היסטוריה של עם ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לסוריה |
הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 1:
{{אין לבלבל עם|היסטוריה של מדינת ישראל|היסטוריה של ארץ ישראל|}}
{{היסטוריה של עם ישראל}}
'''היסטוריה של עם ישראל''' היא ה[[היסטוריה]] של ה[[עם]] ו[[תרבות|התרבות]] ה[[יהדות|יהודית]]. היא משתרעת על פני אלפי שנים מאז [[העת העתיקה]], ועד ימינו. היהודים התגוררו בכל חלקי תבל ויצרו תרבויות עשירות, השייכות למנעד התרבות היהודית.
==העת העתיקה==
שורה 12:
'''על פי המחקר:'''
:האזכור הקדום ביותר שנתגלה בממצא ארכאולוגי, הוא [[מצבת ישראל]]. עקב מיעוט הממצאים הארכאולוגיים הנוגעים לתקופה זו, והמחסור באזכורים ישירים של עם ישראל, לא ניתן לקבוע בוודאות כיצד נוצר העם. בספרות המחקר הועלו השערות רבות ושונות בנוגע לראשית ישראל, ולהלן אחדות מהן:
:* ראשית ההתיישבות של שבטי ישראל התחילה ב[[המאה ה-13 לפנה"ס|מאה ה-13 לפנה"ס]], בימיו של [[פרעה מרנפתח]]. יש הסוברים, כי מקור השבטים הישראלי היה בשבטים שבאו מעבר הירדן שנקראו "[[עפירו|עִפּירוּ]]". שבטים אלו הלכו והתבססו בדומה לסיפור בספר שופטים, בצורה הדרגתית. מושבם העיקרי היה בהרי ה[[שומרון]].{{הערה|שם= האנציקלופדיה העברית|הערך "חַ'בִּרוּ (חַ'פִּרוּ)", ירושלים-תל אביב, '''[[האנציקלופדיה העברית]]''', כרך י"ז, עמ' 83.}}
:* שילוב של מספר קבוצות אתניות שישבו בארץ ישראל מקדמת דנא, והתאגדו לעם עקב היעדרו של שלטון מרכזי לאחר התערערות השלטון המצרי. חלק מהמצדדים בתאוריה זו רואים ביציאת מצרים מיתוס של אחת הקבוצות הללו, אשר אכן היגרה ממצרים לכנען בטרם נוצרה ההתאגדות.
:* תרבות ישראל התפתחה מתוך עמי כנען שישבו בארץ; מאוחר יותר התפלגה לשתי ממלכות: [[ממלכת יהודה]] ו[[ממלכת ישראל]]; מאוחר אף להיווצרות הממלכות נוצר הסִיפּר, ההיסטוריה המכוננת של האומה.
:* מקורו של העם היהודי היה בשכבות מדוכאות של תושבי ערי חוף ה[[כנענים|כנעניות]] בארץ, אשר מרדו בשלטון, והתיישבו בהרי [[יהודה ושומרון]]. התומכים בהשערה זו, המכונה "הגישה הסוציולוגית", רואים את התיאור המקראי, ובכלל זה את סיפור [[יציאת מצרים]], כ[[מיתוס]] ולא כתיאור היסטורי.{{הערה|שם=ההר המרכזי|'''ההר המרכזי''', ירושלים: הוצאת [[יד יצחק בן צבי]], 2002, עמ' 134.}}
:* מקורו של העם היהודי היה ב[[נוודים]] שהגיעו מ[[עבר הירדן המזרחי]] ב[[תקופת הברזל בארץ ישראל|תקופת הברזל השנייה]], נכנסו לאזור הרי [[יהודה ושומרון]], והקימו שם את יישוביהם, בתהליך שארך כ-200 שנה; תאוריה זו מכונה "החדירה השקטה". החוקרים סוברים, כי ראשיתה של ההתנחלות הייתה באזור הספר המזרחי, ומשם חדרו שבטי ישראל לשולי העמקים המזרחיים בשומרון, ולבסוף גם לאזור [[גב ההר]].{{הערה|שם=ההר המרכזי}} התאוריה חוזקה במחקריהם של ה[[ארכאולוג]]ים [[אלברכט אלט]] ו[[אדם זרטל]].
