|
[[קובץ:Almog IL15 Pillboxgoren.jpg|שמאל|ממוזער|300px|[[פילבוקס]] שמור היטב באזור התעשייה גורן]]
'''גדר הצפון''' היא [[גדר תיל]] מבוצרת שהוקמה על ידי שלטונות [[המנדט הבריטי]] בצפון [[פלשתינה-א"י]], במסגרת המאבק ב[[המרד הערבי הגדול|מרד הערבי]]. הגדר הוקמה בשנת [[1938]] על ידי פועלים יהודים, עובדי חברת "[[סולל בונה]]". לצד הגדר הוקמה שורה של [[מצודות טגארט]] ו[[פילבוקס]]ים. תוואי הגדר היה לאורך [[כביש הצפון]], ובהמשך מ[[מצודת כח]] ל[[כנרת]] ומדרום הכנרת ל[[ירמוך]], באופן שיישובי [[אצבע הגליל]] נותרו מחוץ לגדר.
יט
על מידת ההצלחה של הגדר בדיכוי המרד הערבי ישנו ויכוח. רבים הסבורים כי הצלחתה בייעודה זה הייתה חלקית בלבד. מבחינת [[היישוב|היישוב העברי בארץ ישראל]], היה מדובר במעשה חשוב, שחשיבותו אף בעצם עשייתו. משלוח אלף פועלים (מתוך אוכלוסייה של 400,000 איש) לחבל ארץ קשה ועוין, על מנת לפתח אותו, היווה אתגר של ממש לכושר הארגון של היישוב. הגנתם של הגודרים, שהוטלה אף היא על היישוב העברי, הייתה אף היא [[מבצע צבאי]] קשה, שבהפעלתו צברה "[[ההגנה]]" ניסיון וידע ששימש אותה היטב במבחני העתיד. הקמת הגדר הייתה אחד המבצעים ההתיישבותיים והביטחוניים הגדולים של היישוב העברי בימי המנדט הבריטי. מסכם [[דוד הכהן (חבר הכנסת)|דוד הכהן]] בספר זכרונותיו:
{{ציטוט|תוכן="צר המקום מלספר את פרטי מבצע הקמת הגדר. מבצע מדיני וביטחוני שלא היה דוגמתו באותם ימים... העלילה שבמבצע הייתה העיקר: עליית אלף איש לגבול הצפוני, ההררי, הבלתי נודע, הסבוך בצמחייה פראית של שיחים דוקרניים, ללא ישוב יהודי באזור כולו, ללא ודאות היכן בעצם הגבול. הייתה זו אפופיאה על כל פרטיה"
|מקור=דוד הכהן, '''עת לספר''', תל אביב, תשל"ד, 69}}
יצירת הדף "וט66וחטןם"
הגדר פורקה בין [[1942]] ל־[[1946]], וכיום אין לה כל זכר. לאורך כביש הצפון מבנים ואתרים הקשורים להקמת הגדר ולפעולתה.
הגעתם לדף שעדיין איננו קיים.
ליצירת דף חדש, כתבו את התוכן שלכם בתיבת הטקסט למטה (לעזרה נוספת). אם הגעתם לדף זה בטעות, ייתכן שתרצו לחזור אחורה באמצעות כפתור Back בדפדפן.
לפני פרסום ערך חדש:
==רקע היסטורי==
===גבולה הצפוני של ארץ ישראל בימי המנדט הבריטי===
====הסכם סייקס פיקו====
[[קובץ:Israel's northern border by the Sykes-Picot Agreement.svg|שמאל|ממוזער|450px|[[גבול הצפון|גבולו הצפוני של הגליל]] בשתי נקודות זמן: 1916, הסכם סייקס-פיקו ו-1924, הסכם ניוקומב-פולה. הסכם סייקס-פיקו (קו ירוק) ייעד את שטח ההתיישבות היהודית המתחדשת בצפון [[הגליל העליון]] שראשיתה בסוף המאה ה-19, התעבתה בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] ונודעה בשם [[אצבע הגליל]] וחלק ניכר מ[[הגליל התחתון]] להיות תחת שליטה צרפתית בסדרים החדשים שיונהגו במזרח התיכון לאחר תום המלחמה. בפועל, האזור, לאחר שהכוחות הבריטים נסוגו ממנו בראשית 1919, הצרפתים לא קיימו בו נוכחות צבאית מתמדת, הלאומנים הסורים שאפו לספחו ל[[הממלכה הערבית של סוריה|ממלכה הערבית של סוריה]] ושבטים מקומיים גם הם בחשו בקדירה, היה ל[[שטח הפקר]] ומריבה עד לסימונו הסופי של הגבול - הסכם ניוקומב-פולה ([[גבול ישראל-לבנון|קו כחול]]) והוא התוואי המוכר כיום כ[[גבול בינלאומי|גבול הבינלאומי]] בין [[גבולות מדינת ישראל#גבול הצפון - סוריה ולבנון|ישראל]], [[סוריה]] ו[[לבנון]]]]
עד לימי [[המנדט הבריטי]] היו [[ארץ ישראל]], [[סוריה]] ו[[לבנון]] חלק מן [[האימפריה העות'מאנית]]. עוד במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] פעלו המעצמות לחלוקת השטח ביניהן: [[בריטניה]] ראתה ב[[ארץ ישראל]], החוף המערבי של [[המפרץ הפרסי]] והשטח שלימים נודע כ[[עיראק]] שטח השפעה בריטי עתידי, ואילו [[צרפת]] תבעה דריסת רגל ב[[סוריה]], [[לבנון]], [[אסיה הקטנה]] ו[[תראקיה]].
אם ברצונכם לראות "איך זה עובד", עשו זאת בבקשה בארגז החול.
על פי [[הסכם סייקס-פיקו]] בין הבריטים לצרפתים משנת [[1916]], נועדה [[ארץ ישראל]] להתחלק בין אזורים שבשליטה בריטית ישירה - [[עבר הירדן]] המזרחי, [[הנגב]] ומובלעת באזור בין מפרץ [[עכו]] ל[[מפרץ חיפה]] שתאפשר [[נמל]] בריטי לחופי [[הים התיכון]] ליצוא הנפט העתיד לזרום בצינור מ[[כירכוכ]], אזור בשליטה צרפתית - [[הגליל העליון]] וחלקו הגדול של [[הגליל התחתון]], לבין ליבת הארץ שתהיה תחת חסות משותפת של [[מעצמות ההסכמה]]. גבולו הצפוני של השטח ב[[ארץ ישראל המערבית]], שנועד להיות תחת חסות משותפת - השטח שלימים נודע כליבתה של [[פלשתינה-א"י]], נקבע מעט צפונית ל[[עכו]] באזור [[אכזיב]] וירד דרומה עד ל[[כנרת]], באזור [[טבחה]] גבולו הצפוני של השטח ב[[ארץ ישראל המערבית]], שנועד להיות תחת חסות משותפת - השטח שלימים נודע כליבתה של [[פלשתינה-א"י]], נקבע מעט צפונית ל[[עכו]] באזור [[אכזיב]] וירד דרומה עד ל[[כנרת]], באזור [[טבחה]] ואילו גבולו הדרומי נמתח בין [[עזה]] ל[[חברון]].
בדקו שלא קיים כבר דף בנושא, וששם הדף תואם את הקווים המנחים למתן שמות לערכים. בין היתר יש לשים לב ששם הערך נכתב בכתיב מלא.
ודאו שנושא הערך מתאים לערך אנציקלופדי.
ניתן לפרסם בקשה לערך בדף לבקשת ערך.
אחרי פרסום ערך:
קשרו אל הערך מערכים אחרים (חיפוש ערכים קשורים) וצרו הפניות אם נחוץ.
====המאבק על אצבע הגליל====
לכותבים חדשים:
לאחר סיום [[מלחמת העולם הראשונה]] לאור העובדה שהבריטים כבשו את ארץ ישראל וסוריה ותרומת הצרפתים למאמץ הזה הייתה שולית לא ראתה עצמה בריטניה מחויבת לאמור בהסכמי סייקס-פיקו ככתבם וכלשונם. מדיניותה הרשמית, על פי [[הצהרת בלפור]], צידדה בהקמת [[בית לאומי לעם היהודי]] בשטחי ארץ ישראל ולא עוד חסות משותפת. [[התנועה הציונית]] הפקידה את דרישותיה הטריטוריאליות בידי [[ועידת השלום בפריז (1919)#קישורים חיצוניים|ועידת השלום בפריז]] שבצפון כללו את השטח עד הנהר [[ליטני]], שבו ראתה מקור מים חיוני לבית הלאומי העתידי, וכן את מקורות [[נהר הירדן]] ובמזרח השיקו ל[[מסילת הברזל החיג'אזית]] ב[[עבר הירדן המזרחי]] עד [[מפרץ עקבה]]. בדרום נמתח קו הגבול הציוני באלכסון מ[[אל עריש]] שלחופו הצפוני של [[חצי האי סיני]] ועד ל[[טאבה]] לחופו המערבי של [[ים סוף]].
