דו-חיים של ארץ ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 2:
[[ארץ ישראל]] היא אזור בעל [[אקלים צחיח]] יחסית לאזורים אחרים, בהם ה[[מגוון ביולוגי|מגוון הביולוגי]] של ה[[דו-חיים]] רב יותר. מקורות המים בארץ דלים באופן יחסי. מסיבה זו, חסרי הזנב, הזקוקים ללחות מתמדת ולשפע מים, אינם נמצאים בשפע באזור. לדו החיים ממשפחת ה[[סלמנדריים]] החיים בארץ, הסלמנדרה הכתומה וטריטון הפסים, מהווה ישראל גבול תפוצתם הדרומי. בישראל 7 מיני דו-חיים.
 
בעייתם העיקרית של הדו-חיים החיים בישראל היא מצוקת המים. בשל תלותם ב[[שלולית חורף|שלוליות חורף]] על מנת להתרבות עלולים חורפים יבשים ודלים במשקעים לגרום לירידה חדה בפעילות הרבייה. מצבן של אוכלוסיות הדו-חיים בארץ ישראל בתחילת [[המאה ה-20]] היה טוב. התפתחות [[היישוב]] בארץ הביאה להפרחת השממה ובין היתר לפעולות אשר היטיבו עם אוכלוסיות הדו-חיים. בריכות מעשה ידי אדם שימשו את דו-החיים להתרבות, וכן תעלות בצדי כבישים ונתיבי [[רכבת|רכבות]]. תעלות אלו התמלאו מים בחורף והביאו באופן ישר לגידול באוכלוסיית דו החיים בארץ. מצב זה נמשך עד סוף [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]], עת [[הקמת מדינת ישראל|הוקמה מדינת ישראל]].
 
שלוליות החורף (הנקראות לעיתים "בריכות חורף") היוו מאז ומתמיד מוקד להתרבות של [[יתושים]], אולם אם התערבות האדם הייתה מעטה, מנעו חרקים ודו-חיים את התפשטות אוכלוסיות היתושים. כשהוקמה מדינת ישראל, הורה [[משרד הבריאות]] על ריסוס בריכות החורף בחומר חדש, [[DDT]], שהשמיד את אוכלוסיות היתושים, אך גם את אוכלוסיות החרקים והדו-חיים. אלו האחרונות התאוששו מהפגיעה לאט, היות שהתחדשותן איטית יחסית, בעוד היתושים חזרו להתפשט במהרה. בסופו של דבר המטרה שלשמה רוססו בריכות החורף לא הושגה ואוכלוסיית הדו-חיים בארץ נפגעה קשות. בנוסף, תוכניות פיתוח, בנייה וחקלאות הביאו להרס [[בית גידול|בתי גידול]] של דו-חיים.