תורתו אומנותו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה, אחידות במיקום הערות שוליים |
|||
שורה 3:
==מקור המונח==
המונח '''תורתו אומנותו''' מתאר ב[[תלמוד]] יחידי סגולה העוסקים אך ורק בלימוד תורה. כך מופיע ב[[מסכת שבת]]{{הערה|{{בבלי|שבת|יא|א}}}}: {{ציטוטון|...דתניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין ל[[קריאת שמע]] ואין מפסיקין לתפלה. אמר [[רבי יוחנן]] לא שנו אלא כגון רבי [[שמעון בן יוחי]] וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה}}.
ב[[ארבעה טורים|טור]]{{הערה|שם=הטור|{{טור|יורה דעה|רמג}}}} וב[[שולחן ערוך]] נפסק שמי ש"תורתו אומנותו" פטור מתשלומי מסים לצורכי ביטחון וכן פטור מעבודות חובה קהילתיות כמו חפירת בארות מים. ה[[רמב"ן]]{{הערה|{{HebrewBooks|הרמב"ן|חדושי הרמב"ן|52861|בבא בתרא א', דף ח'|עמוד=103}}}} מביא את דברי ה[[ר"י מיגאש]] בשם ה[[רי"ף]] "תלמיד חכם שתורתו אומנותו כלומר שתורתו קבע ועסקו עראי אבל לא במי שעסקו קבוע ואין תורתו קבע." בעקבות זאת פסק הטור: "אם יש לו מעט אומנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי חייו ולא להתעשר ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על דברי תורה ולומד תדיר נקרא תורתו אומנותו". דברים אלו נפסקו גם בשולחן ערוך.{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|רמג|ב}}}}{{הערה|וראו שימוש מעשי בהגדרה ב:{{השקפה||אחד מרבים|1906/06/29|00601}}}}
מצב זה של "תורתו אומנותו" נחשב לאידיאל של לומדי התורה. בתפילה הנאמרת בסיום לימוד מסכת אומרים "יהי רצון מלפניך שתהא תורתך אומנותנו".{{הערה|{{הצופה||תורתן אומנותן|1951/06/08|00303}}; {{הצופה||המשך|1951/06/08|00404}}}}
שורה 18:
הרמב"ם מתייחס לכך בהלכות תלמוד תורה ופוסק באופן גורף שצריך לקיים תלמוד תורה עם דרך ארץ (עבודה). את הטענות ביחס להסכם [[יששכר וזבולון]], שלפיו חלק מן העם עוסקים בתורה וחלקו השני עוסק במסחר ותומך בלומדים, דוחה הרמב"ם ב[[פירוש המשנה לרמב"ם|פירושו למשנה]]{{הערה|1=מסכת אבות, ד, ו}} וטוען שמדובר רק במי שנותן מממונו ל[[סוחר]]ים כדי שיסחרו בממונו וירוויחו בשבילו, אבל להתפרנס ממש מן הצדקה - אסור.