קוד ויקי
לפי הסכם חדש מספטמבר 1919, הסכם דוביל, שערכו ביניהם [[לויד ג'ורג']], [[ראש ממשלת בריטניה]] ו[[ז'ורז' קלמנסו]] [[ראש ממשלת צרפת]] פינו האנגלים את האזורים שכבשו מצפון לקו שנמתח בין [[ראש הנקרה]] לבין בואזיה ב[[עמק החולה]] (מעט צפונה מ[[איילת השחר (קיבוץ)|איילת השחר]] של ימינו). אולם השטח מקו זה וצפונה עד [[צור (לבנון)|צור]], הפך הלכה למעשה לשטח הפקר, ובו ארבע נקודות יהודיות מבודדות - [[תל חי]], [[מטולה]], [[חמארה (כפר)|חמארה]] ו[[כפר גלעדי]], שכן הצרפתים לא ביססו את ריבונותם בו עד הקביעה הסופית של קו הגבול. ערביי המקום ניצלו את המצב כדי למרוד בשלטון הצרפתי, ואף להתנכל לכפרי ה[[נוצרים]] באזור, שלהם נתנה צרפת את חסותה. כנופיות של [[בדואים]] פעלו באזור, בעידוד מסוים של הבריטים. על רקע זה, ועל רקע הרצון ליצור "עובדות בשטח" מצד היהודים והערבים כאחד, הותקפה במרץ [[1920]] [[מאורעות תל חי|תל חי]]. במקביל, התנהלו דיונים בין בריטניה לצרפת על קביעת קו הגבול.
קוד תוצאה
[[קישו
יצירת הדף "וט66וחטןם"
הגעתם לדף שעדיין איננו קיים.
ליצירת דף חדש, כתבו את התוכן שלכם בתיבת הטקסט למטה (לעזרה נוספת). אם הגעתם לדף זה בטעות, ייתכן שתרצו לחזור אחורה באמצעות כפתור Back בדפדפן.
לפני פרסום ערך חדש:
====סימון הגבול המנדטורי====
ב-[[23 בדצמבר]] 1920 נחתם הסכם בין בריטניה לצרפת. צרפת ויתרה על מקצת משטחי [[הגליל]], והותירה בידיה את נהר הליטני, מקורות הירדן, את מרבית הגולן ואת ה[[חרמון]]. הנימוק הצרפתי היה שמירת אחדותם של ה[[מתואלים]] ה[[שיעים]] שישבו משני צדי נהר הליטני.
אם ברצונכם לראות "איך זה עובד", עשו זאת בבקשה בארגז החול.
הגבול המנדטורי יצא מ[[סמח']] (צמח) צפונה, חצה את הכנרת, עלה עד סמוך ל[[נחל חרמון|בניאס]] תוך הכללת שטחים נרחבים מצדו המזרחי של הירדן, ומהבניאס פנה מערבה, שמר את [[מטולה]] בשטח המנדט, וירד דרומה עד סמוך לקיבוץ [[סאסא]], ומשם, תוך פיתולים מסוימים, מערבה עד [[ראש הנקרה]]. התוצאה הייתה יצירתה של [[אצבע הגליל]], וכך נוספו לשטח המנדט הבריטי מטולה, תל חי וכפר גלעדי, שעד ההסכם היו מחוץ לתחומי המנדט. רבים ייחסו את שינוי הגבול והכללת אצבע הגליל בתחומי ארץ ישראל, ומכאן בתחומי המדינה היהודית העתידית, להתיישבות היהודית במטולה ובתל חי.
בדקו שלא קיים כבר דף בנושא, וששם הדף תואם את הקווים המנחים למתן שמות לערכים. בין היתר יש לשים לב ששם הערך נכתב בכתיב מלא.
ודאו שנושא הערך מתאים לערך אנציקלופדי.
ניתן לפרסם בקשה לערך בדף לבקשת ערך.
אחרי פרסום ערך:
קשרו אל הערך מערכים אחרים (חיפוש ערכים קשורים) וצרו הפניות אם נחוץ.
ב[[ועידת סן רמו|וועידת סן רמו]] אושר המנדט הבריטי על ארץ ישראל. באפריל [[1921]] הסכימו צרפת ובריטניה על ה[[גבול]] הבינלאומי החדש, על פי הסיכום מדצמבר 1920, אך נקבע כי הגבול כפוף לשינויים על-פי מדידות מפורטות שתערכנה. את המדידות ערכה ועדה בראשות הצרפתי פּוֹלֶה (Paulet) והבריטי [[סטיוארט פרנסיס ניוקום|ניוּקוֹם]] (Newcombe), שפעלה בין מרץ 1921 לפברואר [[1922]] (ההסכם שנוסח בעקבות פעולתה נודע בשם [[הסכם ניוקום-פולה|הסכם ניוּקוֹם-פּוֹלֶה]]). כל עוד נמשכו המדידות היה קו הגבול המדויק בלתי ברור. כך, למשל, נערך בלבנון [[מפקד אוכלוסין]] על ידי השלטונות הצרפתים, ונכללו בו (וכתוצאה מכך גם קיבלו אזרחות צרפתית) גם תושבי הכפרים המתואלים בגליל, שנותרו לאחר מכן בשטח ארץ ישראל, כמו גם תושבי מטולה וכפר גלעדי.{{הערה|1={{הארץ|יואב שטרן|מבחינת נסראללה, חוות שבעא אינן התירוץ היחיד|1.1023765|30 ביולי 2005}}.}}
לכותבים חדשים:
קוד ויקי
רק בשנת [[1924]] קיבל הגבול את צורתו הסופית. צרפת ויתרה על מחצית משטח הכנרת, ועל שטח באזור [[כפר בירעם]] (כיום: קיבוץ [[ברעם]]), והשיבה לעצמה את השטחים ב[[רמת הגולן]] ממזרח לירדן. גבול זה, שנקבע במשא ומתן בין המעצמות, הוא כיום [[גבולות מדינת ישראל|הגבול הבינלאומי המוכר]] בין המדינות הריבוניות [[ישראל]] ולבנון.
קוד תוצאה
[[קישור]] קישור
ב[[האוקיינוס האטלנטי|אוקיינוס האטלנטי]] באוקיינוס האטלנטי
טקסט '''מודגש''' טקסט מודגש
Crystal Clear app restart.png ליצירת ערך באמצעות אשף
בְּנוּ את הדף ועצבו אותו. הפתיח צריך להתחיל עם הגדרה, בצורה הבאה: '''שם הערך''' הוא ....
הקפידו להוסיף קישורים בעזרת קוד ויקי (ראו טבלה משמאל). מומלץ לחלק דפים ארוכים לכותרות שמסומנות ב==כותרת==. היעזרו בסרגל הכלים מעל חלון העריכה לאפשרויות עריכה נוספות.
השתמשו בכפתור "תצוגה מקדימה" כדי לראות כיצד ייראה הדף לאחר עריכתכם.
הביאו סימוכין, מקורות חיצוניים מצדדים שלישיים ופריטי קריאה נוספת כדי לגבות את חשיבות ואמינות הערך
Dialog-warning-orange.svg ערך חדש צריך לכלול לפחות כמה משפטים, כשהמשפט הראשון יהיה לרוב הגדרה של נושא הערך. ויקיפדיה אינה מילון, והציפייה היא שהערכים יכללו לפחות קצת מעבר להגדרה מילונית. ערך קצר מדי עלול להימחק, ולפיכך מומלץ להשקיע בכתיבת פסקה או שתיים לפחות.
עריכתכם תפורסם כשתלחצו על כפתור השמירה. לפני כן, ודאו כי הטקסט ראוי לפרסום, אינו מכיל שגיאות, אין בו תוכן פוגעני, אינו מפר זכויות יוצרים ומתאים מבחינת רף החשיבות. ערך שלא יעמוד בכך עלול להימחק.
===המרד הערבי הגדול===
כניסה לחשבון
באפריל [[1936]] פרץ [[המרד הערבי הגדול]]. כבר משלביו הראשונים של המרד היה ברור שהצלחתו תלויה בסיוע שאותו יקבלו המורדים מבחוץ. באוגוסט 1936 הגיע לארץ ישראל [[פאוזי אל קאוקג'י]], יליד לבנון, ששימש כמפקד הצבאי של המרד, ועמו מאות חמושים שחצו את הגבול מסוריה ומ[[ירדן]]. מאוקטובר 1936 ובמהלך שנת [[1937]] חלה הפוגה באירועים, עד רצח מושל הגליל, [[לואיס אנדרוס]], ב-[[26 בספטמבר]] 1937 בידי הערבים. רציחתו של אנדרוס סימנה שלב חדש ורצחני במרד. המורדים ניסו להשתלט על אזורים שלמים בארץ, ולהשליט שם את שלטונם. אזור הגליל ההררי, שבו היו פזורים יישובים יהודיים מעטים בין יישובים ערביים רבים, ובו קבלו המורדים אספקה רצופה של כוח אדם, תחמושת ונשק מתומכיהם בסוריה ובלבנון, נראה מתאים להשתלטות כזו. ואכן, לקראת סוף שנת 1937 נראה היה כי הגליל צפוי ליפול לידי המורדים, ושטחים רבים בגליל אכן היו בשליטתם, כאשר הגבולות עם סוריה ולבנון פרוצים, ומשמשים לאספקת נשק וכוח אדם למרידה כולה. נראה כי הצלחתם של הבריטים בדיכוי המרד תלויה באופן שבו יצליחו להשתלט על צפונה של המדינה, ולמנוע מעבר אספקה וכוח אדם למורדים.
