יצחק מנינוה – הבדלי גרסאות

'''יצחק איש נינווה''', או '''יצחק הסורי''' ([[סורית]]: ܡܪܝ ܐܝܣܚܩ ܕܢܝܢܘܐ, "מר יצחק דנינווה", [[יוונית]]: Ἰσαὰκ Σύρος;{{כ}} ? – ~[[700]]?) היה נזיר, מיסטיקן והוגה נוצרי בן [[המאה השביעית]]. מוכר כ[[קדוש (נצרות)|קדוש]] ב[[הכנסייה האשורית|כנסייה האשורית]], ב[[נצרות אוריינטלית|כנסיות האוריינטליות]] וב[[נצרות אורתודוקסית|כנסייה האורתודוקסית]].

== חייו ==

 

הוא התפרסם עקב חיבוריו אודות המיסטיקה, האסקטיקה, חיי הנזירות ודעת האל. הנושא העיקרי בכתיבתו, כפי שציין חוקר עבודותיו הבישוף הילריון אלפייב, הוא אהבתו האינסופית והגמורה של אלוהים. יצחק מנינווה הרבה להדגיש כי היא אינה יודעת מגבלות, שעצם הבריאה נבע מאהבה זו ושלא רק החוטאים אלא אפילו שדי הגיהנום, המלאכים שנפלו, עודם נאהבים על ידי יוצרם. מאחר שהרעיון של [[גיהנום]] נצחי לא התיישב עם דעה זו, קבע יצחק כי אף ברייה לא תידון להיענש לעד. כולם יעברו ייסורים מזככים ב[[פורגטוריום]] לפי דרגתם, יכירו ברשעם ויתקבלו שוב על ידי האל, כולל השטן, העירין ויתר המלאכים הפושעים. כדי לשוב ולהתחבר לצלם אלוהים הטבוע בו על האדם לחוש חמלה ואהבה אינסופיות באותה מידה כלפי כל יצור חי, בני-אנוש וחיות כאחד.