:* היווצרות בשלבים משלוש קבוצות אתניות שונות, שמקורן ב[[מסופוטמיה]], במצרים ובכנען, תוך שילוב המסורות השונות והתעצבות הדרגתית של האמונה באל אחד.{{הערה|[[ישראל קנוהל]], '''מאין באנו; הצופן הגנטי של התנ"ך''', [[הוצאת דביר]], 2008 }}{{הערה|ישראל קנוהל, '''השם; המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים''', הוצאת דביר, 2012 }}
:* מקורו של העם היהודי מקבוצות שבטים אמוריים ששכנו במדבר הסורי ונאלצו לרדת דרומה בלחץ הכיבוש החורי. המקרא מעיד כי אברהם הגיע לכנען מחרן,{{הערה|והשווה גם יחזקאל טז, ג: "כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לִירוּשָׁלִַם, מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ, מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי; אָבִיךְ הָאֱמֹרִי, וְאִמֵּךְ חִתִּית" (החתים=הממלכות הנאו-חתיות)}} בצפון [[סוריה]], שהיוותה מרכז לאל הירח (ומכאן לוח השנה הירחי העברי). השפה האמורית קרובה לעברית ויש גם זהות בשמות הפרטיים הקדומים: שבטי בני ימין ובני שמאל (ישמעאל) האמוריים.{{הערה|משה ענבר, [http://www.lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=7646 תעודות מארי וההתנחלות], הספרייה הווירטואלית של מט"ח}}
'''על פי המקרא:'''
שורה 30:
====מכיבוש הארץ ועד סוף תקופת השופטים====
{{הפניה לערך מורחב|תקופת ההתנחלות}}
:'''על פי המקרא:'''
על פי המסופר ב[[ספר יהושע]], נכנסו [[שבטי ישראל]], בראשותו של [[יהושע בן נון]] לכנען מ[[עבר הירדן]], והחלו במסע לכיבוש הארץ. בשלב ראשון נלחמו השבטים כגוף אחד, הביסו את בריתות מלכי כנען שיצאו נגדם, עלו על ערי כנען והשמידו אותן. בשלב שני, חולקה הארץ לשנים עשר אזורי התנחלות, שיועדו לכל שבט ושבט, והשלמת הכיבוש וההתנחלות הוטלה על כל שבט בנפרד.
שורה 41:
[[קובץ:IMJ view 20130115 202733.jpg|שמאל|ממוזער|200 פיקסלים|[[כתובת השילוח]] בירושלים (העתק ב[[מוזיאון ישראל]], צולם ב-2013]]
{{הפניה לערך מורחב|התקופה הישראלית}}
על-פי המסופר בספרים [[שמואל]] ו[[מלכים]] כינון ה[[מונרכיה|משטר המלוכני]] הביא לשינוי משמעותי במצבו של עם ישראל. איחוד השבטים תחת הנהגה מרכזית הפך את ישראל למעצמה אזורית. בתקופת מלכותו של [[דוד]] עם ישראל הכניע את עמי הסביבה, ושיעבד אותם. תקופת [[שלמה]] בנו, מוזכרת כתקופת של שגשוג כלכלי ושלום. על פי המסופר בתנ"ך, עול המסים והיריבות הוותיקה בין שבטי ישראל הצפוניים ל[[שבט יהודה]], הביאו לפיצול הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות: [[ממלכת ישראל|ישראל]] בהנהגת שבט אפרים, ו[[ממלכת יהודה|יהודה]] בהנהגת שבט יהודה, ובירתה [[ירושלים]]. תקופת קיומן זו לצד זו התאפיינה ביחסי שלום ומלחמה ביניהן לסירוגין, כשלרוב ממלכת ישראל הייתה הגדולה והחזקה מבין השתיים. אולם, בשונה מממלכת יהודה, ששמרה בדרך כלל על יציבות שלטונית והונהגה עד סופה על ידי שושלת מלוכה אחת - [[בית דוד]], זועזעה ממלכת ישראל תכופות על ידי חילופי שלטון ושושלות. היישובים בממלכות ישראל ויהודה היו ככל הנראה זעירים, אך עברו תנופת עיור ופיתוח ב[[המאה ה-9 לפנה"ס|מאה ה-9 לפנה"ס]]. בשנת [[722 לפנה"ס]] נחרבה סופית ממלכת