אום רשרש – הבדלי גרסאות

כבר בימי השלטון ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאני]] נבנו בחופיו המערבי והצפוני של מפרץ אילת תחנות ונקודות שיטור לפיקוח על תנועתם של אורחות הגמלים של עולי הרגל ל[[מכה]] ושל סוחרים מ[[עבר הירדן]] וממדבר [[סיני]]. נקודות ותחנות כאלה היו ב[[טאבה]], ב[[ראס אל-נקב]] ונקודת שיטור כזאת הייתה גם באום רשרש.

 

 

סכסוך הגבולות הגיע כמעט עד לכדי עימות צבאי. הבריטים שלחו ב-[[22 בינואר]] ספינת מלחמה מצרית קטנה בפיקוד בריטי למפרץ אילת ועליה חיילים מצרים. המצרים התכוונו לעלות אל החוף בטאבה, אולם הקולונל רושדי, שחייליו הבחינו בספינה, הספיק להעביר לשם יחידה טורקית, שעליה הטיל להתנגד בכוח לעלייתם של המצרים לחוף. הוא פנה למפקד המצרי בקריאה להימנע מכל מעשה תוקפנות. אז הגיע שוב בראמלי לטאבה בדרך היבשה והודיע כי הוא עומד להציב בטאבה ובאום רשרש את החיילים המצריים שבספינה. אך לנוכח התנגדותו הנמרצת של רושדי, העדיפו החיילים המצריים שלא להסתכן וירדו לחוף ב[[אי האלמוגים]]. הסכסוך הוכרע בסופו של דבר במשא ומתן שהתנהל לסירוגין בקהיר וב[[איסטנבול]], וב-[[1 באוקטובר]] 1906 חתמו הנציגים הטורקים והמצרים על הסכם לפיו חלק גדול של האזור שבין עקבה לרפיח עבר לידי מצרים, ובמפרץ אילת התחיל קו הגבול בטאבה, והגיע אל [[הים התיכון]] על יד רפיח. הסדר זה צמצם את שטחה של ארץ ישראל שתחת השלטון העות'מאני, אך אום רשרש נותרה בתחום ארץ ישראל. לימים, בתום [[מלחמת העולם הראשונה]], עברה ארץ ישראל לידי בריטניה ומשנת [[1922]] כונן בה [[המנדט הבריטי]], כשקו הגבול עם מצרים נשאר כפי שהיה בזמן שלטון העות'מאנים. קביעת הגבול משנת 1906 הביאה למעשה לכך שתחום אום רשרש יהיה לימים בתחומי [[מדינת ישראל]].