פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
שוחזר מעריכות של 212.150.174.186 (שיחה) לעריכה האחרונה של KotzBot
בשנת [[1934]], בעודו סטודנט, הצטרף ל[[המפלגה הקומוניסטית של צרפת|מפלגה הקומוניסטית הצרפתית]], אך אחר כך עורר את כעסם של חבריו כשחבר לפלג [[סוציאליזם|סוציאליסטי]] אחר.
 
ב-1934 נישא לסימון היי, אך התמכרותה ל[[סם|סמים]] הביאה לסיום נישואיהם. ב-[[1940]] נישא בשנית, לפרנסין פור, ונולדו לו תאומים: בן ובת. גם נישואים אלה לא עלו יפה. אהבתו של קאמי כלפי אשתו הפכה לאהבת-אח. הוא חש שאיננו בנוי לחיי משפחה מסודרים, ופרנסין סבלה מאוד מהקשרים שניהל מחוץ למסגרת הנישואים. בני הזוג היו [[פרוד (מצב משפחתי)|פרודים]] זמן ניכר, אך הקשר ביניהם נשמר כמחויבות משפחתית, חברות, ותמיכה בתקופות של קושי ומחלה. קאמי קיים קשרי אהבה וידידות עמוקים ורבים עם נשים, כאשר בהמשכם עבר מאהבה לוהטת לחיבה. כותבכותבת הביוגרפיה שלו, אוליביה טוד, מציינת ש"קאמי שיקר לכולן בהצלחה או בצורה גרועה"{{הערה|שם=:0|{{צ-ספר|מחבר=אוליביה טוד|שם=אלבר קאמי : חייו|מו"ל=כרמל ירושלים|שנת הוצאה=1996}}}}. קשר מיוחד היה לו עם ה[[שחקן|שחקנית]] ה[[ספרד]]יה [[מריה קאזארס]], שאותה החשיב כאהבת חייו, ועם המתרגמת אליזבת סלרס.
 
בשנות השלושים כתב בעיתונים סוציאליסטיים ובתחילת שנות הארבעים, בזמן כיבוש צרפת בידי [[גרמניה]], השלים את ספריו הראשונים, "[[הזר]]" - רומן המספר את קורותיו של צעיר צרפתי החי באלג'יר, ו"[[המיתוס של סיזיפוס]]" - [[מסה (חיבור עיוני)|מסה]] שבה תיאר את ה[[תאוריה]] ה[[אקזיסטנציאליזם|אקזיסטנציאליסטית]] שעמדה מאחורי כתיבת "הזר". קאמי הצטרף ל[[רזיסטנס]], תנועת ההתנגדות לכיבוש הנאצי, וערך את עיתון המחתרת "COMBAT". בעיתון זה פרסם קאמי ארבעה מכתבים שיועדו ל"ידיד גרמני" - ככל הנראה, הפילוסוף [[מרטין היידגר]]. מכתבים אלו קובצו בספר "[[מכתבים לידיד גרמני]]". בעקבות פעילות זו התיידד עם [[ז'אן פול סארטר]], חברות שנמשכה גם לאחר המלחמה. הוא חיבב [[תיאטרון]], כתב [[מחזה|מחזות]], ביים ואף שיחק על במת "תיאטרון הפועלים" שהקים.
[[מלחמת העצמאות של אלג'יריה]] הציבה דילמה קשה לקאמי, בהיותו צאצא למתיישבים שעתידים היו להיות הראשונים להיפגע מעצמאות הארץ. קאמי הטיל את האשמה למשבר על ממשלת צרפת, אך סבר שעצמאות מלאה לערביי אלג'יריה אינה נחוצה. משפט שאמר ושהתפרסם היה שאין הוא יכול להעדיף את הצדק שתובעים אנשי אלג'יריה, שמוביל לטרור נגד חפים מפשע, על פני שלומה של אמו.
 
ב-[[1957]] קיבל את [[פרס נובל לספרות]]. ע"פי עדות קאמי עצמו קבלת הנובל הייתה חוייה שלילית וגרמה לו לקשיי כתיבה ועוד.
 
ב-[[4 בינואר]] [[1960]] נהרג בתאונת דרכים בעיירה הצרפתית Villeblevin. אתו נהרג גם הנהג, חברו והמוציא לאור שלו, מישל גלימאר. על פי המסופר, עד לרגע האחרון התכוון קאמי לחזור לביתו דווקא ב[[רכבת]], ובכיסו נמצא כרטיס שלא השתמש בו.