הבדלים בין גרסאות בדף "עקרון הפיהרר"

בניגוד לדעה הרווחת, עקרון הפיהרר לא הומצא על ידי ה[[נאצים]]. [[הרמן פון קייזרלינג]], [[פילוסוף]] [[גרמני]] יליד [[אסטוניה]], היה הראשון שעשה שימוש במונח. אחת מטענותיו העיקריות של קייזרלינג הייתה שמספר "פרטים מוכשרים נועדו לשלוט" על בסיס [[דרוויניזם חברתי]].
 
האידיאולוגיה שעומדת מאחורי עקרון המנהיגות רואה כל ארגון כ[[היררכיה]] של המנהיגים שלו, ובה לכל מנהיג ("פיהרר" בגרמנית) יש אחריות מוחלטת בתחומו והוא דורש צייתנות מוחלטת מכל הכפופים לו ונענה רק לממונים עליו. הצייתנות והנאמנות המוחלטת למנהיג פירושה גם התעלמות מחוקי ה[[מוסר]] של מותר ואסור. ה"מנהיג העליון", [[פיהרר]] [[אדולף היטלר]], נענה רק ל[[אלוהים]] ולעם הגרמני. הפילוסוף ה[[איטלקי]] [[ג'ורג'ו אגמבן]] טען שהיטלר ראה את עצמו כהתממשות הרשות השלטת, וכן כחוק חי או ה[[חוק]] הגבוה ביותר, ושילב תפישות אלה להפיכתו ל[[הרשות המחוקקת|רשות המחוקקת]], [[הרשות השופטת]] ו[[הרשות המבצעת]] בו בזמן אחד. לאחר [[ליל הסכינים הארוכות]], היטלר אמר: "בשעה זו, אני הייתי אחראי לגורל הלאום הגרמני, ולכן הייתי השופט העליון של העם הגרמני!"{{הערה|[http://research.calvin.edu/german-propaganda-archive/ley2.htm]}}.
 
עקרון המנהיגות מקביל ל[[שרשרת פיקוד|שרשרת הפיקוד]] בארגונים צבאיים, בראשם עומד מפקד אחד שהכל כפופים לו (ראש מטה, [[גנרל]] וכדומה). גם ה[[פרייקור]], הארגונים הצבאיים למחצה בגרמניה שהיו מורכבים מחיילים שלחמו ב[[מלחמת העולם הראשונה]] ולא רצו לחזור לחייהם האזרחיים, התנהלו לפי עקרון המנהיגות. חלקם, היו בנעוריהם ב[[תנועת נוער|תנועות נוער]] גרמניות-צבאיות בשנים 1904-1913. גם תנועות אלה התבססו על אותו עקרון. ההצדקה לשימוש בעקרון המנהיגות בעולם האזרחי הייתה שצייתנות לא עוררין על הממונים תוביל לסדר ולשגשוג אותו יקצרו "הראויים להנהיג".