ישראל לאחר מצור אשורי ממושך וגלי הגליות שהחלו ב-734 לפנה"ס. ממלכת [[אשור]] כבשה את [[שומרון]] בירת הממלכה והגלו חלק מאוכלוסיית ממלכת ישראל (בעיקר את בני המעמד הגבוה) לפחוות שונות ברחבי האימפריה האשורית, ובמקומם הובאו אנשים מארצות אחרות שכבשו האשורים קודם לכן (שכונו "[[כותים]]") בהתאם למדיניות ההגליה שנקטו כלפי העמים שכבשו כדי למנוע את מרידתם בשלטון האשורי החדש בארצם. לאחר הגלייתם נעלמו למעשה גולי אשור (שבמסורת היהודית המאוחרת כונו "[[עשרת השבטים]]") מההיסטוריה. בניגוד לתיאור המקראי, מן המחקר עולה כי יתר האוכלוסייה של ממלכת ישראל נותרה במקומה תחת מסים כבדים לאשור, רבים משרידי ממלכה זו היגרו דרומה לממלכת יהודה ונטמעו בה.{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=doSUerUtK2Y ישראל פינקלשטיין, הרצאה שמינית מתוך סדרת הרצאות בנושא "ישראל הקדום"] ב[[אוניברסיטת תל אביב]]. לקוח מדף ה[[יוטיוב]] הרשמי של האוניברסיטה.}} ממלכת יהודה המשיכה להתקיים עד שנת [[586 לפנה"ס]]. היא נכבשה על ידי ממלכת [[בבל]] בהנהגת [[נבוכדנצר השני]]. הבבלים החריבו את [[בית המקדש הראשון]], והגלו את העלית החברתית לבבל. חלק מתושבי יהודה נמלטו למצרים ולמקומות נוספים, ומתקופה זו ואילך החלו לצמוח מרכזי הגולה של היהדות. ממלכות יהודה וישראל מוזכרות במקורות חיצוניים
====ההיסטוריוגרפיה המקראית====
שורה 48:
בשונה מהגישה הדתית - היהודית והנוצרית, הרואות במקרא מקור נאמן לתולדות עם ישראל, ההתייחסות אל המקרא בספרות המחקר, היא כאל מקורות היסטוריוגרפיים אחרים, ולכן, היא ביקורתית ושנויה במחלוקת מתמידה. המחקר רואה במקרא מסמך אנושי שחובר ונערך במשך תקופה ארוכה, מתוך גישות ומגמות שונות - דתיות, פוליטיות ואחרות, שמעיבות על יכולתו לתאר את האמת ההיסטורית, אליה גישתו ממילא לא ברורה. חוקרים רבים סבורים שהממצאים הארכאולגים העוסקים בחקר תולדות עם ישראל, סותרים בחלק מהמקרים את התיאור התנ"כי, ותומכים ב[[ביקורת המקרא]].
עם זאת, כנגד גישה מחקרית הסבורה שדי בשיקולים אלו לפסול את המקרא כמקור היסטורי, ושיש להתייחס אליו כאל אוסף סיפורי-עם, גישות מתונות יותר מכירות בחשיבות שיש למקרא כמקור ללימוד תולדות עם ישראל.
{{הפניה לערך מורחב|ארכאולוגיה מקראית}}
על פי רוב ה[[היסטוריוגרפיה]] של הסיפור המקראי על תקופת האבות ו[[יציאת מצרים]] לא נמצאו עדויות [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] אותן ניתן לזהות בוודאות עם המאורעות. מקורות מצריים מזכירים את חדירתם של ה[[ע'פירו|ע'פירוּ]], שיש חוקרים המזהים אותם עם העבריים.
שורה 87:
בשנת [[המאה ה-4 לפנה"ס|332 לפנה"ס]] נכבשה הארץ בידי [[אלכסנדר מוקדון]]. לאחר פירוק האימפריה שלו עברה לשלטון ה[[בית תלמי|תלמיים]] - מלכי מצרים, ובשנים [[201 לפנה"ס|201]]–[[198 לפנה"ס]] (מלחמה סורית חמישית) הצליחו ה[[סלאוקים]] להשתלט על האזור.
בעקבות הכיבוש היווני, כיתר תושבי האזור וארץ ישראל, החלו היהודים ובעיקר השכבה השלטת - האצולה הכוהנית, להיות נתונים להשפעת [[התרבות ההלניסטית]]. בתחילתה לא סתרה מגמה זו, שכונתה במקורות היהודיים [[התייוונות]], את דת ישראל וכללה קבלת מנהגים ורעיונות הליניסטיים.
