רחוב שינקין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בוט סדר הפרקים (שיחה | תרומות) מ סדר בפרק קישורים חיצוניים (בוט סדר הפרקים) |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 12:
| שנת הקמה = [[1913]]
| אתרים = [[כיכר מגן דוד]], [[בית כנסת גאולת ישראל]]
| קואורדינטות =
|מפה={{ממי}}
}}
שורה 20:
== היסטוריה ==
הרחוב היה רחובה הראשי של שכונת [[מרכז בעלי מלאכה (שכונה)|מרכז בעלי מלאכה]], שהוקמה על ידי מנחם שינקין ב-[[1913]]. הרחוב נקרא על שמו של שינקין בשנת [[1925]]. בתחילת שנות ה-30 נפתחו ברחוב חנויות רבות וגם בית דפוס של [[הוצאת אמנות]], בניגוד לתוכנית המתאר שייחדה את הרחוב למגורים. העירייה נקטה צעדים נגד החנויות ברחוב{{הערה|{{דואר היום||על פתיחת חנויות בלי רשיון|1934/10/11|00621}}{{ש}}{{דבר||לענין החנויות ברחוב שינקין|1934/11/11|00401}}{{ש}}{{דואר היום||ישיבת מועצת העירייה|1934/11/08|00602}}}}. בשנת 1935 נענתה העירייה ללחץ הסוחרים ובעלי הבתים והתירה פתיחת חנויות ברחוב. כן פעלה להרחבת הרחוב על ידי דרישה להכנסת הבתים החדשים הנבנים מטר נוסף פנימה{{הערה|{{דואר היום||רחוב שיינקין - אזור חנויות|1935/07/30|00503}}}}.
עם השנים שינה רחוב שינקין את אופיו, מרחוב של בעלי מלאכה למעונם של צעירים ו[[אמן (אמנות)|יוצרים]], שביקשו בו, תחילה, מקום מגורים זול, ושינו בהדרגה את אופיו. כמה בתי־עסק בולטים שנפתחו בו, ובהם גלריה "תת-רמה" וחנות התקליטים (ואחר־כך דיסקים וסרטי וידאו) "[[האוזן השלישית]]", הפכו את שינקין אתר מועדף על בתי־עסק ייחודיים, והרחוב הפך בהדרגה סמל ה[[תרבות]] התל אביבית הצעירה, הפתוחה והחופשית. עם השנים נדחקו בעלי המלאכה מן האזור וגם מספרן של החנויות הייחודיות התמעט, ובמקומן נפתחו בו חנויות רשת וחנויות מוצרי יוקרה, אך הרחוב עדיין משמש מוקד עניין לצעירים, בעיקר בשעות אחר־הצהריים ובמיוחד בימי שישי בשעות הבוקר והצהריים, כשאז נערכים בו לעיתים [[מופע רחוב|מופעי רחוב]] והוא גדוש ערב־רב של ליצנים, נגנים, חסידי ברסלב ואחרים.
שורה 26:
באזור רחוב שינקין מתגורר מספר רב של תושבים דתיים ו[[חרדים]], חלק גדול מהם [[חסידות גור|חסידי גור]], שנשלחו על ידי ה[[אדמו"ר]] של החסידות לשליחות במקום, וכן חסידי [[בעלזא]] שבית הכנסת שלהם שוכן ברחוב אחד-העם בין הרחובות שינקין ובלפור. האוכלוסייה הדתית והחרדית חיה לצד האוכלוסייה החילונית במקום ללא עימותים כלשהם. ב[[בית כנסת גאולת ישראל]] שמאחורי גינת שינקין שוכן בית [[חב"ד]] המרכזי של תל אביב, ומתקיימת בו פעילות בנושאי קהילה ומסורת במשך כל השנה ובעיקר בחגים.
בשנים 2011–2012 שיפצה עיריית תל אביב את הרחוב בעלות של כ-30 מיליון שקל. תוכנית הרחוב הוכנה על ידי משרד אדריכלי הנוף [[דן צור]] וליאור וולף.
בלי קשר הכרחי למתרחש בו בפועל הפך רחוב שינקין סמל שהשתרש עמוקות בתרבות הישראלית ו[[סטריאוטיפ]] ה"שינקינאי" העמיק שורש וחל גם היום, כאשר אוכלוסייה אמידה יותר זורמת לרחובות המשיקים לשינקין. ה"שינקינאי" הטיפוסי מתואר, חליפות, כ[[השכלה|משכיל]], [[מקוריות|מקורי]], פתוח לדעות, מתקדם, רגוע ורודף [[שלום]], ומן העבר השני כ"מנותק", [[אדישות|אדיש]], [[אנוכיות|אנוכי]], [[גאווה|יהיר]], עצל, ראוותני ושטחי. התואר "שינקינאי" משמש לעיתים קרובות, במיוחד בפיהם של כאלו שאינם מבקרים ברחוב שינקין בפועל, כשם נרדף למי שלכוד ב"בועה התל אביבית", מתייחס בזלזול ובלעג ליושבי כל מקום אחר, ונותן דעתו רק על העניינים הקרובים לו [[בית קפה|ולבית הקפה]] האהוב עליו.
שורה 39:
* [http://www.slidex.co.il/watch/336/ עבודת מחקר על רחוב שינקין וסביבתו]
* [http://howis.org/%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91-%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%99%D7%9F מאמר על רחוב שינקין]
* [[אסתר זנדברג]], [http://www.mouse.co.il/1.3349366 פלסטיק פלוס: בעל הבית השתגע], [[הארץ]], 05 במרץ 2009
* [http://tel-aviv.millenium.org.il/NR/exeres/739EF878-ADDF-4631-AA42-415D3490CC30,frameless.htm?NRMODE=Published אתרים ועברם - רחוב שיינקין] אתר עיריית תל אביב
* {{אורות|יפעת אביצדק|סנדלים תנ"כיים: שינקין|386}}
| |||