אזהרה: אתם לא מחוברים לחשבון. לאחר פרסום הדף, כתובת ה־IP שלכם תירשם בהיסטוריית העריכות שלו. אם לדעתכם זוהי פגיעה בפרטיותכם, עליכם להיכנס לחשבון או להירשם.
באפשרותכם לעיין במדריך הכתיבה למתחילים כדי ללמוד על דרך ההשתתפות בוויקיפדיה ולקבל סיוע.
פנייה של [[בריטניה]] לשלטונות ה[[צרפת]]ים לסיוע בסגירת הגבול לא הועילה. חלק ניכר מסמכויותיה השלטוניות של צרפת היו נתונות כבר בידי המדינות העצמאיות סוריה ולבנון, שחשו אהדה למורדים. כמו כן חשו אנשי הממשל הצרפתי טינה נושנה כלפי הבריטים, שסירבו לסייע להם בדיכוי המהומות בסוריה בשנת [[1925]], ומצאו כי עתה בידם להעניק לבריטים יחס דומה.{{הערה|1={{PalPost||The Fence Around Palestine - "Tegart's Wall"|1938/05/31|00600}}}}
שימו לב שעליכם לבדוק בתצוגה מקדימה את השינויים שלכם לפני פרסום. אם ברצונכם לערוך ניסויים בממשק העריכה ר]] קישור
לממשלה הבריטית היה בשלב זה ניסיון וידע בדיכוי מרידות בשטחי שלטונה. ב[[מלחמת הבורים|מלחמת הבורים השנייה]], בתחילת [[המאה ה-20]], הצליחו הבריטים לדכא את לוחמי הקומנדו הבורים באמצעות חלוקת השטח לתאי שטח המגודרים ב[[גדר תיל]] (שימוש ראשון באמצעי זה, שהומצא אך בשנת [[1876]] ב[[ארצות הברית]] ושימש במיוחד לתיחום עדרי [[בקר]]), ושליטה בתאי השטח המבודדים. ברור היה כי את הגבול שבין ארץ ישראל, סוריה ולבנון יש לגדר ולתחם באופן שתתאפשר שליטה במעבר בין המדינות, ותופגן נוכחות אפקטיבית בריכוזי האוכלוסייה הערבים בגליל.
ב[[האוקיינוס האטלנטי|אוקיינוס האטלנטי]] באוקיינוס האטלנטי
טקסט '''מודגש''' טקסט מודגש
Crystal Clear app restart.png ליצירת ערך באמצעות אשף
בְּנוּ את הדף ועצבו אותו. הפתיח צריך להתחיל עם הגדרה, בצורה הבאה: '''שם הערך''' הוא ....
הקפידו להוסיף קישורים בעזרת קוד ויקי (ראו טבלה משמאל). מומלץ לחלק דפים ארוכים לכותרות שמסומנות ב==כותרת==. היעזרו בסרגל הכלים מעל חלון העריכה לאפשרויות עריכה נוספות.
השתמשו בכפתור "תצוגה מקדימה" כדי לראות כיצד ייראה הדף לאחר עריכתכם.
הביאו סימוכין, מקורות חיצוניים מצדדים שלישיים ופריטי קריאה נוספת כדי לגבות את חשיבות ואמינות הערך
Dialog-warning-orange.svg ערך חדש צריך לכלול לפחות כמה משפטים, כשהמשפט הראשון יהיה לרוב הגדרה של נושא הערך. ויקיפדיה אינה מילון, והציפייה היא שהערכים יכללו לפחות קצת מעבר להגדרה מילונית. ערך קצר מדי עלול לה
יט
==לקראת הצבת הגדר==
===סלילת כביש הצפון===
[[קובץ:kvishhazafon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כביש הצפון, כיום, בין מצודת כח לסאסא. על אם הדרך פילבוקס הרוס. הקמת הפילבוקסים על תוואי הכביש נועדה לאפשר שליטה ותצפית לאורכו]]
השלב הראשוני בהשתלטות על השטח העוין בגליל היה סלילת [[כביש הצפון]]. סלילת הכביש נדונה בתחילה, בסוף שנת 1936, בין הנציב העליון [[ארתור ווקופ]], מפקד כוח החירום הבריטי שהגיע לארץ, הגנרל [[ג'ון דיל]], והמפקד הכללי של המשטרה [[רוי ספייסר]]. ספייסר, קצין מקצועי שמונה לתפקידו בשנת [[1931]], הציע תוכנית כוללת למיגור המרד הערבי שכללה הקמת גדר, ולצדה [[בלוקהאוס]]ים, שתימתח לאורך הכביש. בתחילה הציע דיל כי הגדר תוקם לאורך [[כביש עכו-צפת]], אך לאחר התייעצות הוחלט כי בשלב ראשון ייסלל כביש לאורך גבול הצפון, ולצדו יוקמו תחנות משטרה.{{הערה|1=יגאל אייל, '''האינתיפאדה הראשונה: דיכוי המרד הערבי על ידי הצבא הבריטי בארץ ישראל 1936–1939''', [[הוצאת משרד הביטחון]], 1998, עמ' 263–264.}}
יצירת הדף "וט66וחטןם"
הכביש נסלל, בתחילה כדרך עפר, בחודשים פברואר עד אוקטובר [[1937]]. במלאכה עסקו פועלים ערבים מהכפרים הסמוכים לתוואי הכביש, ועלות הסלילה הכוללת - 74,000 [[לירה שטרלינג|לירות שטרלינג]].
הגעתם לדף שעדיין איננו קיים.
ליצירת דף חדש, כתבו את התוכן שלכם בתיבת הטקסט למטה (לעזרה נוספת). אם הגעתם לדף זה בטעות, ייתכן שתרצו לחזור אחורה באמצעות כפתור Back בדפדפן.
לפני פרסום ערך חדש:
תוואי הכביש החל ליד הכפר [[אל-באסה|באסה]] (כיום המושב [[בצת]] והעיירה [[שלומי]]), המשיך משם מזרחה ליד חירבת צמח (כיום קיבוץ [[אילון (קיבוץ)|אילון]]), ומשם המשיך ל[[תרביחא]] ו[[איקרית]]. משם פנה הכביש לדרום מזרח לכפר סעסע (כיום מצפה [[מתת]]), ול[[כפר בירעם]], ופנה לצפון מזרח לעבר [[מלכיה]] ומשם ל[[מצודת כ"ח|נבי יושע]], והסתיים בנקודה על כביש [[ראש פינה]] מטולה הסמוכה לנבי יושע. המעבר בכביש לא היה חופשי והצריך רישיון מיוחד. אורכה של הדרך היה 67 קילומטר.
אם ברצונכם לראות "איך זה עובד", עשו זאת בבקשה בארגז החול.
הכביש נועד לחסימת [[הסתננות]] מהצפון, ולמתן אפשרות להגיע במהירות ובכוח רב אל הכפרים הערבים שעמדו על תוואי הכביש. בשל כך, ובשל התוואי ההררי והקשה, נסללה הדרך לא על הגבול ממש, אלא במרחק מה ממנו.
בדקו שלא קיים כבר דף בנושא, וששם הדף תואם את הקווים המנחים למתן שמות לערכים. בין היתר יש לשים לב ששם הערך נכתב בכתיב מלא.
ודאו שנושא הערך מתאים לערך אנציקלופדי.
ניתן לפרסם בקשה לערך בדף לבקשת ערך.
אחרי פרסום ערך:
קשרו אל הערך מערכים אחרים (חיפוש ערכים קשורים) וצרו הפניות אם נחוץ.
בצדי הדרך הוקמו שש עשרה תחנות משטרה. העיתונאית [[ברכה חבס]] שנסעה בכביש מעט לפני סיום הסלילה, התרשמה כי:
לכותבים חדשים:
{{ציטוט|תוכן="אחדות מתחנות אלו שוכנות עוד גם היום באהלי צבא, בלתי מחוסנים כראוי בפני הסערה ובלתי מוגנים כל צרכם בפני גשמים עזים, אך מרביתן - בצריפים נאים, מצובעים יפה, בעלי יסוד מבוצר וחצר גדורה עם עמדות בכל קצותיה. אף מגרש מסוקל יפה וגנה ערוכה בטוב טעם לכל אחת מהתחנות."{{הערה|1={{דבר|ברכה חבס|בין שומרי הגבולות|1938/01/30|00201||דפדוף}}.}}}}
קוד ויקי
כל תחנה מסוג זה שימשה למגורי 10 [[שוטר]]ים: ארבעה בריטים (מהם מפקד תחנה בדרגת [[סמל (דרגה)|סרג'נט]]), ארבעה יהודים ושני ערבים. כשמונים [[נוטר]]ים יהודים גויסו לצורך זה. אך הצבתם של מאה אנשים בתחנות הפזורות על פני דרך שאורכה עשרות קילומטרים רחוקה הייתה מלפתור את הבעיה. השוטרים בתחנות התרכזו בהגנה על עצמם, ולא הצליחו למנוע את ההברחות או לאטום את הגבול.
קוד תוצאה
[[קישו
יצירת הדף "וט66וחטןם"
הגעתם לדף שעדיין איננו קיים.
ליצירת דף חדש, כתבו את התוכן שלכם בתיבת הטקסט למטה (לעזרה נוספת). אם הגעתם לדף זה בטעות, ייתכן שתרצו לחזור אחורה באמצעות כפתור Back בדפדפן.
