אלול – הבדלי גרסאות

השם 'אלול' מופיע לראשונה במקרא ב[[ספר נחמיה]].{{הערה|{{תנ"ך|נחמיה|ו|טו}}.}}. בקרב עדת [[ביתא ישראל]] החודש נקרא [[לוח השנה של ביתא ישראל|לול]].

* בתקופת בית שני, השלימו את מלאכת בניית החומה בכ"ה באלול: "ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול, לחמישים ושנים יום" ({{תנ"ך|נחמיה |ו, |טו}})

ב[[חסידות]] מקובל לומר שבניגוד לשאר השנה בה המלך (האל) נמצא בארמון, באלול: "המלך בשדה", כלומר קרוב ונגיש לעם{{הערה|ראהראו [[לקוטי תורה]] לרבי [[שניאור זלמן מלאדי]], פרשת ראה, דף לב}}. על פי חז"ל, לאחר שנשתברו הלוחות, משה עלה בפעם השנייה להר סיני בראש חודש אלול, על מנת לקבל את הלוחות השניים וירד לאחר ארבעים יום ביום כיפור.

מנהג נוסף שמקורו בקהילות אשכנז הוא לתקוע ב[[שופר]] – פרט לשבתות ו[[ערב ראש השנה]] – מראש חודש אלול ועד סמוך ל[[ערבלערב ראש השנה]]. יש נוהגים לתקוע בסיום תפילת שחרית ויש המוסיפים גם בסיום תפילת ערבית. לפי מנהג אשכנז המזרחי נוהגים להפסיק לתקוע בערב ראש השנה{{הערה|1=. אין תוקעים בערב ראש השנה כדי להבדיל בין "תקיעות רשות" במהלך חודש אלול, לבין "תקיעות מצווה" בראש השנה}}, ולפי מנהג אשכנז המערבי שלושה ימים לפני ראש השנה{{הערה|1=דברי קהלות, עמ' 121 [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6822&st=&pgnum=122] .}}. יש הנוהגים לתקוע סדר תקיעות של '''תשר"ת''' ('''ת'''קיעה '''ש'''ברים ת'''ר'''ועה '''ת'''קיעה), ויש הנוהגים לתקוע סדר '''תשר"ת תש"ת תר"ת'''. אצל הספרדים התקבל המנהג רק במספר קהילות, בתקופה מאוחרת, ונוהגים לתקוע במהלך אמירת הסליחות בלבד, לפני אמירת המלים [[קדיש#קדיש תענו ותעתרו|"תענו ותעתרו"]] בקדיש שבסיום הסליחות{{הערה|1=אף ב[[תפילת מוסף]] של [[ראש השנה]] וב[[תפילת נעילה]] ב[[יום הכיפורים]] מתבצעות חלק מהתקיעות בנקודה זו}} ויש המוסיפים אף בעת אמירת [[שלוש עשרה מידות הרחמים|י"ג מידות]].

ב) [[יעקב בן אשר|רבי יעקב בן אשר]], כותב ב[[ארבעה טורים|טור]]{{הערה|אורח חיים, סימן תקפא}}, בפתיחת הלכות חודש אלול (לאחר שמביא את הטעם הנ"ל מ[[פרקי דרבי אליעזר|פרדר"א]]): ...וכל החדש (תוקעים) - כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג): "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו"...{{הערה|טור, אורח חיים, סימן תקפא}}. 

ראשי הישיבות הליטאיות נהגו לאסור על תלמידיהם לערוך נישואין במשך חודש אלול.{{הערה|נוהג הסותר לכאורה את משמעות הפסיקה ההלכתית המופיעה במשנה במסכת יומא פרק ח' משנה א', "והמלך והכלה ירחצו את פניהם", כלומר כי ישנו היתר מיוחד לכלה לרחוץ את פניה ביום הכיפורים, ולפי המבואר שם במפרשים כי הגדרת כלה לעניין זה, היא בתוך 30 יום לנישואיה, הרי מתחייב מכך, כי אין מניעה לנישואין בפרק זמן זה של חודש אלול ותחילת חודש תשרי.}}.