נישואים בכפייה – הבדלי גרסאות

הסכמה קונסטרוקטיבית היא הסכמה מובנית, מעין הסכמה ש היא משמשת את החוק בצורה מדכאת.שמדכאת היאאת מעיןמי הסכמהשמבקש מובנית,להתלונן שמשמשתעל משרדיתקיפה פיקוחמינית חברתיים,ומשמשת גופים כמו בתי המשפט והמשטרה, שלעיתים "בונים" את ההסכמה בצורה שתתאים להם. למשל, מבחינה מעשית, לעיתים אדם יכול להימצא בסיטואציה בה האדם כופה את עצמו עליו בפרטיות, כך שיש רק שני עדים ולעיתים קרובות ישנם סיפורים שונים על מהות ההסכמה. מבחינה סטטיסטית, אי הוודאות בנוגע להסכמה משנה את שיקול דעתם של אחרים (לדוגמה, חבר מושבעים) על ההסתברות שניתנה הסכמה מראש, כי הסכמה אכן הייתה עשויה להתקיים בשלב מוקדם יותר, שכן פגישות רומנטיות הן הזדמנות נורמלית להסכמה מינית.

זוהי הסכמה שניתנת בלית ברירה, משום שנותן ההסכמה מרגיש שאין לו ברירה. זהו מצב בו האדם נמצא בסיטואציה בה כופים עליו את ההסכמה, כי ישנו חשש מאי נעימות, או חחש מסיכון יחסים ארוכי טווח המעורבים בהסכמה. כלומר, ההסכמה מלווה בתודעה שהפרט לא ממש מסכים, ההסכמה אינה ניתנה למען הטבות, אלא כדי למנוע אי נעימות. "הסכמה מאוזנת" מוודאת שהאדם יודע על מה הוא נותן את הסכמתו, לפחות עד לרמה שהוא מסוגל להבין על מה הוא נותן את הסכמתו. לכן, "הסכמה מאוזנת" היא זו שהופכת קיום יחסי מין תמורת כסף לפחות מדכאים מאונס, הונאה או הסתגלות למצב כפוי. זה כמובן כרוך בהתבוננות על אירוע המבודד מן הצורה שבה האדם ששילם תמורת יחסי מין ניהל את התנאים. זה אופייני לזנות, כמו גם לנישואים, כי כניסה למרחב מבודד בתנאים שנקבעו קודם לכן מבודדת הן את הזונה והן את האישה מן ההגנה של החברה האזרחית. בסביבה זו יכולה להתבצע כפייה, כלומר, יחסי מין ללא הסכמה. וכמובן, המעשה עצמו עשוי להיראות כפוי בעיניי אחד המשתתפים או שניהם, גם אם יש להם "הסכמה חברתית". "הסכמה מדעת" - הרעיון הוא שהאדם שמקבל את ההסכמה מספק מידע רב ככל שהוא יכול, כדי שהאדם שמסכים יכול להבין באותו הזמן מה הסיכונים הכרוכים בהסכמה, אילו השלכות שליליות עשויות לקרות, בין אם האדם או הארגון מתחייבים באחריות פיננסית ואחרת להתמודד עם סיכונים אלה ובין אם לאו. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Stinchcombe, Arthur L., and Laura Beth Nielsen. 2009|שם=Consent to sex: The liberal paradigm reformulated|כתב עת=. Journal of Political Philosophy 17 (1) (03): 66-89.}}</ref>

הסכמה שניתנת לאחר מחשבה, לאחר מחשבה על המשמעות של ההסכמה. היא מתקיימת בחוקה פורמלית או בלתי רשמית (ליחסים, לקבוצה או לסביבה חברתית רלוונטית אחרת), אשר בתורו האדם מסכים. אפשר להסכים באופן מהותי לנישואין, כי האדם רוצה ילדים, כי נישואים הם הדרך העיקרית שבה אחרים מסכימים להיות הורים אחראים לילדים. "הסכמה חוקתית רפלקטיבית" מתייחסת למצב בו הפרט לא רק מסכים באופן מהותי לאחת החלופות המוצגות למעשה, אלא גם מסכים למערכת המייצרת את מערך החלופות, עם העלויות, הסיכונים, התפלגות ההטבות וכדומה. "הסכמה מנוכרת" היא מצב בו הפעילות או היחסים שלהם ניתה ההסכמה כרוכים באלמנטים גדולים שנמצאים מחוץ לשליטה של האדם שכביכול נתן את הסכמתו. הכוונה בהסכמה מנוכרת היא שיש לנותן ההסכמה ניסיון שלילי בעברו בדבר שעליו הוא מסכים. להסכמה מנוכרת יש בדרך כלל השפעות שליליות נוספות, כאשר היא מוכרת על ידי מי שוויתר על הסכמתו ועל עצמאותו בדבר שאליו אותו אדם הסכים. לכן, הסכמה מנוכרת יכולה להביא למצב שבו, על מנת לזכות ליתרונות שיש לזוגיות, אנשים עשויים להסכים לקחת חלק בפעילויות מיניות אשר להן הם לא היו מסכימים ללא ההגדרה של זוגיות. כך יכול להיווצר מצב שאדם לא מודע למידת העצמאות עליה הוא ויתר, והוא או היא עשויים להרגיש מרומים.

הסכמה תקנית, הסכמה שניתנת לפי כללים לא רשמיים, מתוך מחשבה מה פסול ומה לא. אדם שנותן הסכמה נורמטיבית לאדם אחר, לגבי גורם שלישי, כל זאת רק אם סירובו של נותן ההסכמה יהיה פסול ומוטעה. במידה והסירוב לתת הסכמה מוצדק ולא פוגע בגורם השלישי, ההסכמה תהיה מבוטלת <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Edmundson, William A. 2011|שם=Consent and its cousins|כתב עת=. Ethics 121 (2): 335-53.}}</ref>. על מנת שהסכמתו של אדם תיחשב כאמתית ואותנטית, צריך להעריך את התהליך שבאמצעותו הפרט קיבל את החלטתו. לכן אין להניח שההסכמה הינה עובדה, יש להוכיח אותה ולהראות אותה, והיא חייבת לעמוד בפני מימוש ההצדקה גם אם הנושא שבו מדובר נחשב פרטי. יתרה מכך, כאשר מסתכלים על הנושא של הסכמה שלא ניתנה, נראה כי ההסכמה מוגדרת כיכולת להגן על האינטרסים של האדם מפני משקלם של המנהג והמסורת, וגם על הרצון הנשגב.