לפני פרסום ערך חדש:
===בואו של צ'ארלס טגארט===
[[קובץ:שומרה.JPG|שמאל|ממוזער|250px|קו המצודות שהוקם לאורך גדר הצפון נבנה במספר דגמים בסיסיים, הקרויים על שם צ'ארלס טגארט, "[[מצודות טגארט]]". מצודה זו נבנתה ב[[תרביחא]], כיום בסיס [[צה"ל]] פעיל, המשמש כמפקדת [[עוצבת ברעם]], במושב [[שומרה (מושב)|שומרה]].]]
בסוף אוקטובר 1937 הגיע לארץ ישראל [[צ'ארלס טגארט]], קצין משטרה [[בריטי]] ששירת ב[[הודו]] כמפקד משטרת [[כלכותה]] ורכש מומחיות בדיכוי מרידות ובלוחמה ב[[טרור]] וב[[גרילה]], על מנת לתאם בין זרועות הביטחון השונות ועל מנת לארגן עבור שלטונות המנדט את הגנת הארץ מפני המורדים מערביי ארץ ישראל ומפני הכוחות הערביים הבלתי סדירים שחדרו לארץ מצפון, מסוריה ומלבנון. במקביל לבואו החישו הבריטים לארץ תגבורת של כחמשת אלפים שוטרים וחיילים.
אם ברצונכם לראות "איך זה עובד", עשו זאת בבקשה בארגז החול.
טגארט מסר לווקופ, הנציב העליון, דו"ח שכלל מספר המלצות, כגון הקמת משטרה רכובה, שיטה של סגרים וסריקות, וסגירה הרמטית של גבולות הארץ, ובמסגרת זו העלה מחדש את רעיונו של ספייסר לסגירת הגבול הצפוני באמצעות גדר.{{הערה|1=יגאל אייל, '''האינתיפאדה הראשונה: דיכוי המרד הערבי על ידי הצבא הבריטי בארץ ישראל 1936–1939''', הוצאת משרד הביטחון, 1998, 348.}}
בדקו שלא קיים כבר דף בנושא, וששם הדף תואם את הקווים המנחים למתן שמות לערכים. בין היתר יש לשים לב ששם הערך נכתב בכתיב מלא.
ודאו שנושא הערך מתאים לערך אנציקלופדי.
ניתן לפרסם בקשה לערך בדף לבקשת ערך.
אחרי פרסום ערך:
קשרו אל הערך מערכים אחרים (חיפוש ערכים קשורים) וצרו הפניות אם נחוץ.
טגארט למד את השטח בצפון הארץ במשך כחודשיים, כשהוא נעזר בניסיונו בדיכוי המהומות ב[[בנגל]], ובניסיון העבר הבריטי בדיכוי מרד ה[[אפריקאנרים|בורים]]. טגארט ראה בעיני רוחו מערכת דומה לזו שהוקמה ב[[דרום אפריקה]], של גדר תיל מפוטרלת תדירות, השולטת על השטח באמצעות מצדיות ו[[פילבוקס]]ים. לרעיון התנגדו הנציב ווקופ, [[אלן סונדרס]], מפקד המשטרה שהחליף את ספייסר (ספייסר שהה בחופשת החלמה מניסיון התנקשות בחייו שערכו טרוריסטים ערבים ב-[[13 ביוני]] 1937, חופשה שבמהלכה ביקש, וקיבל, הצבה בתפקיד אחר), וסר [[ארצ'יבלד ויוול]] מחליפו של דיל בפיקוד על כוחות הצבא.
לכותבים חדשים:
קוד ויקי
ב-[[16 בפברואר]] 1938 ערך טגארט ניסוי. הוא הציב ב[[קריית טבעון]] דגם של הגדר, ושבעה [[פלס (צבא)|פלסים]] בריטים ניסו לחצות אותה. תוצאות הניסוי לא היו חד משמעיות. בתוך דקות ספורות חצו הפלסים את הגדר. ויוול, שנכח במקום, הסיק כי אין בגדר התיל כדי למנוע חדירת "אנשים נחושים". טגארט סבר כי ניתן לפתור בעיה זו באמצעות פטרולים לאורך הגדר של מכוניות המצוידות ב[[זרקור]]ים, וכי את הגדר יש להקים בכל מקרה.{{הערה|1=יגאל אייל, '''האינתיפאדה הראשונה: דיכוי המרד הערבי על ידי הצבא הבריטי בארץ ישראל 1936–1939''', הוצאת משרד הביטחון, 1998, עמ' 349.}}
קוד תוצאה
[[קישור]] קישור
ב[[האוקיינוס האטלנטי|אוקיינוס האטלנטי]] באוקיינוס האטלנטי
טקסט '''מודגש''' טקסט מודגש
Crystal Clear app restart.png ליצירת ערך באמצעות אשף
בְּנוּ את הדף ועצבו אותו. הפתיח צריך להתחיל עם הגדרה, בצורה הבאה: '''שם הערך''' הוא ....
הקפידו להוסיף קישורים בעזרת קוד ויקי (ראו טבלה משמאל). מומלץ לחלק דפים ארוכים לכותרות שמסומנות ב==כותרת==. היעזרו בסרגל הכלים מעל חלון העריכה לאפשרויות עריכה נוספות.
השתמשו בכפתור "תצוגה מקדימה" כדי לראות כיצד ייראה הדף לאחר עריכתכם.
הביאו סימוכין, מקורות חיצוניים מצדדים שלישיים ופריטי קריאה נוספת כדי לגבות את חשיבות ואמינות הערך
Dialog-warning-orange.svg ערך חדש צריך לכלול לפחות כמה משפטים, כשהמשפט הראשון יהיה לרוב הגדרה של נושא הערך. ויקיפדיה אינה מילון, והציפייה היא שהערכים יכללו לפחות קצת מעבר להגדרה מילונית. ערך קצר מדי עלול להימחק, ולפיכך מומלץ להשקיע בכתיבת פסקה או שתיים לפחות.
עריכתכם תפורסם כשתלחצו על כפתור השמירה. לפני כן, ודאו כי הטקסט ראוי לפרסום, אינו מכיל שגיאות, אין בו תוכן פוגעני, אינו מפר זכויות יוצרים ומתאים מבחינת רף החשיבות. ערך שלא יעמוד בכך עלול להימחק.
במרץ 1938 הוחלף ווקופ ב[[הרולד מקמייקל]], שהיה מטבעו תקיף ונמרץ יותר. בעידודו של מושל הגליל, מחליפו של [[לואיס אנדרוס]] שנרצח, סר [[אלק קירקברייד]], הוחלט על הצבת הגדר. קירקברייד דרש כי תוקם גם גדר בין הכנרת לנהר הירמוך. דרישתו זו התקבלה.
כניסה לחשבון
אזהרה: אתם לא מחוברים לחשבון. לאחר פרסום הדף, כתובת ה־IP שלכם תירשם בהיסטוריית העריכות שלו. אם לדעתכם זוהי פגיעה בפרטיותכם, עליכם להיכנס לחשבון או להירשם.
באפשרותכם לעיין במדריך הכתיבה למתחילים כדי ללמוד על דרך ההשתתפות בוויקיפדיה ולקבל סיוע.
ממשלתו של [[ארתור נוויל צ'מברליין]] בבריטניה הייתה נתונה בלחץ פוליטי כבד לנוכח המשך המצב הבלתי יציב בארץ ישראל. כך, למשל, בדיון שנערך ביוני 1938 מתחו דוברים בפרלמנט, בהם [[ג'יימס דה רוטשילד]] ו[[ג'וזאיה ודג'ווד]], ביקורת על הממשלה בשל כישלונה, ודרשו את מיצוי מלוא האמצעים, כולל הקמה מיידית ויעילה של הגדר, שכונתה בדיון זה בשם "חומת טגארט", כינוי שבו נודעה מאז. מסיבה זו הוקצו משאבים רבים להצבת הגדר, והוקצו לה כ-90,000 לירות שטרלינג, סכום גבוה באותם ימים.{{הערה|1={{PalPost||Government Criticized for Failure to Surpress Terror|1938/06/16|00101}}.}}
שימו לב שעליכם לבדוק בתצוגה מקדימה את השינויים שלכם לפני פרסום. אם ברצונכם לערוך ניסויים בממשק העריכה ר]] קישור
העברת סלילת הגדר לפסים מעשיים הייתה רק חלק מתוכניתו הכוללת של טגארט. במסגרת יישום המלצותיו נבנו ברחבי הארץ כ-60 מצודות מסוגים שונים המכונות עד היום "[[מצודות טגארט]]", וננקטו צעדים מעשיים וארגוניים נוספים לדיכוי המרד בכל רחבי הארץ.
ב[[האוקיינוס האטלנטי|אוקיינוס האטלנטי]] באוקיינוס האטלנטי
טקסט '''מודגש''' טקסט מודגש
===חתימת החוזה עם סולל בונה===
Crystal Clear app restart.png ליצירת ערך באמצעות אשף
[[קובץ:הקמת גדר הצפון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פועלי סולל בונה מקימים את הגדר]]
בְּנוּ את הדף ועצבו אותו. הפתיח צריך להתחיל עם הגדרה, בצורה הבאה: '''שם הערך''' הוא ....
