מארי תרז, נסיכת צרפת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 51:
== מאסרה במבצר הטמפל ==
[[קובץ:Madame Royale5.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מארי תרז, דוכסית אנגולם]]
מארי תרז נשארה כלואה במבצר הטמפל יחד עם אמה ואחיה הצעיר לואי שארל (שהוכר כעת על ידי תומכי המלוכה כמלך [[לואי השבעה עשר]]), עד יולי [[1793]], אז הופרד המלך הצעיר מאמו ואחותו ונכלא בתא נפרד. בתאה של מארי תרז נותרו כעת שתי נשים נוספות - אמה מארי אנטואנט, ודודתה, [[אליזבת פיליפין, נסיכת צרפת|הנסיכה אליזבת]]. מתוך השלוש הייתה מארי תרז היחידה ששרדה את [[משטר הטרור]]. באוקטובר 1793 נלקחה מארי אנטואנט לכלא [[הקונסיירז'רי]] באשמת בגידה וגילוי עריות עם בנה. המלכה לשעבר הוצאה להורג ב-[[16 באוקטובר]]. ב-[[9 במאי]] [[1794]] הוצאה מתאה הנסיכה אליזבת, אחותו של לואי השישה עשר, והוצאה להורג יום לאחר מכן, באשמת מתן עזרה לתומכי המלוכה הגולים.
 
באוקטובר 1793 נלקחה מארי אנטואנט לכלא [[הקונסיירז'רי]] באשמת בגידה וגילוי עריות עם בנה. מארי אנטואנט נשפטה והוצאה להורג ב-[[16 באוקטובר]] ובלילה האחרון כתבה מכתב אחרון לאליזבת ולמארי תרז, אשר מעולם לא הגיע ליעדו. הן לא קיבלו כל ידיעה מה עלה בגורלה של המלכה.
במהלך כל שאר תקופת מאסרה, לבדה במבצר הטמפל, לא ידעה מארי תרז מה קרה למשפחתה. ב-[[11 במאי]] [[1794]] ביקר את הנסיכה בתאה [[מקסימיליאן רובספייר]], אולם היא שוחררה רק לאחר ששכך משטר הטרור, בדיוק ביום הולדתה ה-17 ([[19 בדצמבר]] [[1795]]), בתמורה להשבתם של מספר שבויים צרפתיים שנשבו על ידי [[אוסטריה]]. מארי תרז נלקחה ל[[וינה|ווינה]], שם שוכנה בחצר המלוכה של בן דודה, [[פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]].
 
כאשר הגיע חיילים לקחת את דודתה, ב-[[9 במאי]] [[1794]], אמרה לה אליזבת כי אין לה מה לדאוג וכי היא תשוב אליה במהרה. החיילים משכו את אליזבת' מהתא ואמרו לה "את לא תחזרי". היא הוצאה להורג יום למחרת באשת מתן עזרה לתומכי המלוכה הגולים.
 
מארי תרז נותרה לבדה במבצר, כשהיא אינה יודעת מה עלה בגורלם של בני משפחתה. בטקסט שכתבה הנסיכה הצעירה על קירות תאה היא דיווחה כך על מצבה: "מארי תרז שארלוט היא האדם האומלל ביותר בעולם. היא אינה מקבלת חדשות על אמה ואינה מורשת להתאחד עמה על אף שביקשה זאת אלפי פעמים. אלוהים ישמור על אמי היקרה אותה אני אוהבת ושאיני יודעת מה מצבה. אבא, שמור עלי מלמעלה. אלוהים, סלח לאלה אשר גרמו סבל להוריי".
 
במהלך תקופת מאסרה נותרה מארי תרז בודדה בתאה, כששוב ושוב היא מבקשת לשמוע ידיעות על משפחתה ומבקשת שוב ושוב לראות את אחיה, אשר נכלא בקומה מעליה. ב-[[11 במאי]] [[1794]] ביקר את הנסיכה בתאה [[מקסימיליאן רובספייר]], אשר דיווחים על ביקורו מתעדים כי הוא צפה בה אולם לא שוחח עמה.
 
היא שוחררה רק לאחר ששכך משטר הטרור, בדיוק ביום הולדתה ה-17 ([[19 בדצמבר]] [[1795]]), בתמורה להשבתם של מספר שבויים צרפתיים שנשבו על ידי [[אוסטריה]].
 
מארי תרז נלקחה ל[[וינה|ווינה]], שם שוכנה בחצר המלוכה של בן דודה, [[פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] ורק עם הגעתה לאוסטריה קיבלה את החדשות על מותו של אחיה והוצאתם להורג של אמה ודודתה.
 
== החיים בגלות ==
לאחר שהות קצרה באוסטריה עברה מארי תרז להתגורר ב[[קורלנד]] (כיום ב[[לטביה]]) יחד עם דודה, אחיו של אביה, שהכריז על עצמו כמלך [[לואי השמונה עשר]]. לואי ה-18 והתגוררהתגורר בשטחי [[האימפריה הרוסית]] כאורחו של ה[[צאר]] [[פאבל הראשון]]. לואי, שלא היו לו ילדים משלו, רצה שאחייניתו תנשא לבן אחיו, [[לואי אנטואן, דוכס אנגולם]], שהיה השני בסדר הירושה לכתר הצרפתי באותה התקופה (אחרי אביו, לעתיד המלך [[שארל העשירי]]). מארי תרז, ששאפה להיות שוב חלק מהמשפחה, הסכימה מיד. הזוג נישא בשנת [[1799]], אולם הנישואים היו עקרים.
 
משפחת המלוכה הצרפתית הגולה עברה להתגורר ב[[בריטניה]], שם העניק לה המלך [[ג'ורג' השלישי]] מגורים, עד נפילתו של [[נפוליאון]] בשנת [[1814]].