|
הדין כי ימי הזיבות הם אחד-עשר יום לאחר ימי הנידות הוא [[הלכה למשה מסיני]] לפי [[רבי אלעזר בן עזריה]], ואילו לפי [[רבי עקיבא]] נלמד מהכתובים{{הערה|מסכת נידה, דף עב:}}.
{{ש}}שיטת הרמב"ם בהבדל בין מהםבהגדרת ימי הנידות וזיבות שונה, אך היא לא התקבלה להלכה, עיין בהערה.{{הערה| שיטת כל הראשונים, כאמור לעיל, היא ששבעת ימי הנידות מתחילים במחזור החודשי, ולאחריהם חלים אחד עשר ימי הזיבות (בהם אם האישה תראה דם היא תיטמא כזבה קטנה או גדולה), ולאחר מכן יש "ימי הפסקה", עד שהאישה שתגיע הווסת הבאה שתתחיל שבעת ימי נידות חדשים. לעומת זאת, שיטת הרמב"ם, עפ"י ההסבר המקובל בדבריו, היא כי ימי הנידות וימי הזיבות הם קבועים בחייה של האישה, בסדר קבוע של שבעהשבעת ימיםימי נידות ולאחריהם אחד עשר ימיםימי זיבות, ללא הפסקה. כלומר, מהיום שהאישה נטמאת בראיית דם וסת, הרי היא נידה לשבעה ימים, הימים שלאחר מכן הם 11אחד-עשר ימי זיבה (בהם אם תראה דם היא תיטמא כזבה), והימים שלאחר מכן הם שבעת ימי נידה (בהם אם תראה דם היא תיטמא כנידה), וחוזר חלילה, כך כל חייה של האישה הם שבעת ימי נידות ולאחריהם 11אחד-עשר ימי זיבות. לשיטת הרמב"ם, אישה המקבל את המחזןרהמחזור החודשי יכולה מדאורייתא להיטמא לפעמים להיטמא כנידה, ולפעמים כזבה, והדבר תלוי אם המחזור חלהחל בשבעת ימי הנידות או באחד-עשר ימי הזיבות. ראשונים ואחרונים הקשו מאוד על דעת הרמב"ם, ודעתו לא התקבלה להלכה.}}
<div style="text-align: center;"> <timeline>
|