לעומתו פסקו רבים{{הערה|1=הב"י והרמ"א בהערה למעלה, ה[[מהרש"ל]] וה[[שפתי כהן|ש"ך]], [[יורה דעה]], רמו, כ}} כי בדורנו, אם תנהג תורה עם עבודה, אין התורה מתקיימת, ולכן יש צורך לקיים את הסכם [[יששכר וזבולון]], וממילא מותר ללמוד בלי להתפרנס, ולהתקיים מן ה[[צדקה]].{{הערה|כך גם דעת הרב [[ישראל מאיר הכהן]] ראה בספרו ב'ביאור הלכה' על {{שולחן ערוך|אורח חיים|רלא|א}} בשם שו"ת '[[שמואל אבוהב|דבר שמואל]]'. והרב [[עובדיה יוסף]], שו"ת יביע אומר חלק ז' יורה דעה סימן י"ז.}}
==עיקרי ההסדר תורתו אומנותו ==
שורה 31:
==העומד מאחורי ההסדר==
כחצי שנה לפני קום מדינת ישראל, עם הקמת "ועדת הביטחון" של [[הוועד הלאומי|הועד הלאומי]] וגיבוש [[מפקד העם]] שגייס את הלוחמים למלחמת השחרור,
החרדים מביאים ברקע להסדר, כהצדקה לכך שהם לא לוקחים חלק בחובות האזרחיות כשאר תושבי המדינה, את השקפת ה[[יהדות]] הקובעת כי התורה מגינה על לומדיה ועל כן תלמידי חכמים פטורים מתשלום [[מס]]ים לצורכי ביטחון. לטענתם על כן, לימוד התורה של לומדי התורה מגן על כלל תושבי המדינה וזוהי "חובתם האזרחית". החרדים נוהגים לצטט את דברי ה[[רמב"ם]] במשנה תורה (ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל פרק י"ג, י"א), בהן כתב שכל אדם המעוניין להקדיש את כל זמנו לידיעת ה', יזכה לכך והוא ייפטר מהחיובים האנושיים האחרים שהיו מפריעים לו.
עם זאת, ישנם הסבורים כי הסיבה האמיתית (והבלתי רשמית) להתנגדות החרדית לשרות צבאי היא החשש מיכולתה של המסגרת הצבאית החילונית לערער את עולמם של המתגייסים. בהקשר זה מציינים את העירוב שנוהג בצבא בין גברים לנשים כמו גם את ההתערות בכאלו שאינם שומרים תורה ומצוות. סיבה נוספת המצויה ברקע היא ההסתייגות החרדית מהמדינה ופקפוק בטוהר כוונותיהם של פיקוד הצבא בהחלטות הנוגעות לענייני [[פיקוח נפש]].
שורה 39:
לעומת העמדה החרדית, אצל רבני הציבור ה[[דתי לאומי]] רווחת הדעה שהשירות הצבאי הוא בגדר [[מלחמת מצווה]] מאחר שמטרתו "עזרת ישראל מיד צר" ו[[מצוות יישוב ארץ ישראל]], המחייבת לשמור את הארץ ביד ישראל ושלא להניחה ביד האומות.{{הערה|1=ראו מנין המצוות ל[[רמב"ן]], מצווה ד'.}} מצווה זו 'יכולה להיעשות בידי אחרים' ולפיכך אינה דוחה את [[מצוות תלמוד תורה]], אך בעיתות מלחמה ישנו צורך בכוח אדם מקצועי רב לשירות ולפיכך גם תלמידי הישיבות אינם יכולים להיפטר משירות סדיר מקוצר ומשירות מילואים שיכשיר אותם למטרה זו.{{הערה|ראו לדוגמה את "[http://www.daat.ac.il/daat/tsava/maamar/zot-2.htm זאת תורת ההסדר]", מאת הרב [[אהרן ליכטנשטיין]], פורסם ב[[תחומין]] (1986)}}
עם זאת, סבר הרב [[צבי יהודה הכהן קוק]], ותלמידיו אחריו, כי טרם השרות הצבאי יש ללמוד תחילה מספר שנים רצופות ב[[ישיבה]], על מנת לרכוש מטען רוחני-תורני, ובכך לתרום הן לאדם עצמו, והן לאומה בכללה הזקוקה לאנשי רוח ותלמידי חכמים שישפיעו מרוחם על הכלל; וכדבריו "הצבא הוא קודש, והתורה היא קודש קודשים".
בנוסף, קיימים גם מקצת רבנים בציבור ה[[דתי לאומי]] הסוברים כי מי שלומד תורה פטור משירות צבאי אך אם הוא מפסיק מלימודיו עליו להתגייס מיד.