קירקברייד הציע כי הקמת הגדר תוטל על חברת "[[סולל בונה]]", מאחר שלדבריו עקב המשבר הכלכלי ביישוב, יציעו היהודים לבנות את הגדר במחיר נמוך.{{הערה|שם=AtmolFeb92|1=גדעון ביגר, "גדר הצפון", '''"עת-מול"''', פברואר 1992, גיליון יז (3), 101.}}
הקפידו להוסיף קישורים בעזרת קוד ויקי (ראו טבלה משמאל). מומלץ לחלק דפים ארוכים לכותרות שמסומנות ב==כותרת==. היעזרו בסרגל הכלים מעל חלון העריכה לאפשרויות עריכה נוספות.
השתמשו בכפתור "תצוגה מקדימה" כדי לראות כיצד ייראה הדף לאחר עריכתכם.
קירקברייד זימן את [[דוד הכהן (חבר הכנסת)|דוד הכהן]] למשרדו שב[[נצרת]]. הוא הציג בפניו את תוכנית הגדר בקווים כלליים, וכן כי התוכנית נהגתה על ידי טגארט, אך יש לה מתנגדים בקרב הפקידות הבריטית. הכהן התבקש לבחון את האפשרויות לביצוע העבודה על ידי "סולל בונה" מבחינה תקציבית וטכנית, ולשמור על העניין בסוד.
הביאו סימוכין, מקורות חיצוניים מצדדים שלישיים ופריטי קריאה נוספת כדי לגבות את חשיבות ואמינות הערך
Dialog-warning-orange.svg ערך חדש צריך לכלול לפחות כמה משפטים, כשהמשפט הראשון יהיה לרוב הגדרה של נושא הערך. ויקיפדיה אינה מילון, והציפייה היא שהערכים יכללו לפחות קצת מעבר להגדרה מילונית. ערך קצר מדי עלול לה
מהנדסי "סולל בונה" ומומחי הביטחון של "[[ההגנה]]" החלו לבדוק את הפרויקט, ולאחר כמה שבועות נקבעה פגישה בין הכהן, קירקברייד וצ'ארלס טגארט ב[[מלון המלך דוד]] ב[[ירושלים]]. הכהן נקב במחיר הגדר, וזה, לדבריו, התקבל ללא ערעור. הכהן דיווח כי סולל בונה הרוויחה מהמבצע כ-60,000 לירות. מקורות אחרים מאותה תקופה ציינו כי עלותו הכוללת של הגידור הייתה כ-90,000 לירות. הכהן ציין כי המקום היחיד שבו ניתן להשיג מלאי של [[תיל]] במהירות הוא [[איטליה]], שהייתה אז תחת שלטונו של [[מוסוליני]]. באיטליה הצטבר מלאי של גדר שהיה אמור לשמש אותה ב[[המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה|מלחמה באתיופיה]], אך מטעמים שונים נותר בתחומי איטליה. טגארט הבהיר להכהן כי יוכל לקנות את התיל בכל מקום שירצה. אך אירוני הדבר כי בסופו של דבר שימש התיל לעצירת כוחות ה[[מעצמות הציר|ציר]], ובהם כוחות איטלקיים, ב[[המערכה במדבר המערבי|מערכה במדבר המערבי]], בשנת 1942. בסופה של השיחה נמסרה העבודה ל"סולל בונה",{{הערה|1=[[דוד הכהן (חבר הכנסת)|דוד הכהן]], "'''עת לספר'''", תל אביב, תשל"ד, 68.}} וב-[[21 באפריל]] 1938 נחתם הסכם רשמי עם חברת "[[סולל בונה]]" לבניית הגדר בתוך שלושה חודשים.
===המצדיות והפילבוקסים===
[[קובץ:Nebi Yusha 1948.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[מצודת ישע]] בנבי יושע, זמן קצר לאחר כיבושה על ידי [[צה"ל]] ב[[מלחמת העצמאות]]. על בסיס דגם זה, בעל [[צריח (מבנה)|צריח]] הצופה לכל הכיוונים, נבנו 5 מצודות "הקו הראשון" ושתי מצודות "הקו השני".]]
[[קובץ:Gader-hatzafon2.svg|שמאל|ממוזער|400px|גדר הצפון. המצודות שהוקמו לאורך כביש הצפון מסומנות ב X, והמקומות שבהם חנו הגודרים מסומנים במשולש. מחוץ לגדר נותרו יישובי אצבע הגליל, וכן חניתה ועין גב.]]
[[קובץ:Godrim.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עטיפת ספרה של [[ברכה חבס]] "הגודרים בצפון". הספר יצא לאור בסמוך למועד השלמת הגידור בשנת 1938.]]
כאמור, התוכנית הבריטית הייתה מבוססת על ניסיון קולוניאלי ב[[דרום אפריקה]] וב[[הודו]]. חלק מהמחשבה הטקטית שמאחורי הקמת הגדר הייתה תיחום השטח לתוואי הנשלט על ידי תחנות קבועות. תחנות המשטרה הקיימות שהוקמו לצדי כביש הצפון לא סיפקו הגנה, ובחודשים הספורים מאז שהוקמו לא הוכיחו את יעילותן.
על התוואי המתוכנן של הגדר הוקמו 5 מצודות, על פי דגם סטנדרטי שכלל מבנה מרובע ובראשו צריח מצולע הצופה לכל הכיוונים. הראשונה הוקמה ב[[מצודת כ"ח]] שנקראה אז "נבי יושע", השנייה בסאלחה, כיום מושב [[אביבים]], השלישית באזור הכפר סעסע, כיום היישוב [[מתת]], הרביעית בכפר [[תרביחא]], במקום שבו מצוי כיום מושב [[שומרה (מושב)|שומרה]], והחמישית באזור היישוב [[אל-באסה|באסה]], כיום בשטח מושב [[יערה]]. מצדיות אלו כללו צריח בולט שבו [[חרך ירי|חרכי ירי]] הפונים לכל הכיוונים. דגם זה הפך להיות דגם נפוץ למצודות טגארט בכל הארץ, אם כי היו גם דגמים נוספים, גדולים יותר. המצדיות נבנו על ידי קבלנים חיצוניים שאינם יהודים. שתי מצדיות נוספות נבנו ב"קו השני", [[כביש עכו-צפת]], האחת ב[[מג'ד אל-כרום]] והשנייה ב[[ראמה (מועצה מקומית)|ראמה]].{{הערה|1={{קתדרה|גד קרויזר|הקמת גדר הצפון במרד הערבי ושאלת כשלונה: בחינה מחודשת|120.9|120, תמוז תשס"ז, עמ' 216}}.}}
בין התחנות הוקמו [[פילבוקס]]ים, ששימשו לשליטה בשטח, בייחוד בשעת לילה. עד שנת [[1941]] הוקמו על תוואי הגדר 20 פילבוקסים. ארבעה מצפון לכנרת, ושישה עשר על תוואי [[כביש הצפון]].{{הערה|1={{קתדרה|גד קרויזר|הקמת גדר הצפון במרד הערבי ושאלת כשלונה: בחינה מחודשת|120.9|120, תמוז תשס"ז, עמ' 218}}.}}
===תוואי הגדר המתוכנן===
תוואי הגדר היה מקביל לתוואי [[כביש הצפון]]. במקום בו הסתיים כביש הצפון, באזור [[מצודת כ"ח]], המשיכה הגדר עד לכביש [[ראש פינה]]-[[מטולה]] וירדה משם עד לאזור [[הר נחום]], כשהיא מקבילה בתחילה לביצות החולה, ולאחר מכן לכביש טבריה-מטולה. משם המשיכה הגדר לאזור [[טבחה]] ו[[סמח']] (צמח) ומשם ל[[ירמוך]]. אורכה הכולל של הגדר אמור היה להיות 75 קילומטרים. בחלקים מסוימים נתמכה הגדר ב[[שדה מוקשים|שדות מוקשים]].
הגדר תוכננה בעובי ובדרגות קושי שונות, על פי תנאי האזור שבו הוצבה. בתוואי שנחשב לחשוב ביותר, במקביל לכביש הצפון, כללה הגדר שלוש [[גדר תיל|גדרות תיל]], כל אחת בגובה של כ-1.90 מ', ובמרחק של כ-1.60 מ' זו מזו. השטח שבין הגדרות רובד אף הוא בתיל דוקרני. במקומות אחרים הוצבו שתי גדרות תיל, ולעיתים, כמו בקילומטרים האחרונים שבין הכנרת לירמוך, רק גדר אחת.
==הצבת הגדר==
===הצבת הגדר על ידי הפועלים===
גם מבלי להתייחס למאמץ הביטחוני שדרשה הצבת הגדר, היה זה מבצע ארגוני מן המעלה הראשונה. [[היישוב]] כולו בשנת 1938 מנה 400,000 נפש. מתוך אוכלוסייה זו גויסו אלף פועלים לעבודת הסלילה, שהחלה במאי 1938.
