רגיונליזם ביקורתי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: אידיאל
הגהה
שורה 1:
[[קובץ:SaynatsaloTownHall4.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית עיריית סאינאצלו (Säynätsalo) ב[[פינלנד]] שתכנן [[אלבר אלטו]]]]
'''רגיונליזם ביקורתי''' הוא מונח שהותבעשהוטבע בדיעבד, המגדיר גישה ב[[אדריכלות]] שיצאה מתוך [[אדריכלות מודרנית|האדריכלות המודרנית]] של אמצע המאה ה-20.
 
המונח הותבעהוטבע על ידי האדריכל התאורטיקן [[קנת' פראמפטון]] במאמרו שנת [[1983]] "
Towards a Critical Regionalism: Six points of an architecture of resistance". עיקר הרעיון של הרגיונליזם הביקורתי הוא התייחסות מקומית בתכנון האדריכלי, בשונה מ[[הסגנון הבינלאומי]] של שנות ה-20 וה-30 שדגל באוניברסליות. כמו כן, הגישה מתייחסת לרעיונות המודרניזם ומאמצת כמה מעקרונותיו תוך ביקורתיות ושילובה עם האדריכלות המקומית, המסורתית או ה[[בנייה ורנקולרית|וורנקולרית]].
 
הרגיונליזם הביקורתי צמח מתוך כשלונהכישלונה של האדריכלות המודרנית להתאים עצמה לקונטקסט המקומי והתרבותי ומנסה באופן כמעט פרדוקסלי לממש את העקרונות הפונקציונאליסטים כמו גם ההיבטים האסתטיםהאסתטיים של המודרניזם. כמו כן, מאמרו של פראמפטון מנסה לעמת עם המודרניזם בתקופה של אחרי [[מלחמת העולם השנייה]], שבה הפך לאדריכלות של יזמות עסקית עם מה שקדם לו ב[[היסטוריה של אדריכלות המערב]]. בניגוד ל[[אדריכלות פוסט מודרנית|אדריכלות הפוסט מודרנית]], שהייתה ל[[סגנונות באדריכלות|סגנון]] של ממש המבטא בין השאר את הרוח ה[[קפיטליזם|קפיטליסטית]] של [[ארצות הברית]] ובמידה רבה גם את [[התרבות הפופולרית]] של מחציתה השנייה של המאה העשרים, מנסה הרגיונליזם ליישם את האידיאלים החברתיים של האדריכלות המודרנית.
 
על אף ששום אדריכל אינו מגדיר עצמו, ודאי לא באופן רשמי, כ"רגיונליסט ביקורתי", ניתן לייחס את הגישה למספר אדריכלים ידועים בהם: [[אלבר אלטו]], [[ירן אוטזון]], [[מריו בוטה]], [[צ'ארלס קוראה]], [[אלוורו סיזה]], [[רפאל מונאו]], [[ג'פרי באווה]], [[טדאו אנדו]] ו[[קן יינג]].