שורה 46:
===ראשית ההסדר במדינת ישראל===
[[קובץ:Israel supreme courtDSCN1081.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מכתבו של בן-גוריון לרמטכ"ל, 2 בינואר 1951]]
תחילתו הפורמלית של ההסדר בשלב הראשון של [[מלחמת העצמאות]], טרם הקמת המדינה. ב-[[9 במרץ]] [[1948]], [[ראש המפקדה הארצית]] של [[ההגנה]], [[ישראל גלילי]], הוציא הוראה אל כל חטיבות צה"ל שהיו בהקמה, שלפיה בני הישיבות הרשומים פטורים משירות בצבא. במקומו, לתלמידים המסוגלים יינתן אימון להגנה עצמית במקום תלמודם, בפקודה של ההגנה ובתיאום עם ראשי הישיבות באופן שלא יערער את משטר הלימודים. תוקף ההחלטה המקורית הוגבל לשנת תש"ח.{{הערה|שם=טל|[http://www.knesset.gov.il/docs/heb/tal.htm הוועדה לגבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני ישיבות - דו"ח]}} בשנת 1948 נכללו בהסדר כ-400 בחורי ישיבה ביחס ל-600,000 תושבים, כלומר 0.07% מהתושבים, הסכם ברוח זו נחתם בין הרבנים הראשיים דאז, גאב"ד [[העדה החרדית]], וראשי ישיבות בירושלים לבין [[המפקד לשירות העם]] בירושלים 4 ימים לפני קום המדינה, בו התחייבו ראשי הישיבות מצידם שלא לרשום בישיבות תלמידים שלא מגיעים מתוך המסגרת הישיבתית ושלא יפגעו בזכויות בחורים שבחרו להתגייס.{{הערה|{{כיכר השבת|ישראל כהן|נחשף: ההסכם של ועד הישיבות והעדה החרדית עם הצבא|240349|26 ביולי 2017}}}}
בשנת [[1954]] הורה שר הביטחון, [[פנחס לבון]] לגייס תלמידי ישיבות לאחר שלמדו בישיבה ארבע שנים. בעקבות מחאה מצד ראשי הישיבות, הורה ראש הממשלה [[משה שרת]] על ביטול הוראה זו.
בסוף שנות ה-50 הונהג שירות צבאי מקוצר לבני ישיבה שהחליטו בגיל מבוגר להתגייס.{{הערה|שם=טל}}
בשנת [[1968]], בהחלטה של ועדת שרים שדנה בנושא, הוחלט להגביל הצטרפות ישיבות חדשות להסדר ואת היקף המצטרפים אליו,{{הערה|{{בחדרי חרדים|יוסף גליק|48 שנים לפטירת הרב מפוניבז': נחשף מכתבו הנרגש לשמירת מעמד בני הישיבות|124060|11 בספטמבר 2017}}}}
מטרת דחיית השירות הייתה, ליצור [[סטטוס קוו]] (כחלק מה[[סטטוס קוו (ישראל)|סטטוס קוו]] הכולל עם הדתיים) מסוים עם "[[היישוב הישן]]" שהיה קיים בארץ ולמנוע עימותים מבית. ברקע הייתה גם השאיפה לאפשר לתלמידי הישיבות החרדים, שהיו אז מעטים יחסית, להמשיך ולשאת את לפיד הישיבות הגדולות באירופה, שחרבו ב[[השואה|שואה]].
===ההסדר החל מ-1977===
בשנת [[1977]], כאשר [[הליכוד]] עלה לשלטון ו[[מנחם בגין]] הקים [[קואליציה]] שבה השתתפה [[אגודת ישראל]] החרדית, הוסרה המכסה באופן רשמי למצטרפים להסדר "תורתו אומנותו", בהתאם להסכם הקואליציוני. אם כי גם קודם לכן לא נעשה שימוש מעשי במכסה כדי לחייב תלמידי ישיבה להתגייס.