לצורך העבודה הוקם מחנה, אשר הועבר שש פעמים במשך העבודה, בקפיצות של 30 קילומטרים בכל פעם. החל מ[[שער הגולן]] ב[[עמק הירדן]] הצפוני, אל [[מגדל (יישוב)|מגדל]] שבמערב [[הכנרת]], אל [[איילת השחר (קיבוץ)|איילת השחר]] שב[[עמק החולה]], משם ל[[מלכיה]] ולאורך תוואי [[כביש הצפון]], אל הכפר סעסע (כיום המושב [[מתת]]) כאשר המחנה האחרון היה סמוך ליישוב הערבי [[אל-באסה|באסה]].{{הערה|1=[[יוחנן אהרוני]], [[מיכאל אבי יונה]], [[מרדכי גיחון]], [[יהודה ואלך]], "'''אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל, מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה'''", [[הוצאת כרטא]], 1972}} הגודרים התקדמו בממוצע כקילומטר וחצי ביום, בקטעים הקשים של הגדר, ועד ל-15 קילומטר ביום בקטעים הקלים. אספקת חומרי העבודה לבניית הגדר, ואספקה שוטפת לפועלים, חייבו תנועה מתמדת של שיירות אל המחנות ומהם.
[[אמבולנס]] לבן של [[מגן דוד אדום]] ושישה רופאים מתנדבים מארגון "[[ההסתדרות הציונית הדסה|הדסה]]" ליוו את המחנה בכל תחנותיו.
מחנה האוהלים כלל מגורים נפרדים לנוטרים ולפועלים (באוהלים המשמשים למגורי שישה אנשים), מגורי נשים (תשע נשים ליוו את הצבת הגדר בתפקידים שונים), מטבח, מטבח כשר לפועלים מ[[הפועל המזרחי]] ו[[אגודת ישראל]] (כשישים איש), מרפאה, עמדות הגנה מבוטנות, מלוּנות לכלבי המשטרה, ברזיות שדה לשתייה ולרחצה, מכלי מים ניידים, מספרה, סנדלרייה, מרפאה ותחנת [[טלפון]] אלחוטי. כאשר שהה המחנה בקרבת יישוב יהודי (כ[[איילת השחר (קיבוץ)|איילת השחר]]), סיפק היישוב את צורכי המחנה.{{הערה|שם=ElHaGader|1={{דבר|ברכה חבס|אל הגדר|1938/06/22|00402}}.}}
עבודת הגידור התבצעה במקטעים בני 8 קילומטרים. תחילה יצאה קבוצת סימון כחלוץ, לאחריה הוצבו עמודי הגדר בתוואי המסומן, בין העמודים נמתחו חוטי תיל על ידי קבוצת עבודה שיועדה לכך (שכונתה "דיאגונלים"), ובין עמודי הגדר הונחו קונצרטינות של תיל על ידי קבוצה נוספת (קבוצת "הסבך הפנימי", שכונה בסלנג "ברחש").{{הערה|שם=ElHaGader}}
הקבוצות השונות קיימו ביניהן קשר באמצעות [[איתות]]. כך, למשל, לא יצאה משאית עם גודרים לדרכה, בטרם קיבלה איתות ב[[קוד מורס]] באמצעות מראה או פנס, המאשר שהשטח בטוח לתנועה.
===הקמת קיבוץ אילון===
[[הקרן הקיימת לישראל]] ו[[השומר הצעיר]] ניצלו את הנוכחות היהודית במקום להגברת ההתיישבות היהודית בגליל. בשל מגבלות [[הספר הלבן (1939)|הספר הלבן]] נאסרה עליה על הקרקע ליישובים חדשים באזור הגדר. הקרן הקיימת רכשה קרקע בסמוך לחירבת צמח, שעל תוואי הגדר, והעלתה לשם גרעין של מתיישבים. כאשר הדבר התגלה על ידי השלטונות הבריטים, הורו השלטונות על פירוק היישוב. [[דוד הכהן (חבר הכנסת)|דוד הכהן]] הציב במקום מגרסת [[חצץ]] והצליח לשכנע את הבריטים כי לצורך הקמת ה[[פילבוקס]]ים לאורך הגדר יש צורך בחצץ, ואין אלו מתיישבים כי אם פועלים שיגרסו במקום חצץ, במקום להביאו מ[[חיפה]] במשאיות, וכי המחיר הנמוך שהם דורשים לכלכלתם הוא בשל העובדה שבכוונתם להקים מחנה של קבע, לכלכל עצמם בגידולים חקלאיים, וכך לחסוך בחשבון עלות החצץ את הוצאות מחייתם. הסבר זה נתקבל על דעת הבריטים, וכך קם [[אילון (קיבוץ)|קיבוץ אילון]].{{הערה|1=[[דוד הכהן (חבר הכנסת)|דוד הכהן]], "'''עת לספר'''", תל אביב, תשל"ד, עמ' 70.}}
===אבטחת הפועלים===
====ההתנגדות הערבית====
הערבים ראו בגדר משום סיכון להמשך המרידה, וכן כמחסום הקורע את שטחה של ארץ ישראל מהרצף הערבי שמצפון לה, בדומה לטיעונים המועלים כיום נגד [[גדר ההפרדה]]. מכיוון שכך, ולאור התעמולה בעיתונות היהודית והבריטית שקראה לגדר בשם "חומת טגארט" (Tegart's Wall), הייתה התגייסות רבתי של הערבים נגד בניית הגדר. בסמוך לתחילת עבודות הבנייה פירסמו שלושה עיתונים יומיים נפוצים בסוריה ובלבנון "בירות", "אל יאום" ו"אל איסתקלאל" מאמר מאת "מומחה ביטחון" שבו הודגש הצורך בהריסת הגדר, וניתנו הוראות כיצד לפגוע בה. המומחה אמנם הרגיע את קוראיו כי בניית הגדר תדרוש כוח אדם ומאמצים רבים יותר מאלו העומדים לרשות בריטניה, וכי חישמולה (כפי הנראה לא ידע הכותב כי אין בכוונת הבריטים להציב גדר חשמלית) ידרוש [[דינאמו]] ענק שאין להשיג כמוהו בכל [[המזרח התיכון]], אך המשיך ופירט את הדרכים בהם יש לפגוע בגדר, לפי הבנתו. הבריטים הניחו כי המאמר נכתב על ידי מחלקת התעמולה הערבית ב[[דמשק]], שהקימה ועדה מיוחדת לפגיעה בגדר.{{הערה|1={{PalPost||Two Brigands Dead in Fight with Police|1938/06/22|00102}}.}}
בתחילה פעלו נגד הגדר שתי חבורות שמנו כ-60 איש, אך לאחר שספגו אבדות בקרב מול הכוחות שהגנו על הגדר, שבו אלו ל[[סוריה]] ובמקומם באה קבוצה מאורגנת של כ-200 איש בהנהגת פאוזי רשיד. מרכזם של המורדים היה ב[[תרשיחא]] ומשם יצאו להתקפותיהם. אליהם הצטרפו לעיתים כפריים מבני המקום, שנקלעו לסכסוכים בלתי פוסקים עם הגודרים בשאלות של מעבר בכפרים ואספקת מים, וכן בני הכפרים מלבנון, ירון, עייתרון ו[[מרון א-ראס]]. באחת הפעולות, שבה נהרסו 14 קילומטרים של גדר בלילה אחד, השתתפו, על-פי ההערכה, בין 800 ל-1,000 ערבים.
==== אבטחת הפועלים והגדר ====
כוח המגן מנה שלוש פלוגות של [[נוטר]]ים, בנות 100 אנשים כל אחת. שתי פלוגות שקיבלו את שכרן מ"[[סולל בונה]]", ופלוגה אחת של אנשי "[[ההגנה]]". 65 מן העובדים (בדרג של מנהלי עבודה ומשגיחים) צוידו אף הם בנשק אוטומטי. שתי הפלוגות של "סולל בונה" שמרו על מחנה הגודרים ועל המקום בו בוצעו העבודות, והתחלפו ביניהן מדי שבוע. הפלוגה של אנשי "ההגנה" איבטחה את הדרך בין המחנה ובין השטח בו בוצעו העבודות, באמצעות סיורים במכוניות משוריינות, תפיסת עמדות מפתח לאורך הדרך, ומארבים לאורך תוואי הגדר שנבנה בסמוך.
מפקדי הכוח היו מאנשי "[[הנודדת]]", שגויסו על ידי [[יצחק שדה]] ואליהו כהן. הפיקוד על כוח הנוטרים היה בידי יוסף הכט מפקד ההגנה לשעבר שפרש [[ויהושע אייזיק (אשל)]] שסוכך עליו. (דוד הכהן (1981) "עת לספר" עמוד 70) יחידת מודיעין מיוחדת שהקים איש "[[השומר]]" [[מרדכי יגאל]] סיפקה לכוח מידע על כוונות הכפריים באזור. במהלך המבצע שיתפו הכוחות פעולה עם [[צ'ארלס אורד וינגייט]] ואנשיו, וחלק מאנשי כוח האבטחה הושם באופן זמני תחת פיקודו. כן התקבל סיוע רב מן [[הצבא הבריטי]], לרבות סיוע אווירי.{{הערה|1=סא"ל גרשון ריבלין (עורך), "'''לאש ולמגן - תולדות הנוטרות העברית'''", הוצאת מערכות, 1963, 44.}}
==== הקרב על הגדר ====
[[קובץ:פילבוקסמנדטורי.JPG|שמאל|ממוזער|250px|פילבוקס מימי גדר הצפון, סמוך לקיבוץ [[ברעם]], באזור בו אירעה המתקפה הגדולה]]
במהלך שלושת חודשי בניית הגדר עמדו בוני הגדר אל מול התקפות קשות ביותר נגדם ונגד הגדר שבנו. שניים מאנשי הכוח שילמו בחייהם, הנוטר אליהו אבטיחי ואיש הבניין אלימלך רזניק. שלושה נפצעו.
