פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 35 בתים, לפני שנה
שנות ה-? של המאה ה-20
שמו של אבשלום בן דוד שב ועלה ב[[המאה ה-10|מאה ה-10]] או [[המאה ה-11|ה-11]], ב"מדריך ירושלים" שהתגלה ב[[גניזת קהיר|גניזה הקהירית]]{{הערה|[[יוסף ברסלבי]], "מדריך ירושלים מן הגניזה הקאהירית", '''ארץ ישראל''' ז, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תשכ"ד; [[משה גיל]], '''ארץ-ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה''' כרך ב, תל אביב: [[אוניברסיטת תל אביב]] ו[[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], תשמ"ג-1983, עמ' 5.}}. מכאן ואילך, אף כי שמות קדושים אחרים צצו מדי פעם, מרבית התיאורים קראו למצבה בשם יד אבשלום, עמוד אבשלום או מצבת אבשלום. מנהג קדום, שנהג על ידי המקומיים בני כל הדתות הוא סקילת המצבה. תיאור מרתק במיוחד של מנהג זה מספק הצליין [[פליקס פברי]], בשלהי [[המאה ה-15]]:
:"קיים מנהג, שכל הילדים העוברים ליד מצבה זו, בין אם הם ילדים יהודיים ובין אם הם ילדים סרציניים או נוצריים, מרימים אבנים מן הארץ ומשליכים אותן לעומת המצבה... אם יש למישהו בירושלים בן-סורר, הוא מוליכו לשם ומכריחו באיומים ובמלקות להשליך אבנים אל המצבה ולקלל את אבשלום, והוא מספר לבנו את פרשת-רשעותו ומותו של אבשלום... כתוצאה מזריקת אבנים זו בידי ילדים כה הרבה, נערמו ליד המצבה צרורי האבנים לערמות גדולות. ואילולא היו מסירים אותן משם מפעם לפעם, היה מקום זה מזמן רב מכוסה כולו באבנים."{{הערה|[[מיכאל איש-שלום]], '''מסעי נוצרים לארץ-ישראל''', תל אביב: [[הוצאת עם עובד]] ודביר, 1965, עמ' 249.}}
מנהג זה המשיך ונהג במהלך הדורות, וערמות האבנים נערמו מחוץ למצבה עד שפונו בשנת [[1924]] על ידי משלחת החפירות של [[החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה]], בראשותו של [[נחום סלושץ]]. גם ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]], נצפו אנשים שהמשיכו לאחוז במנהג{{הערה|[[נחמן אביגד]], '''מצבות קדומות בנחל קדרון''', ירושלים: [[מוסד ביאליק]], 1954, עמ' 8.}}.
 
==ראו גם==