בשנת [[1970]] הוגשה עתירה ל[[בג"ץ]] נגד ההסדר, ונדחתה בנימוק שלעותר אין [[זכות עמידה]].{{הערה|בג"ץ 40/70 בקר נגד שר הביטחון, פ"ד כד(1) 238}} בשנת [[1981]] עתר עו"ד [[יהודה רסלר]] לבג"ץ נגד הסדר זה, אך עתירתו נדחתה, והשופט [[יצחק כהן (שופט)|יצחק כהן]] ציין כי "בולטת בעתירה המגמה לגרור בית משפט זה לוויכוח ציבורי-פוליטי בנושא רגיש ומסעיר, שבו קיימים חילוקי דעות חריפים בציבור. בכך אין העותרים יכולים להצליח, בין משום שאין להם זכות עמידה ובין משום שהנושא אינו [[שפיטות|שפיט]], ובין משום שהם לא גילו עילה להתערבות בית המשפט בשימוש בשיקול הדעת שניתן למשיב על ידי המחוקק".{{הערה|בג"ץ 448/81 רסלר נגד שר הביטחון, פ"ד לו(1) 81}} בשנת [[1986]] חזר רסלר ועתר לבג"ץ נגד ההסדר. בעתירה זו קבע השופט [[אהרן ברק]] שיש לרסלר זכות עמידה ושהנושא שפיט, אך דחה את עתירתו, "שכן לשר הביטחון סמכות ליתן דחיית שירות ביטחון לבחורי ישיבה, ולא הוכח כי השימוש בשיקול הדעת הינו, בנסיבות העניין בלתי סביר."{{הערה|בג"ץ 910/86 רסלר נ' שר הביטחון, פ"ד מב(2) 441}}
ב-[[1986]] מונתה ועדת משנה של [[ועדת החוץ והביטחון]] של הכנסת, לבחינת מצב גיוס תלמידי ישיבות. בראש ועדת המשנה עמד חבר הכנסת הרב [[מנחם הכהן]] מ[[מפלגת העבודה]], וחברי הוועדה הנוספים היו חברי הכנסת [[בנימין בן אליעזר]], [[שרה דורון]], הרב [[חיים דרוקמן]], [[מיכה חריש]], [[רפאל פנחסי]] ו[[יוסי שריד]], בפני הוועדה הופיעו אף נציגי [[ועד הישיבות]]. דין וחשבון הוועדה הוגש ב-[[1988]].{{הערה|[http://kvarhaya.blogspot.com/2017/08/blog-post.html מסקנות הוועדה] בכבר היה לעולמים}}
אחוז תלמידי הישיבות הכלולים בהסדר עלה משמעותית במהלך השנים. בשנת [[1974]] רק 2.4% משנתון הגיוס היו תחת ההסדר, מספר זה הגיע ל-9.2% בשנת [[1999]]. באמצע [[2005]] נכללו בהסדר 41,450 איש, כ- 0.6% מהתושבים. [[משרד האוצר]] הציג נתונים המצביעים על עלייה בלתי סבירה במספר האברכים הכלולים בהסדר - בעוד מספר התלמידים גדל בהיקף של 237% בין השנים 1985 – 1998, מספר האברכים גדל באותו פרק זמן בשיעור של 354%. על פי נתוני עמותת [[חדו"ש – לחופש דת ושוויון]] לשנת 2010, 16% מהגברים היהודים במחזור הגיוס נכנסים להסדר דחיית השירות בגיל 18, ו-13% מהמחזור נשארים בהסדר עד גיל 21.{{הערה|[http://hiddush.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8-3154-0-%D7%94%D7%92%D7%99%D7%93%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%AA_15000.aspx הגידול בהשתמטות: 15,000%], באתר עמותת חדו"ש.}}
שורה 71:
===ועדת טל===
{{הפניה לערך מורחב|ועדת טל}}
