|
== העלייה לשלטון ==
צלאח יא א-דין(לא אדין) נולד למשפחה [[כורדים|כורדית]] ב[[תיכרית]] שעל [[נהר]] [[החידקל]]. אביו [[נג'ם א-דין איוב]] היה מושל תיכרית, שם סייע בידי [[זנגי]] להימלט מידי הח'ליף [[אל-מסתרשד]]. זנגי גמל לו טובה ומינהו למושל [[בעלבכ]]. צלאח א-דין נשלח ל[[דמשק]] להשלים את השכלתו, שם חי במשך עשר שנים בחצרו של [[נור א-דין]], וייחד עצמו בהתעניינותו ב[[חדית']] ה[[אסלאם סוני|סוני]]. קיבל [[חינוך]] צבאי מדודו, ה[[מדינאי]] והחייל ה[[סלג'וקים|סלג'וקי]] [[שרכוה]], שייצג את נור א-דין במסעות המלחמה שלו נגד ה[[ח'ליפה]] ה[[השושלת הפאטימית|פאטימי]] של [[מצרים]] בשנות השישים של [[המאה ה-12|המאה ה־12]]. צלאח א-דין ירש את דודו כ[[וזיר|ווזיר]] ב־[[1169]], במסגרת התפקיד מונה לאחראי על המאבק בפאטימים ובצלבנים בהנהגתו של [[אמלריך הראשון מלך ירושלים|אמלריך הראשון]]. מעמדו כווזיר (מושל מטעם הח'ליפה) במצרים התערער עקב חוסר היציבות ממנה סבלה מצרים, בין היתר בשל שורה ארוכה של ח'ליפים-ילדים, שעל שליטתם נלחמו הווזירים. כמנהיגו של צבא זר מסוריה גם לא הייתה לו שליטה על הצבא המצרי ה[[שיעה|שיעי]], שהונהג כעת בשמו של ח'ליפה חלש. כאשר הח'ליפה נפטר, ב־[[1171]], צלאח א-דין הורה ל[[אימאם|אימאמים]] להודיע על שמו של הח'ליפה ה[[בית עבאס|עבאסי]] ב[[בגדאד]] ב[[תפילות יום השישי]] כיורש, וכך הביא לקיצה של שושלת [[השושלת הפאטמית|הח'ליפים הפאטימים]]. כעת צלאח א-דין שלט במצרים, באופן רשמי כנציגו של נור א-דין, שבעצמו היה נציג רשמי של החליף העבאסי.
זו הייתה חלוקת הכוחות הרשמית. למעשה, בעזרת אחיו שקיבלו את השליטה על אחוזות מצריות גדולות, צלאח א-דין הפך את מצרים לאחוזה של משפחתו, נגד רצונותיו של נור א-דין, ששלח את [[שרכוה]] ואת צלאח א-דין למצרים מלכתחילה. עם מותו של נור א-דין ([[1174]]), לקח לעצמו צלאח א-דין את התואר [[סולטאן]] במצרים, על אף שסלג'וקים רבים התייחסו אליו כשליט לא לגיטימי ולא הסכימו לשרת תחת הסולטאן ה"כורדי". אף על פי כן, צלאח א-דין היה למייסדה של השושלת האיובית והשיב את ה[[אסלאם סוני|סונה]] למצרים. במסעות המלחמה ב[[אפריקה]] הרחיב צלאח א-דין את תחומי שלטונו והטריטוריה שלו לכיוון מערב - ל[[מגרב]], וכאשר הלך לדכא מרידה באזור [[הנילוס העליון הגדול|הנילוס העליון]] הוא המשיך דרומה ומזרחה ל[[ים סוף]] ול[[תימן]].
|