בהדרגה חלה הקצנה בגישתם של ה[[מתייוונים]]. הללו, אף שהיו אמונים על הנהגת העם ונשאו לעיתים קרובות בתפקידים הבכירים ב[[בית המקדש]] - מוקד החיים הציבוריים, הדתיים והפוליטיים של העם - החלישו את היהדות ומסורת האבות והגבירו את היסודות ההלינסטיים הנוכריים בחיי הציבור; אף ניסו לייסד בירושלים [[פוליס]] עם המוסדות ההלינסטיים המקובלים.
הדבר עורר זעם ואיבה בקרב שכבות העם השונות, והביא למאבק בתוך הציבור היהודי, שהתמקד סביב איוש משרת [[הכהן הגדול]]. השלטון הסלאוקי בחר להתערב במאבק והתייצב באופן טבעי לצד ה[[מתייוונים]] ובאופן הקיצוני ביותר.
שורה 102:
=== התקופה הרומית ===
[[קובץ:Arc de Triumph copy.jpg|שמאל|200px|ממוזער|גולים מיהודה, תבליט על [[שער טיטוס]]]]
חדירתה של [[האימפריה הרומית]] ל[[התקופה הרומית בארץ ישראל|ארץ ישראל]] החלה בתקופת [[החשמונאים]].
בשנת [[63 לפנה"ס]] שמו ה[[הקיסרות הרומית|רומאים]] קץ לשושלת החשמונאים, אם כי [[הורקנוס השני]] הורשה להחזיק בתואר נשיא. בתקופה זו, בניגוד לתחילת המרד, התמיכה בו הייתה מועטה; בעיקר בגלל המנהג של החשמונאים להמליך עצמם למלכים ואף לענוד סמלים יווניים ולהחזיק משמר זר, וכן בשל תמיכתם ב[[צדוקים]]. בשנת 40 לפנה"ס [[מתתיהו אנטיגונוס השני]], אחיינו של יוחנן הורקנוס השני, פלש ליהודה בראש צבא מ[[פרתיה]] וכבש אותה לעצמו, אך החזיק בה רק שלוש שנים.
שורה 218:
==העת החדשה==
===== גזירות ת"ח-ת"ט 1648 =====
[[קובץ:תחום המושב.png|שמאל|ממוזער|200px|מפת תחום המושב]]
{{ערך מורחב|גזירות ת"ח-ת"ט}}
מהמאה ה-14 התהווה קיבוץ יהודי גדול בפולין-ליטא המאוחדת תחת שלטון [[השושלת היגלונית]]. בסוף המאה ה-16 החלו להגר יהודים רבים לנחלות [[אוקראינה]], שם שירתו את האצולה הקתולית הפולנית ועוררו את משטמת ההמונים המקומיים. ב-1648, [[מרד חמלניצקי|פרצה התקוממות קוזאקים וצמיתים של באוקראינה]] כנגד הכתר, בהנהגתו של [[בוגדן חמלניצקי]], או כפי שכונה בפי היהודים: "חמיל הרשע". המרד חולל שרשרת משברים שהביאה את פולין-ליטא כולה למצב מלחמה. במקביל אליה התחולל רצח המוני של אלפי [[יהודים]] בעיקר בידי הקוזאקים; מאורעות אלה נודעו כ[[גזירות ת"ח-ת"ט]].
שורה 314:
* [[אלי בר-נביא]] (עורך), '''תולדות עם ישראל מימי האבות עד ימינו''', תל אביב: [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 1994.
* [[יהודה באואר]], '''העם המחוצף''', בנימינה: [[נהר ספרים]], 2013.
* [[סיימון שאמה]], '''הסיפור של היהודים — למצוא את המלים: 1000 לפנה"ס – 1492 לספירה''', הוצאת [[ספרי עליית הגג]] ו[[ידיעות ספרים]], 2017.{{הערה|{{הארץ|יצחק הרצוג|"הסיפור של היהודים": סיימון שאמה מזכיר לנו מה זה להיות יהודים|1.5871149|8 במרץ 2018}}}}
'''מאמרים נבחרים'''
* {{קתדרה|[[שרה יפת]]|האם הומצאו 'תולדות עם ישראל' בתקופה הפרסית: לשאלת מוצאה של ההיסטוריה המקראית|100.11|100, אוגוסט 2001, עמ' 120-109}}
| |||