בסוף [[1998]] פסק [[בג"ץ]] שהחלטותיו של שר הביטחון בעניין גיוס בני ישיבות אינן כדין, והסדרתו נדרשת חקיקה של הכנסת.{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/97/670/032/A11/97032670.a11.htm בג"ץ 3267/97 אמנון רובינשטיין נ' שר הביטחון], ניתן ב-9 בדצמבר 1998}} בעקבות פסיקה זו מונתה ב-[[1999]] [[ועדת טל]], בראשות השופט בדימוס [[צבי טל]] שחבריה היו: עו"ד [[יצחק הרצוג]], עו"ד ד"ר [[יעקב ויינרוט]], הרב אשר טננבוים – מזכיר ועד הישיבות, אלוף (מיל') [[משה נתיב]] – ראש [[אכ"א]] לשעבר, ניצב (בדימוס) [[ישראל סדן (ראש עירייה)|ישראל סדן]] – ראש עיריית [[חדרה]] ולשעבר מפקד [[מג"ב]], הרב [[מרדכי קרליץ]] ראש עיריית [[בני ברק]], [[חיים ישראלי]], עוזר שר הביטחון והמשנה למנהל הכללי של משרד הביטחון, עו"ד [[רחל סטוביצקי]], המשנה ליועצת המשפטית למערכת הביטחון ועו"ד [[יהושע שופמן]], המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (חקיקה). מטרת הוועדה הייתה למצוא את הדרך החקיקתית הראויה אשר מכוחה יהיה שר הביטחון רשאי לפטור משירות ביטחון בני ישיבה שתורתם אומנותם, ובמקביל להמליץ על שיפורים כגון פיתוח מסגרות שירות לציבור החרדי. באפריל 2000 הוגש דו"ח הוועדה, וב-23 ביולי 2002 עבר בכנסת [[חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם]] ("חוק טל"), ברוב של 51 מול 41. הוחלט להשאיר את ההסדר על כנו במספר שינויים. המרכזי שבהם היה "שנת ההכרעה" - בגיל 22 יקבל בחור ישיבה שנת הכרעה שבה יוכל לבחור האם להמשיך ללמוד או לצאת לעבוד. מי שיבחר לעבוד יוכל לבחור בין שירות צבאי מקוצר של שנה וארבעה חודשים ו[[שירות המילואים בישראל|מילואים]] לפי צורכי הצבא, לבין שירות אזרחי של שנה, ללא שכר ועם אפשרות עבודה נוספת. בנוסף קבע החוק כי יורחבו מסגרות המאפשרות שירות נוח לחרדים בצבא כמו [[הנח"ל החרדי]] וההגבלות על בחורי הישיבות שבהסדר ייאכפו ביתר קפדנות.
===החוק כיום===
שורה 83:
==הסדר תורתו אומנותו אצל לא חרדים==
על אף שהסדר "תורתו אומנותו" הוא הסדר שנבנה במקור עבור חרדים, ישנם
הסדר דומה קיים גם עבור [[חילונים]] המבצעים [[שנת שירות]] או לימודים במכינה קדם צבאית לפני הצבא, אולם הסדרים אלו הם לשנה אחת בלבד וכמעט תמיד הצעירים משרתים אחריהם שירות מלא בצבא.
כעיקרון אין תלמידי [[ישיבת הסדר|ישיבות הסדר]] משתתפים בהסדר "תורתו אומנותו", אם כי כמה מהם מקדימים לתחילת השירות ללא תשלום שנה או יותר הכלולים בהסדר.
שורה 103:
{{מיזמים|ויקימילון=תורתו אמנותו}}
* {{חרות|סופר חרות בירושלים|ראשי הישיבות היום במשרד הבטחון|1958/11/05|00402}}
* {{הארץ|עופר אדרת|כשבן גוריון רצה לגייס את בחורי הישיבות|1.1751926|9 ביולי 2012}}
* {{ynet|אבישי בן חיים|זה התחיל אצל בן-גוריון - אירועים מרכזיים בתולדות ההסדר|2015594|23.7.2002}}
*[http://www.idi.org.il/events1/roundtablediscussion/pages/events_rt_forum_26.aspx דיון במכון ישראלי לדמוקרטיה על הסדר "תורתו אומנותו" בשנת 1997]
| |||