הבעיה הייתה בשלב הביניים שבין סיום בניית הגדר ובין תפיסת הקו על ידי כוחות הצבא הבריטי. עם סיום בניית שטח מסוים מן הגדר, הסתיים תפקיד הנוטרים היהודים במקום. הצבא הבריטי לא הזדרז לתפוס את עמדותיו, והגדר הבנויה נותרה מופקרת. פרט לכך היה מחנה הגודרים נתון לאש צלפים, והדרך שבין המחנה ובין שטח הגידור הותקפה לעיתים.
בליל [[27 ביוני]] 1938 התקיימה המתקפה הגדולה ביותר על הגדר. הלילה החל ביריות על מחנה הגודרים. אחת משתי ה[[שריונית|שריוניות]] ששהו בשטח חזרה למחנה על מנת לסייע. בשטח נותרה שריונית קטנה ובה רק חמישה אנשים שהמשיכה בסיור לאורך הגדר. ליד [[כפר בירעם]] נכנסה השריונית למארב, והידרדרה לתעלה לצד הדרך. שניים מאנשי השריונית נפצעו, אולם התוקפים הותירו אחריהם שישה הרוגים ואחד-עשר פצועים, לבושי מדים. לאחר חילוץ נוסעי השריונית, הסתבר כי הייתה זו אך [[פעולת הסחה]] לפעולה נרחבת בה נעקרו 14 קילומטרים משטח הגדר על ידי מאות אנשים מכפרי הסביבה וכפרי לבנון.{{הערה|1=[[ברכה חבס]], "'''הגודרים בצפון'''", הוצאת המרכז לנוער של הסתדרות העובדים בארץ ישראל, תרצ"ט, 57.}}
עם כל זאת הסתיימה עבודת הגידור במועד, ותוך שלושה חודשים עמדה הגדר על תלה. מסיבת הסיום של הגודרים נערכה ב-[[31 ביולי]] במחנה האחרון שהוקם על יד הכפר [[אל-באסה|באסה]], ולאחריה נותר במקום אך כוח קטן שביצע עבודות גימור.
==הגדר בפעולתה==
רבים מעריכים כי הקמת הגדר, בשילוב עם הפעילות הצבאית לאורכה העבירה את מרכז הכובד של המרד הערבי מן הצפון אל המרכז והדרום. כבר בסוף ספטמבר 1938 כתב "[[פלסטיין פוסט]]" כי:
{{ציטוט|תוכן="שינוי חל במהלך החודשים האחרונים כאשר פעולת הכנופיות החלה להתרכז במישור החוף, בעוד שאזורי הצפון נותרו שקטים יחסית. "חומת טגארט" ומערכת מחוזקת של סיורי הצבא לאורך כביש הגבול פעלו את פעולתם".{{הערה|1={{PalPost||A Year of Intense Effort - Political Survey of 5689 in Palestine|1938/09/25|01100}}.}} }}
[[אליהו גולומב]] העריך, בסמוך לאחר בנית הגדר, כי:
{{ציטוט|תוכן="הכנופיות סבלו מכות קשות למדי. גדר הצפון אשר רבים הטילו ספק בערכה הביאה תוצאות חשובות. היא הפסיקה הברחת אנשים... לעומת זאת נפתחה לכנופיות דרך חדשה - עבר הירדן. אבל הדרך הזו אינה פתוחה כל כך כמו דרך הצפון".{{הערה|1=אליהו בילצ'קי, מרדכי אמסטר, "'''בשנות חירום - תקופת ה"קמפים" 1937 - 1947'''", הוצאת הסתדרות פועלי הבניין, 1956, עמ' 256.}}}}
ממילא היה המרד בשלבי דעיכה, ולאחר דעיכת המרד, בשנת [[1939]] נותרה הגדר על מקומה. הדבר יצר בעיות מרובות. כל יישובי [[אצבע הגליל]] וכן היישובים היהודים [[עין גב]] ו[[חניתה]] נמצאו מחוץ לגדר. במצב דומה היו יישובים ערבים רבים, ובהם הכפר אל-באסה. יישובים רבים הופרדו על ידי הגדר מהאדמות שעיבדו. על מנת לפתור את הבעיה הוקמו 18 שערים, ומפתחותיהם נמסרו לתושבי הכפרים, תוך שסוכם על שעות פעולה שבהם היו השערים פעילים.{{הערה|שם=AtmolFeb92}}
המצב האסטרטגי ב[[מלחמת העולם השנייה]] בשנת 1942 הביא לצורך בפירוק הגדר. מחד, הסכנה מן הצפון שיצרה נפילת [[סוריה]] ו[[לבנון]] לידי כוחות עוינים של [[צרפת של וישי]] לא הייתה קיימת עוד, לאחר פעולת הבריטים, אנשי [[צרפת החופשית]] ואנשי "[[ההגנה]]" ביוני [[1941]] לשם כיבוש שטח המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון. מאידך, התקדמות כוחות הציר במדבר המערבי חייבה גידור מסיבי וביצור עמדות. החומר הזמין ביותר לכך היה מצוי בגדר הצפון. חלקים ניכרים מן הגדר פורקו כבר בשנת 1942. לאחר קבלת העצמאות של סוריה ולבנון בשנת [[1946]] פורקה הגדר כולה, ובאוקטובר [[1947]] לא הייתה קיימת עוד.{{הערה|שם=AtmolFeb92}}
==חשיבותה של הגדר==
יש הרואים בהקמת הגדר ובפירוקה תוך מספר שנים משום אנקדוטה. במקומות רבים נכתב כי המרד היה ממילא בשלבי דעיכה בעת הקמת הגדר, וכי פעולתה במשך מספר חודשים לא השפיעה על המרד השפעה של ממש.
אחרים רואים בהקמת הגדר חשיבות בשל השפעתה על תודעת הצדדים. "חומת טגארט" הוקמה בידיים יהודיות, בשטח ערבי עוין, אל מול התנגדות כבדה. דר' [[גד קרויזר]] השווה את הגדר ל[[ציר פילדלפי]], שעל אף היותו חדיר להברחות (במנהרות שנחפרו מתחתיו) הייתה עצם הקמתו וההחזקה בו בעלת חשיבות בתודעת הצדדים.{{הערה|1={{קתדרה|גד קרויזר|הקמת גדר הצפון במרד הערבי ושאלת כשלונה: בחינה מחודשת|120.9|120, תמוז תשס"ז, עמ' 229}}}}
טגארט כתב לדוד הכהן כי הקמת הגדר היא:
{{ציטוט|תוכן="הישג שיכולים אתם להתפאר בו... הוא הוצא לפועל באזור הררי קשה, עם קוים ארוכים להובלת חמרי הבניין ואספקה לאנשים, הנתונים להתקפות בלתי פוסקות של האויב... אין צורך לדאוג לעתידה של ארץ ישראל כל עוד יש בה אנשים היכולים לקבל על עצמם ולהוציא לפועל משימות כאלה לפי תוכנית ובזמן שנקבע לכך מראש."{{הערה|1=סא"ל גרשון ריבלין (עורך), "'''לאש ולמגן - תולדות הנוטרות העברית'''", הוצאת [[מערכות]], 1963, עמ' 44.}}}}
עבור [[היישוב]] הייתה פעולת הגידור פעולה בעלת חשיבות, ומפעל לאומי מן המעלה הראשונה. הפעולה הונצחה בספר שהוציאה העיתונאית [[ברכה חבס]] (שהייתה אשתו של [[דוד הכהן (חבר הכנסת)|דוד הכהן]], מהפעילים בהקמת הגדר), בשם "הגודרים בצפון". הספר כלל מבחר מכתבותיה של חבס שהופיעו בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]" בשנת 1938, וכן צילומים, רישומים, קטעי יומן, שירים וסיפורים שיצרו הגודרים בעת הגידור.
מבחינה צבאית הייתה חשיבות רבה לפעולה. "ההגנה" התנסתה בהקמת כוח מאורגן והפעלתו בלוח זמנים קצוב בתקופה קצרה. הפעולה בשטח ההררי העוין חייבה ניתוח מדוקדק של השטח, תפיסת עמדות, תיאום בין הכוחות, שימוש בשריוניות, במערך קשר ובשיתוף פעולה עם הכוחות הבריטים. כל אלו הקנו ל"הגנה" ניסיון יקר ערך, לקראת המשך פעולותיה בשנים הבאות.
