אקספרסיוניזם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 2.53.129.60 (שיחה) לעריכה האחרונה של חזרתי
מ הוספת קישור לתולדות האמנות
שורה 3:
'''אקספרסיוניזם''' הוא זרם שתחילתו ב[[המאה העשרים|מאה העשרים]], המעמיד במרכז היצירה את היוצר ואת ראייתו הפנימית. המקורות הפילוסופים של הזרם שאובים מתנועת [[הרומנטיקה]]. זרם אקספרסיוניסטי מתקיים ב[[אומנות (תרבות)|אֳמָנוּת]], ב[[ציור]], ב[[ספרות]], ב[[מוזיקה]] ובענפים נוספים. זרם זה רווח בעיקר בתרבויות דוברות הגרמנית ([[גרמניה]], [[אוסטריה]], [[שווייץ]], וחלק מ[[צ'כיה]]). בכל התחומים בהם בא לידי ביטוי זרם זה, קווי היצירה היו גסים יותר, זועקים יותר, אלימים יותר. זאת בניגוד לקווים המעודנים של ה[[אימפרסיוניזם]].
 
ה"אקספרסיביות" של האקספרסיוניזם באה לידי ביטוי בהתפרצות כוללת של רגשות (אקספרס= הבעה), לרוב שליליים: כאב, ייאוש, חרדה, תחושת שקיעה - רגשות שאפיינו את תקופת מפנה המאה העשרים, ה-[[Fin de Siècle]]. אמנם, לאורך כל [[תולדות האמנות]] קיימת אקספרסיה שאמנים ביטאו ביצירותיהם, אלא שהאקספרסיה הייתה משנית לציור ולא הנושא העיקרי בו. באקספרסיוניזם מושלך עולמו הפנימי של האמן על האובייקט המצויר. במובנה הרחב ביותר משמשת המילה "אקספרסיוניזם" לתיאור כל אמנות שצומחת מרגשות סובייקטיבים, ולא מתצפיות אובייקטיביות. הציורים האקספרסיוניסטים מנסים לשקף את תחושתו של האמן ולאו דווקא את המציאות האובייקטיבית של העולם הסובב אותו.
 
מבשרי האקספרסיוניזם בציור הם הפוסט-אימפרסיוניסטים: [[פול גוגן|גוגן]], [[וינסנט ואן גוך|ואן-גוך]], ו[[אדוורד מונק|מונק]]. לקראת סוף [[המאה ה-19]] התחילו אמנים לשבור מוסכמות, הלכו נגד המוסכמות הדתיות, האמנות הפכה להיות סוג של השתחררות מחוויות כואבות, נהייתה מאוד אישית והתאפיינה ב[[אינדיבידואליזם]], שבו כל אמן יצר לעצמו חוקים משלו ופיתח סגנון ייחודי המזוהה עמו.