה, למשל, היו כ-28,000 איש בלילה.[20]<ref>{{Cite news|url=http://www.pulitzercenter.org/reporting/wars-end-west|title=War's End in the West?|last=Dicampo|first=Peter|date=2011-05-17|work=|newspaper=Pulitzer Center|language=en|access-date=2018-04-01|via=}}</ref> מחנה זה הוצת ביולי 2012.[21]<ref>{{Cite news|url=http://www.pulitzercenter.org/reporting/once-oasis-calm-west-africa-ivory-coast-cant-shake-its-recent-bloody-past|title=Once an Oasis of Calm in West Africa, Ivory Coast Can't Shake Its Recent, Bloody Past|last=Merrill|first=Austin|date=2012-08-29|work=|newspaper=Pulitzer Center|language=en|access-date=2018-04-01|via=}}</ref>

ב-11 באפריל, לאחר מספר ימי מצור ולחימה, כוחות הנאמנים לוואטארה הסתערו על מעונו של גבאגבו באביג'אן ועצרו אותו. למרות שהמעצר עצמו התבצע בידי חייליו של ואטארה, הוא התאפשר בעיקר בזכות סיוע מצד הכוחות הצרפתיים שהשתמשו במסוקים, משוריינים, כלי נשק ואף פיצוץ קיר במנהרה תת קרקעית שמובילה למשכנו של גבאגבו. במהלך המעצר נתפסו גבאגבו, אשתו סימון, וכ-50 מאנשיו ששהו במקום. הם נלקחו למלון ששימש כמטה של ואטארה, ושם הושמו תחת פיקוח של חיילי האו"ם.[22],[23]<ref>{{Cite news|url=https://www.washingtonpost.com/world/ivory-coast-strongman-arrested-after-french-forces-intervene/2011/04/11/AFOBaeKD_story.html|title=Ivory Coast strongman arrested after French forces intervene|last=Lynch|first=Colum|date=2011-04-11|last2=Branigin|first2=William|newspaper=Washington Post|language=en-US|issn=0190-8286|access-date=2018-04-01}}</ref><ref>{{Cite news|url=http://www.voanews.com/a/fresh-clashes-erupt-in-ivory-coast-after-un-french-attacks-119588724/137817.html|title=Ivory Coast's Gbagbo Captured at Presidential Compound|newspaper=VOA|language=en|access-date=2018-04-01}}</ref>

באוקטובר 2011 פתח בית הדין הבינלאומי בהאג פתח בחקירה אודות מעשי אלימות שבוצעו במהלך הסכסוך. מאוחר יותר הוציא בית הדין צו מעצר נגד גבאגבו, שמאשים אותו באחריות לסדרה של פשעים נגד האנושות שלכאורה ביצע בין דצמבר 2010 לאפריל 2011. בין הפשעים בהם הואשם גבאגבו: רצח חפים מפשע, רדיפה, מעשי אונס וסוגים נוספים של אלימות מינית. הוא נלקח במטוס לבית הדין הבינלאומי בהאג ב-29 בנובמבר 2011.[24]<ref>{{Cite news|url=http://www.bbc.co.uk/news/world-15946481|title=Ivory Coast ex-head taken to ICC|date=2011-11-30|newspaper=BBC News|language=en-GB|access-date=2018-04-01}}</ref>

משפטו של לורן גבאגבו בבית הדין הבינלאומי בהאג נפתח ב-28 בינואר 2016, לאחר מספר ערעורים וניסיונות לדחייה או ביטול של המשפט. כבר בתחילת התהליך הכחיש גבאגבו את כל המיוחס לו. כדי לסכל ניסיונות בריחה של גבאגבו, הורה בית הדין כי הוא יישאר במעצר לכל אורך המשפט.[25]<ref>{{Cite news|url=http://www.ewn.co.za/2017/09/27/icc-former-ivory-coast-president-gbagbo-to-remain-in-detention-for-trial|title=ICC: Former Ivory Coast president Gbagbo to remain in detention for trial|last=Reuters|first=|date=|work=Eyewitness News|language=en|access-date=2018-04-01|via=}}</ref> נכון לחודש מרץ 2018, משפטו של גבאגבו עדיין מתנהל.[26]<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.icc-cpi.int/cdi/gbagbo-goude|הכותב=ICC|כותרת=Gbagbo and Blé Goudé Case|אתר=ICC|תאריך=2018}}</ref>