==גדר הצפון כיום==
[[קובץ:Andartakoach.JPG|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לנופלים על כיבוש [[מצודת כ"ח]] במלחמת העצמאות, סמוך למצודת כ"ח. מערכת המצודות שהוקמה על ידי טגארט בשנות השלושים התגלתה כבעלת חשיבות מכרעת במלחמת העצמאות. קרבות קשים התנהלו על כיבוש מצודת נבי יושע, היא מצודת כ"ח. כל מצודות "הקו הראשון" עודן משמשות את כוחות הביטחון כבסיסים פעילים]]
לאחר הסרת הגדר בשנת 1942 לא נותר בשטח סימן לגדר עצמה. ה[[פילבוקס]]ים עודם נמצאים לאורך [[כביש הצפון]] ובמקומות אחרים בהם הוצבו. ליד בית האריזה ב[[יסוד המעלה]] מצוי פילבוקס מרובע, שהיה כנראה אחד הראשונים שנבנו. בסמוך ל[[מצודת ישע]] מצוי פילבוקס שמור היטב, המשמש כמצפור, על שם סרן יובל ניר, שנהרג בקרב בגזרה המרכזית ב[[לבנון]] בשנת [[1997]]. סמוך לאזור התעשייה [[גורן (מושב)|גורן]] מצוי פילבוקס שמור היטב. קיבוץ [[ברעם]] שיפץ בשנת [[2007]] את הפילבוקס שבתחומי הקיבוץ, בסיוע [[המועצה לשימור אתרים]], שיחזר את גגו, והציב שלטים המספרים את סיפורו. מספר פילבוקסים נוספים, ברמה זו או אחרת של הזנחה, פזורים לאורך התוואי הישן של כביש הצפון, הן במקומות בהם עובר היום [[כביש 899]] והן במקומות בהם נפרד התוואי מתוואי הכביש החדש.
מצודות "הקו הראשון" נותרו על מקומן, ובשימושן הייעודי. ארבע מהמצודות, [[אביבים]], [[מתת]], [[שומרה (מושב)|שומרה]], ו[[יערה]], משמשות כבסיסים פעילים של צה"ל. המצודה המזרחית ביותר, [[מצודת כ"ח]] משמשת כבסיס של [[משמר הגבול]]. בשנת [[2014]] הוחלט לפרק את מבנה הפלדה המתומן שבראש המצודה במתת מפני סכנת התמוטטות.
ב[[מלחמת העצמאות]] התנהלו קרבות קשים ביותר ב[[מצודת כ"ח]] לאחר שזו נמסרה לידי הערבים, דבר שסיכן את היישובים היהודים הן ב[[אצבע הגליל]] והן ב[[רמות נפתלי]]. המצודה נכבשה לאחר קרבות קשים, ולאחר מספר ניסיונות כיבוש כושלים. מאז קרויה המצודה "מצודת כ"ח" על שם 28 הלוחמים שנהרגו במהלך הקרבות.
כביש הצפון, כיום [[כביש 899]], עובר ברובו בתוואי כביש הצפון הישן, דרך העפר שנסללה בשנת [[1937]]. הכביש כיום הוא כביש חדיש ונוח לנסיעה, ומשמש את היישובים שקמו באזור. במספר מקומות מתפצל הכביש ל"תוואי כביש הצפון הישן" והמשובש יותר, אך לאחר מספר קילומטרים מתאחדים הכבישים.
שלוחת הר מצפון ל[[דוב"ב]] שגובהה 798 מטר, נקראת [[הר גודרים]] על שם הגודרים שעסקו בבניית גדר הצפון.
[[אילון (קיבוץ)|קיבוץ אילון]] שהוקם, כביכול על מנת לספק חצץ לגודרים, מונה כיום כ-900 תושבים.
על קו הגבול עצמו הוקמה גדר מערכת המוצבת על הגבול שבין [[ישראל]] ל[[לבנון]]. תוואי הגדר צפוני ל"גדר הצפון" ההיסטורית.
==רשימת המצודות==
{| class="wikitable" width="90%"
|-
| colspan="5" align="center" bgcolor="lightblue" | '''מצדיות גדר הצפון'''
|-
! width="20%" | שם התחנה
! width="20%" | מיקום
! width="20%" | כיום
! width="20%" | תמונה
! width="20%" | קואורדינטות
|-
| '''[[מצדית באסה]]''' || [[יערה]] || בסיס [[צה"ל]]
| [[קובץ:PikiWiki Israel 8751 yaara (basa) police station.jpg|135px]]
|
|-
| '''[[מצודת כ"ח|נבּי יושע - מצודת כ"ח]]''' || מצדית. צומת "ישע" ב[[כביש הצפון]] || בסיס [[משמר הגבול]]
| [[קובץ:Nebi Yusha 1948.jpg|135px|מצודת כ"ח]]
| {{coord|33|6|55|N|35|33|22|E|type:landmark|display=inline,title}}
|-
| '''[[סאלחה]]''' || [[אביבים]] || בסיס [[צה"ל]]
|
|
|-
| '''[[מצדית סעסע]]''' || [[מתת]] || בסיס [[צה"ל]]
| [[קובץ:Sasa Tigart.jpg|135px|מצודת סעסע]]
|
|-
| '''[[מצדית תרביחא]]''' || [[שומרה (מושב)|שומרה]] || בסיס [[צה"ל]]
| [[קובץ:טיגארטשומרה.JPG|135px|מצודת שומרה]]
|
|-
|}
{| class="wikitable" width="90%"
|-
| colspan="5" align="center" bgcolor="lightblue" | '''מצדיות כביש עכו-צפת'''
|-
! width="20%" | שם התחנה
! width="20%" | מיקום
! width="20%" | כיום
! width="20%" | תמונה
! width="20%" | קואורדינטות
|-
| '''[[מצדית מג'ד אל-כרום]]''' || [[מג'ד אל-כרום]] || מסעדה
| [[קובץ:Majdalkurum.jpg|135px|מצודת מג'ד אל-כרום]]
|
|-
| '''[[פרדייה]]''' || [[פרוד]] || מבנה נטוש ליד מושב [[שפר]]
| [[קובץ:Tagart parod.jpg|135px|מצודת פרדייה מראה ממושב [[שפר]]]]
|
|-
| '''[[מצדית ראמה]]''' || [[ראמה (מועצה מקומית)|ראמה]] ||
|
|
|-
|}
==לקריאה נוספת==
[[קובץ:IsraelBorderPolice.svg|ממוזער|150px|מצודת כ"ח בסמל [[משמר הגבול]]]]
* [[ברכה חבס]], '''הגודרים בצפון''', הוצאת המרכז לנוער של הסתדרות העובדים בארץ ישראל, תרצ"ט.
* אליהו בילצ'קי, מרדכי אמסטר, '''בשנות חירום - תקופת ה"קמפים" 1937 - 1947''', הוצאת הסתדרות פועלי הבניין, 1956.
* סא"ל [[גרשון ריבלין]] (עורך), '''לאש ולמגן - תולדות הנוטרות העברית''', הוצאת [[מערכות]], 1963.
* [[דוד הכהן (חבר הכנסת)|דוד הכהן]], '''עת לספר''', תל אביב, תשל"ד.
* [[גדעון ביגר]], "גדר הצפון", '''"[[עת-מול]]"''', פברואר 1992, גיליון יז (3), 101.
* יגאל אייל, '''האינתיפאדה הראשונה: דיכוי המרד הערבי על ידי הצבא הבריטי בארץ ישראל 1936–1939''', [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], 1998.
{{-}}
==קישורים חיצוניים==
{{פורטל|'''לשער לנושאים, אישים ומאמרים בתולדות היישוב, ראו [[פורטל:היישוב|פורטל היישוב]].'''}}
* [[גד קרויזר]], '''[http://www.idekel.co.il/Books/Tigartim/ הטיגארטים - הקמת מצודות המשטרה הבריטית בארץ ישראל 1938 -1943]''', הוצאת [[ספריית יהודה דקל]], [[המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל]], [[2011]], פרק שלישי: 'חומת טגארט': גדר הצפון בארץ ישראל
* [http://www.nofesh-sasa.co.il/atratc/2.html כביש הצפון: מצומת חירם לצומת ישע]
* {{מטח|[[גדעון ביגר]]|גדר הצפון|31|מתוך: '''[[עת-מול]]''', גליון י"ז 3 (101), פברואר 1992}}
* {{קתדרה|גד קרויזר|הקמת גדר הצפון במרד הערבי ושאלת כשלונה: בחינה מחודשת|120.9|120, תמוז תשס"ו, יוני 2006, עמ' 230-201}}
* {{דבר|ב. ח.|יום ולילה במחנה|1938/06/22|00400}}
* {{דבר||חומת טגארט בגבול הצפון|1938/06/01|00604}}
* {{דבר|דוד שליו|25 שנה להקמת גדר הצפון|1963/08/21|00602}}
* {{הארץ|אלי אשכנזי|גדר ההפרדה הראשונה נבנתה בכלל בצפון|1.1558605|21 ביוני 2007}}
* {{ynet|ספי בן יוסף|כך נולדה גדר המערכת|2148114|3 באוקטובר 2002}}
* {{ynet|יגאל צור|עצור, גבול לפניך|3150322|21 באוקטובר 2005}}
*[[מיכאל יעקובסון]]: [http://michaelarch.wordpress.com/2014/12/06/%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%91-%D7%91%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%93%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%94-%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%A9%D7%94-%D7%91%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9C/ סקירה על מצודת המשטרה הבריטית הנטושה הצמודה לשפר], באתר 'חלון אחורי', 6 בדצמבר 2014
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{משטרת המנדט}}
{{ערך מומלץ}}
[[קטגוריה:מערכות ביצורים]]
[[קטגוריה:הגליל]]
[[קטגוריה:גבול הצפון]]
[[קטגוריה:המנדט הבריטי: צבא וביטחון]]
[[קטגוריה:המרד הערבי הגדול]]
[[קטגוריה:מצודות טגארט]]
| 